אחיעזר חלק חלק ג קיב

בד"ה בישראל לענין תנופה, באמת אין מזה ראי' לתמורה דבודאי לענין דיני הקרבה של הקרבן כיון שהמתכפר ישראל ומקריב שלמים יש לו כל הדינים של קרבן ישראל איך להתנהג בהקרבתו משא"כ לענין תמורה שהוא ענין צדדי, ועי' בתוס' מנחות דצ"ג משה"ק שם מ"ט לא נילף בתמורת נכרי מסמיכה מה שמחלקים שם דדוקא לענין יורש ילפינן סוף הקדש מתחילת הקדש אם הוא הבעלים ולא לענין תמורה יעוי"ש, וע"כ הבאתי ראי' ממעילה שהוא ענין צדדי (וכן פיגול ונותר שהם פסולי הקרבן ולא הכשירו). אך האמת כן הוא שיש לו דין קרבן ישראל לכל הדינים

ומש"[א] מתחלהכ להעיר עמש"כ דבדם הנפש שבשלו יש בו משום יוצא מן החי, והק' מד' הר"ן שנסתייע ממתני' דחומר בחלב מבדם דדם שבשלו עובר עליו דאל"כ ליתני חומר בחלב מבדם דחלב שבשלו חייב עליו ודם שבשלו אינו עובר עליו, ולפ"ד הא אסור משום יוצא מן החי אין זה ראי' דהא משום יוצא מן החי אינו עובר אלא בעשה. ובעיקר החידוש יעוי' בבשמים ראש סי' רפ"ה לענין דם מן החי לב"נ דהוי יוצא מן החי, ובפשוטו נראה דב"נ לא נאסרו משום יוצא, ועי' בחת"ס חיו"ד סי' ע'. עכ"פ אין זה מצד איסור דם וחיוב שבו. ומה שהרגיש דלאחר שחיטת רוב הסימנים אם מקבל הדם אין בזה משום יוצא מן החי הצדק אתו. סימן נב

אפריון נמטי להמסתתר בשם "מפי השמועה" בירחון "כנסת ישראל" חוב' ב' ג'. ומעיר שם הערות מאירות בדברים עמוקים ומשיג על "אחיעזר" יו"ד סי' ד', וזה אשר אמצא להשיב על סדר דבריו

[א] מתחלה מצדד לישב קו' הגרע"ק תנינא סי' ס"ד בבכורות ד' מ"ה במשנה דחשיב חרש ושוטה בין מומים שאינם שוים בזרעו של אהרן שאינו מחלל עבודה, והא חרש ושוטה דינם כמתעסק ועבודתם פסולה ותירץ דמשכח"ל דמתחלה לא הי' מתעסק כגון שהכהן זרק את הדם וקודם שהגיע הדם למזבח נתחרש או נשתטה דבאופן זה ל"ש למפסל משום מתעסק כיון דזרק בדעת, עכ"ד, אבל באמת הא מתניתין סתמא תני דחרש ושוטה אינו מחלל עבודה והא פסולים מטעם מתעסק

ומש"כ די"ל דחרש מיירי באינו שומע לחוד ובשוטה י"ל דבעתים חלים ועתים שוטה מיירי דבעודו חלים הוי כפקח לכל דבר, קדמוהו המחברים וכ"כ בלקוטי הלכות בבכורות שם וכ"כ בשו"ת מלבושי יו"ט אה"ע סי' ד', והנוב"י בסי' נ"ג ספוקי מספקא לי' אי מיירי דוקא באינו שומע ואינו מדבר או גם במדבר ואינו שומע מיירי, אולם בס' קרית ספר להמבי"ט בפ"ה מה' ביאת המקדש כ' ארבעה מומים חרש ושוטה דלאו בני דעה נינהו נכפה או רוח רעה מבעתתו, וכל הני נמי אינם שוים בזרעו של אהרן, עכ"ל. הרי דמפרש המבי"ט בחרש שאינו שומע ואינו מדבר ובשוטה דפסולו משום שאין להם דעת, ובודאי דמדייק מסתימת המשנה והרמב"ם שלא ביארו באיזו חרש ושוטה קא מיירי, ומשמע דבכל גווני אינו מחלל עבודה ויקשה קושיית הגרעק"א דהא חו"ש פסולים מטעם מתעסק והנה באחיעזר חידש דאפ"ל דפסול מתעסק דוקא בשחיטה דכתיב בי' קרא דלרצונכם תזבחו, משא"כ בשארי עבודות [ומצאתי שכ"כ בשו"ת מנחת ברוך]. ועל זה משיג "מפי השמועה" דהא בזבחים ד"ס דפריך והלא ר"י סבר דרצפת עזרה נתקדשה וא"כ אתעביד לי' מצותו במאי דנשפך על הרצפה, ומשני דילמא קסבר ר"י דשפיכה מכח אדם בעינן, ומבואר בהדיא דפסול משום מתעסק, ובאמת יש להוכיח משם דמתעסק כשר בזריקה, דלמ"ל למימר דילמא קסבר ר"י דשפיכה מכח אדם בעינן דבכה"ג גם בחולין פסול, והא בקדשים פסול מטעם מתעסק. וגם לשי' הרשב"א בתוה"ב הא' המובא בגליון רעק"א יו"ד סי' ג' דבנפל הסכין מידו דיש להסתפק דאפשר להכשיר כמו שחייב בנזקין בנפל אבן מחיקו ולא הכיר בה, כמו שהביא מפי השמועה' אין הכרח דמפרש דמיירי באופן שנפל מידו, כמו שפירש"י בפסחים ס"ה דמיתשיד מידייהו, ורש"י לשיטתו בחולין דל"א טעמא דנפלה הא הפילה כשרה ואע"ג דלא איכוין ופירש שם ואע"ג דלא איכוין לשחוט אלא להפלת סכין דס"ל דצריך מיהו כונה להפיל גם בשחיטת חולין

גם י"ל לשי' הרשב"א דמחלק בדין כח גברא דשחיטה דלאו עבודה מזריקה שהיא עבודה ואיך שיהי' בשי' הרשב"א שמסתפק בזה, עכ"פ הלשון בגמ' הוא ענין אחר, דשפיכה מכח אדם בעינן, ואין זה ענין למתעסק, דהא מתעסק הרי עבודה נעשית מכחו ופסולו משום חסרון מחשבה. א"כ מדקאמר דלמא קסבר דעבודה בעינן מכח אדם, ולא אמר בפשוטו דהא מתעסק פסול בקדשים לכו"ע, משמע דאין פסול מתעסק בזריקה. ואין לומר משום דמתעסק בשחיטה אפשר דאם עלה ירד משום דאין כ"ש מקדש אלא מדעת, אבל במתעסק בזריקה הרי נתקדש ע"י שחיטה, וכיון דרצפה מקדשת אם עלה לא ירד, הא לא מהני אם עלה לא ירד להכשיר את הפסח

[ב] ומש"כ "מפי השמועה" להוכיח מדהתוס' זבחים כ"ו בד"ה שם ואי שלא במקומו כמקומו שתירצו דכיון דנותן לשם מים לא חשוב זריקה, דאכתי קשה הא לשם חולין כשר ואינו מרצה, אלא משום דיש כאן דמים אחרים שמכוין להם וזהו הדם שאינו במקומו נגרר אחריו הוי כמתעסק, ובאמת זה לא הוי מתעסק כיון דיודע וזרק לשם חולין, ולא דמי מתעסק דקדשים למתעסק בשבת ואיסורין, אלא דיפה דחה בעצמו דלא נאמר סתמא לשמה רק בזורק במקומו, אבל שלא במקומו בזורק לשם מים לא הוי זריקה כלל, וכ"כ הקרן אורה בחי' לזבחים שם

[ג] והנה הרב "מפי השמועה" כתב דעיקר הדין דמתעסק בקדשים פסול בכל עבודות מבואר להדיא במלחמות ר"ה כ"ח: שכתב דקיי"ל מצוות צריכות כוונה וכש"כ דלעבור בעי כונה וז"ל הרמב"ן שם ואע"ג דמתן דמים לר"י בלעבור לא בעי כונה דשוחט קדשים לשם חולין כשרין ועולין לבעלים לשם חובה, ואפילו חטאת כדאיתא בפ"ק דזבחים ה"ה לזרוק ואע"ג דמתעסק בקדשים פסול ה"נ מתעסק במצוות לכו"ע לא יצא, דאפילו למ"ד מצות א"צ כונה, כונת תקיעה בעינן ובקדשים נמי בעינן כונת שחיטה, אבל כונה דמצוה בקדשים לא בעי, ומשו"ה לעבור דידהו לא בעי כונה לר' יהושע, ומיהו לר"א בעי כונה כדקאמר לא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו לומר דאע"ג דהוא זורק בכונת דם בכור אינו עובר על בל תוסיף, עכ"ל. ומפרש "מפי השמועה" באור ד' הרמב"ן שכ' ואע"ג דמתעסק בקדשים פסול היינו דיש מקום לומר דכשזורק בשביל דם השלמים הוי כמתעסק לענין דם בכור, ודחה דא"כ גם אם מצות א"צ כונה פסול מתעסק, וא"כ לעבור נמי אינו עובר במתעסק, והרי מפורש בד' הרמב"ן דמתעסק פסול בזריקה, עכ"ד. באמת לא עלה על דעת הרמב"ן לפרש דכשזורק בשביל דם שלמים הוי כמתעסק דאיזה מתעסק שייך בזה, כיון שיודע מתערובות דם בכור. אולם כונת הרמב"ן עמש"כ דשוחט קדשים לשם חולין כשרים ועולין לבעלים לשם חובה. ומוכח דא"צ כונה בקדשים דהא מתעסק בקדשים פסול, ומבואר דגם בקדשים בעינן כונה בשחיטה, וכ' כונת שחיטה היינו על מתעסק בשחיטה, ורמי שחיטה על שחיטה ולא בשארי עבודות, ועוד אפ"ל דלפי מאי דמוכיח הרמב"ן דהא דמתעסק פסול הוא מצד דמצ"כ