אחיעזר חלק חלק ג קיד

דאין לשארי עבודות דין מצות, ורק מגזיה"כ ילפינן בזביחה כמשכ"ל, ואם שהוא בכלל חידוש דין, אבל מסתימת המשנה בבכורות דמ"ה דחרש ושוטה אינו מחלל עבודה ראי' לזה

והנה הרב "מפי השמועה" הכריע עפ"י סוגיא דחולין ע"א בדיני כונה, והעמיד על שלש מדרגות, היינו לטהר להתיר ולקדש כל אחד לפי ענינו, ועבודת הקרבנות דבאין לקדש ולשם עבודה, הוא ענין שלישי ועדיף מבא לטהר ולהתיר, וקיי"ל דלקדש פסול מטעם מתעסק לפי ענינו והלכך אין חילוק בין עבודה לעבודה, ועפ"ז מישב משה"ק באחיעזר בחולין ל"א דאמר דבשחיטת חולין אפילו ר' יונתן בן יוסף מודה מדגלי רחמנא מתעסק בקדשים פסול מכלל דבשחיטת חולין לא בעי כונה דהא איצטריך לכסבור שהוא חולין, דאין הכונה דאי בחולין פסול אין כאן שחיטה כלל, אלא דר"ל דאי להתיר בעי כונה כש"כ לקדש דבעי כונה. ומדאיצטריך קרא מכלל דמסברא לא מצרכינן כונה אף לקדש וכש"כ להתיר זהו תו"ד, אין אני מוצא שום יסוד לסדור עניני הכוונות מסברא, דמה ענין כונת שחיטה לטהר לכונת קדשים לקדש, דמאי דבעינן בחולין כונת זביחה דמקשינן לטבילה לר' יונתן בן יוסף ובעינן לדעת כהכשר של טבילה שמטהרת מטומאה ושחיטה שמתרת מאיסור שאינו זבוח ואין מדיני הכשר וטהרה ראי' לקדשים וכן להיפוך, [ועי' בחי' הרמב"ן חולין ל"א מה שמחלק בין מתירים למכשירים למצות בדיני כונה דאינם תלוים זה בזה] והא באמת גם לפי המסקנא לא בעינן כונה לקדש דהא שוחט לשם חולין כשר, אע"ג דבטבילה בעינן לדעת. אלא דבעינן שיודע שהוא קדשים וזהו דין מחודש בקדשים מגזיה"כ, ואין ראי' מדאיצטריך קרא לזה מכלל דמסברא לא מצרכינן שיודע שהוא של קדשים וכש"כ להתיר, דמהכ"ת נאמר דבעינן שיודע שהוא קדשים, אבל לשם זביחה בחולין בעי כמו בטבילה, וביותר ילה"ק לפמשכ"ל דהא דאיצטריך קרא למתעסק בקדשים משום דהו"א כיון דסתמא לשמן שהוקדש לשם זה והו"א דלא בעי כונה, ולכסבור שהוא חולין עקירה בטעות לא שמה עקירה, משא"כ בחולין בעינן כונת זביחה כמו בטבילה, אעכצ"ל דפשט השמועה בחולין ל"א דאם איתא דבעי כונת זביחה ובלי כונה אין הזביחה מטהר מידי נבלה למ"ל קרא דמתעסק בקדשים בלי כונת זביחה. דהרי שחיטתו נבלה, ועל זה יקשה דהא איצטריך קרא למתעסק לכסבור שהוא חולין

ובעיקר הדבר אם נאמר דמתעסק פסול בכל העבודות הא דלא איצטרכי קראי כמו בשלא לשמה יש לחלק מסברא דשאני שלא לשמה, שזהו ענין מחודש בעבודת הקרבנות וגזיה"כ דלא יחשב שלא לשנות מזבח לזבח, וע"כ איצטריך קרא לכל העבודות, אבל מתעסק שזהו חסרון בעצם המעשה ומצינו דוגמתו בכל המצות דמעשה מתעסק לאו כלום הוא, [ולשי' הרמב"ן אפ"ל דוקא כשלא נתכוין כלל, אבל בכסבור שהוא חול אפשר דלא הוי מתעסק במצות, ובקדשים זהו ענין מחודש, ובד' הרא"ה מפורש דגם בכה"ג הוי מתעסק, כמשכ"ל], אלא דלולא קרא דמתעסק בקדשים בשחיטה הו"א דאין זה ענין לכשרות הזבח, אבל כיון דגלי קרא בשחיטה דפסול, ממילא דה"ה בשארי עבודות, אבל אין הכרח לזה ואין ראי' מפורשת דמתעסק פסול בכל העבודות, וי"ל דהגזיה"כ הוא בשחיטה דוקא

והרב מפי השמועה כ' לישב קו' הגרעק"א בכהן חרש ושוטה, דאם לבשו בגדי כהונה וקדשו יו"ר וזרקו ודקדקו בלמעלה ולמטה נגד היסוד מיקרי מעשה וכשר וכמש"כ תוס' חולין די"ב דכל שא"א לתלות מעשיהם בד"א מיקרי מעשה ויש להם מעשה מן התורה, והלכך לא פסלום בבכורות רק משום דלא שוו בזש"א ועבודתן כשרה. ותמה על הגרעק"א שנראה מדבריו דלא משכח"ל במעשה אלא במחשבתו נכרת מתוך מעשיו, עכ"ד. באמת כמו בשחיטה דאי בעי כונה אמרינן דאע"פ ששוחט הסימנים אימור חתיכת בשר בעלמא קא מכוני, א"כ ה"ה בזריקה, די"ל דזורק כמתעסק בעלמא, וההוכחות שעושה מקודם בלבישת בגדי כהונה וקדוש יו"ר, אין הכרח שהיתה בכונתו להכנת זריקה שמא הי' ברצונו ללבוש ולרחוץ, ויש לזה רק דין מחשבתו נכרת מתוך מעשיו, כמו קיימא עולה בדרום ואייתיוה בצפון ושחט בצפון, דאמרינן דילמא מקום הוא דלא איתרמי לי'. ובאור הדברים דלא מצינו דמעשה יש להם מן התורה רק היכא שהמעשה בעצמו הוא ענין מהמחשבה כגון תינוקות שחקקו באלון או ברימון הרי הוא עושה כלי, ומכוון לעשות כלי והעיקר בזה המעשה, ומחשבה ניכרת מתוך מעשה, היינו שמעצם המעשה של השחיטה אין הוכחה כלל שהוא לשם עולה, רק ממעשה הקודם ניכר שהוא מכוין בשחיטה כגון דאייתי עולה מדרום ושחטה בצפון וזהו מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו (יעו' במשכנות יעקב חאו"ח סי' כ"א שמבאר ביתר ביאור) ולהכי כל שאנו מוצאים איזה סבה רחוקה לבטל ההוכחה הקודמת כמו מקום דלא איתרמי לי' חשוב מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו, וה"נ כל מה שאנו יכולים לתלות בסבה כל דהו אנו תולין ולפיכך אין אנו מוצאים מעשה מן התורה רק בתנוקות שחקקו באלון ורמון, ולא בעבודת הקדשים, וכונת התוס' בדי"ב להוכיח רק דלא בעי דבור, ואלו הי' במציאות דבר ברור די המעשה לבד וע"כ נראה גם בד' עבודות די"ל דההכנות הוי לשחוק ומתעסק ובעלמא לא הוי מעשה מן התורה כמו בשחיטה, והוי רק מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו

ומש"כ לתרץ דלמ"ל קרא דקטן פסול לעבודה דהא הוי מתעסק דנפ"מ בעומד על גביו, עדיין יקשה לשי' הרמב"ם דבתורף פסול ולא מהני גדול עע"ג וכן כ' בהל' פסוה"מ פ"א הלכה ו' דקטן ששחט בקדשים ואפילו גדול עע"ג שחיטתו פסולה ויקשה לדידי' למ"ל קרא למעט קטן מעבודה. (נדפס בירחון "כנסת ישראל" חוברת ד' מרחשון תרצ"א). עוד בענין הנ"ל לגדול אחד ב"ה ג' אייר תרצ"ב

ומש"כ ידידי רומעכ"ת שי' להעיר עמש"כ בחוברת ד' לה"ר מזבחים ד"ס דלמא קא סבר שפיכה מכח אדם בעינן אלמא דמתעסק כשר בשארי עבודות, שכן כתב לו הגאון בעל מנחת ברוך ז"ל, וכת"ר השיב דהכונה בגמ' לפי המבואר בזבחים דכ"ז דאם נתן הדם במצותו שלא במקומו לא יאספנו, ולהכי גם בנשפך כיון דכולה עזרה מקדשא אי אפשר עוד להיות כפרה אחרת ע"י זריקה ועל זה אמרו ודלמא שפיכה מכח אדם היינו דאם לא הי' מכח אדם לא הוי נתינה שלא יאספנו זהו תו"ד

באמת הא מבואר בזבחים דנ"ז בתוד"ה כבש אי נמי אפילו לר"י הא דקדיש שלמה רצפה לכשרין ולא לפסולין, וכ"כ התוס' בזבחים פ"ז וא"כ כיון שנפסל מתחלה משום מתעסק לא נתקדש ע"י הרצפה, ולא קלטי' שנאמר דלא מהני זריקה עוד ועכצ"ל דקושיית הגמ' כפשוטו דהא אתעביד לי' מצותו והוכשר וא"צ עוד לזריקה

ותמיהני בדהג"מ בזבחים דט"ו נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר דמוכיח דהולכה שלא ברגל שמה הולכה, ועכ"פ דאפשר לתקוני יעו"ש, וצ"ע דהא כיון דנשפך ולא הוי מכח אדם, א"כ אין זה הולכה כלל,