אחיעזר חלק חלק ג קיא

הביאו מהתוספתא מפורש דשהי' במיעוט בתרא כשר, ולרש"י צ"ל דתלמודא דידן לא ס"ל הכי, א"כ התוספתא לשיטתה וגם לענין פיגול ל"ש במיעוט בתרא מטעמא שכבר הוכשר בשחיטה. ובשי' רש"י כ' התבו"ש בסי' כ"ג סק"ט דלא אמרי' שכבר הוכשר ע"פ המבואר בזבחים דכ"ט לר"א דאחר שהוא כשר איך יחזור ויפסול והשיב רע"ק דהא מצינו בזב וזבה וכו' אף אתה אל תתמה ע"ז שאע"פ שהוכשר יחזור ויפסול, ור"א קבלה מיני' יעוי"ש, ולפ"ז י"ל גם בפיגול במיעוט בתרא דאף שהוכשר ברוב סימנים מ"מ כיון דמצוה לכתחילה לגמור כל הסימן אע"פ שכבר הוכשר יחזור ויפסול

והנה הרמב"ם השמיט התוספתא בחידוש דין זה שכבר הוכשר בשחיטה. ולכאורה הי' נראה בזה דלפי המבואר בזבחים ד"ל ובפסחים דס"א דשחיטת סימן אחד הוי חצי מתיר צ"ל דהתוספתא ס"ל דמפגלין בחצי מתיר דאי אין מפגלין בחצי מתיר לא איצטריך לאשמעינן בשלא לשמו במיעוט בתרא דהא גם לפני שחיטת הרוב לא מהני פיגול בחצי מתיר. ולפ"ז למאי דקיי"ל דאין מפגלין בחצי מתיר גם בלא זה לא הוי פיגול, ולהכי השמיט הרמב"ם התוספתא. הן אמת די"ל דדוקא בפיגול אין מפגלין בחצי מתיר, וכ"כ בס' אור שמח בפט"ז מה' פסוהמ"ק דהא דאין מפגלין בחצי מתיר לא נזכר בגמ' ובתוספתא דתני כולהו גווני רק בפיגול ובמחשבת שלא לזמנו אבל בהך דשלא לשמו לא נזכר. וטעמא דמילתא דמחשבת פיגול תליא רחמנא באם האכל יאכל שמחשבתו לאכילת אדם או לאכילת מזבח ושחיטה מתרת לאכילת מזבח וכן זריקה מתרת לאכילת אימורין ומתרת בשר לאכילת כהנים ולהכי בעי שיפגל בכל המתיר ולא בחצי מתיר, אבל מחשבת שלא לשמו דלא תליא באכילה רק במחשבת עבודות גם בחצי מתיר פסול מן התורה, ורק בפסח במחשבת למולים ולערלים שמחשב בשחיטה לאכול מבשרו לערלים דמיא לפיגול ותלי' אי הוי חצי מתיר יעוי"ש. ולפ"ז י"ל דלהכי נקט התוספתא הך דינא דמיעוט בתרא בשלא לשמו ולא בפיגול משום דבפיגול אין מפגלין בחצי מתיר וגם לפני שחיטת הרוב לא הוי פיגול, אבל בשלא לשמו דנפסל בחצי מתיר שפיר קתני בתוספתא דבמרק שלא לשמו כשר מטעם שכבר הוכשר. ומאי דתנינן בתוספתא פ"ד דפסחים שחטו לשמו ומרק שלא לשמו כשר היינו בשנוי קודש ולא במחשבת למולים ולערלים, ובשנוי קודש דפסח פסול גם בחצי מתיר כמו בשארי קרבנות וכשר רק משום שכבר הוכשר בשחיטת רוב הסימנים. ולפ"ז עדין קשה דהו"ל להרמב"ם להביא דין התוספתא בשלא לשמו דנפסל בחצי מתיר. ואפ"ל למש"כ התוס' בפסחים דס"ב ד"ה ערלים דלא אמר ר"מ דמפגלין בחצי מתיר רק בסימן שלם וכ"כ התוס' בזבחים ד"ל בד"ה סימן דבעינן דבר המסוים, ולפ"ז י"ל דאף בשלא לשמו דפסול בחצי מתיר בעינן דבר המסוים. ובתוס' שם דכ"ט בד"ה מחלוקת מבואר דהא דבעינן דבר המסוים היינו לאילפא אבל לריו"ח הוה מצי למינקט בסימן אחד בתחילתו וסופו, דהא ריו"ח סבר דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ובסימן אחד נמי מחלוקת יעוי"ש. וי"ל דהתוספתא ס"ל כריו"ח דלא בעינן דבר המסוים וגם במשהו סגי, אבל הרמב"ם פסק כסתימת הגמרא בזבחים ובפסחים דבעינן סימן אחד ואין חידוש דלא נפסל אחרי שחיטת רוב הסימנים דגם בלא זה במשהו לא נפסל וא"ש

אולם לפמשנ"ת דבמחשבת שלא לשמו דלא תליא באכילה מפגלין גם בחצי מתיר כמו שהוכיח באור שמח מהא דלא מצינו בגמרא ובתוספתא דין חצי מתיר בשלא לשמו, לפ"ז צריך לומר דגם במשהו בלא דבר מסוים פסול שלא לשמו דאל"כ עדין הו"ל לאשמעינן בגמ' ובתוספתא במחשבה שלא לשמו במשהו דאינו נפסל. וא"ש לפ"ז ד' התוספתא לכו"ע, דדוקא אחר שחיטת הרוב כשר לפי שכבר הוכשר בשחיטה אבל לפני שחיטת הרוב נפסל גם במשהו. ויהי' מהתוספתא ראי' לחידוש דין של האור שמח דבשלא לשמו נפסל לכו"ע בחצי מתיר וגם במשהו. אלא דעדיין אין זה מוכרח דאפ"ל כמש"ל דהתוספתא ס"ל דמפגלין בחצי מתיר גם במחשבת שלא לזמנו ולא בעינן גם דבר מסוים וה"ה בשלא לשמו, והרמב"ם דפסק דאין מפגלין בחצי מתיר ס"ל דה"ה גם בשלא לשמו ומש"ה לא הביא דין דהתוספתא. ואע"ג דגם בחצי מתיר פסול מדרבנן מיהא הוי כמבואר במנחות י"ד, יעוי' בתוס' זבחים דמ"ב בד"ה ממאי שכ' דבשוחט סימן אחד דל"ש למיגזר סימן א' אטו ב' סימנים לא נפסל גם מדרבנן יעו"ש

ד. והנה לפמשכ"ל ד' התבו"ש דלהכי פסול מדאורייתא בשהי' במיעוט בתרא לשי' רש"י משום הא דמצינו בזבחים דכ"ט דסברת רע"ק דאע"פ שהוכשר יחזור ויפסול ע"י פיגול ורק דילפינן מקרא. ולכאורה יש להעיר מזבחים ד"ט דלהכי באשם שלא לשמו כשר משום דלא נאמר בו הוא רק לאחר הקטרת אמורים והוא עצמו שלא הוקטרו אמוריו כשר, וקשה מה בכך דאם לא הוקטרו כשר דמ"מ צ"ל פסול אם הי' שלא לשמו, דהא מצינו בסברא דאע"פ שהוכשר יחזור ויפסול וה"נ אע"פ שאין זה לעכובא מ"מ אם נעשה בו פסול פסול הוא כמו בשהי' במיעוט בתרא לשי' רש"י עפ"י הסבר התבו"ש. ונראה לחלק דגדר שלא לשמו הוא מצד הסברא כמו דמצינו דוגמתו בכל המצות, ואף שחלוקים הם בדיניהם ובגדריהם מ"מ כיון דעיקר הפסול הוא מצד חסרון דשלא לשמו לא גרע מלא הקטיר כלל כיון שאינו מעכב, משא"כ בפיגול דזהו פסול מצד אחר שחדשה תורה, דמאי ענין מחשבת אכילה חוץ לזמנו ושאר דיני פיגול לעצם כונת השחיטה או הזריקה אלא דגזה"כ הוא שהוא פסול, ולהכי סברא הוא דגם בפיגול שאח"כ נפסל למפרע ואיצטריך קרא למעוטי. ולפ"ז י"ל בנידון התוספתא דשלא לשמו במיעוט בתרא דכיון דאחר שחיטת רוב הסימנים אינו מעכב דמי כמו שאמר באשם שלא לשמו דהוא עצמו שלא הוקטרו אמוריו כשר, משא"כ בפיגול יש להסתפק דאפשר דגם לאחר שחיטת הרוב שהוכשר יחזור ויפסול. ולפ"ז אפי' אי נימא בשיטת התוספתא דשהי' במיעוט בתרא דאורייתא כשי' רש"י מ"מ חלוק דין שלא לשמו מפיגול. [אלא שי"ל בהא דזבחים ד"ט דהוא עצמו שלא הוקטרו האמורין כשר היינו דלהכי לא דרשינן דרשא דהוא לגבי אשם]

ולכאורה צ"ב אם נימא דשי' התוספתא דשהי' במיעוט בתרא אאמד"ר וכן הוא להלכה לשי' כמה ראשונים, ויקשה למה איצטריך לאשמעינן דשחט לשמה ומירק שלא לשמה כשר מהכ"ת יפסול אחרי שאין על מיעוט בתרא דיני שחיטה. ונראה דאע"ג דלגבי היתר אכילה ל"ש פסול שחיטה אחרי שהוכשר כבר וניתר באכילה. אבל בעניני לשמה בקדשים דמצוה למרק הו"א דלגבי פסולים אחרים כמו שלא לשמה נפסל גם במיעוט בתרא דשם שחיטה עליו, להכי אשמעינן דכיון דאם לא מירק כשר כשר נמי במירק שלא לשמה כמבואר בזבחים ד"ט דכיון דשלא הוקטרו אמוריו כשר גם בשלא לשמה כשר. אבל בפיגול שאני ולהכי נקט בשלא לשמה. אלא שאין הכרח מזה, די"ל דבפיגול דתלוי במתיר לאכילת אדם או לאכילת מזבח מכיון דנשחטו רוב הסימנים ונגמר המתיר פשיטא דלא הוי פיגול ולא איצטריך לאשמעינן, אבל בשלא לשמה דלא תלוי בדין מתיר הו"א דכיון דמצוה למרק ולגמור השחיטה חל גם בגמר השחיטה פסול דשלא לשמה ולהכי איצטריך התוספתא לפרש דאין במירוק עוד דין פסול כיון שכבר הוכשרה בשחיטה

ה. וע"ד מה שהעיר מע"כ בסי' מ"ה אות א' דאם המתכפר ישראל חשוב קרבן ישראל ויש עליו כל הדינים של קרבן ישראל שכ"כ התוס' במנחות דס"א