אחיעזר חלק חלק ג קח

מחתכי סימנים יעוי"ש. וצ"ע בבן ח' חי אם מטמא בעודו חי דלמש"פ הרמב"ם דדגים אינם מקבלים טומאה עד שימותו מאי שנא בן ח' חי מדגים, דגם בן ח' חי לא מחתכי סימנים ולא דמי למפרכסת (ועי' ב"ב ד"כ בתינוק בן ח' וברמב"ם, ועי' שבת קל"ו), אם לא דנחלק דשאני דגים דזהו חיותן מתחילה ולא נשתנה משא"כ בבן ח' שנשחט ע"ג אמו, ומל' הרמב"ם נראה דדוקא בן ט' חי אינו מתטמא וכמשכ"ל לחלק משום דד' סימנים אכשר בי' רחמנא אבל בן ח' נראה דמטמא. סימן מ"ט

ע"ד אשר העירות בן אחותי יקירי, הרב מ' דוד שלמה שי' על האמור באחיעזר חיו"ד סי' ט' אות ג' בשם אאמו"ר הרב ז"ל להסתפק בהא דאין מבטלין איסור לכתחילה אם גם באופן שאחרי הביטול ישאר איסור מדרבנן אמרינן דאין מבטלין, והוכיח מב"מ דנ"ג דמשני הגמ' פרוטה תפסה פרוטה וחצי פרוטה לא תפסה הדר הו"ל דאורייתא ודרבנן ולא מצטרפי, וקשה הא חצי פרוטה דלא תפסה הוי רק דרבנן דמן התורה מתבטלת בפרוטה השלימה שנתחללה ושוב הו"ל דרבנן ודרבנן יצטרפו, וע"כ משום דגם בכה"ג אין מבטלין איסור לכתחילה דמתחילה הי' לו קדושת מעשר מן התורה. וע"ז כתבת להעיר דאף אם נימא דאין מבטלין איסור לכתחילה גם בכה"ג, אבל בדבר שיל"מ הלא ההיתר יהי' ע"י המתיר ולא ע"י הביטול. שוב מצאתי בפרמ"ג סי' צ"ט סק"ז במ"ז דגם בדשיל"מ אין מבטלין איסור לכתחילה, אלא שאין ראי' מד' הפמ"ג דמיירי בשאינו מינו וההיתר יהי' לא מצד המתיר אלא מצד הביטול ובכה"ג אין מבטלין איסור לכתחילה, משא"כ כשיהי' היתר מצד המתיר ל"ש בזה אין מבטלין איסור לכתחילה

וראיתי בעונג יו"ט חאו"ח סי' ל"ד שתמה ג"כ בהא דב"מ נ"ג וביאר קשייתו באופן זה דלהנך רבוותא דס"ל דהא דאין מבטלין איסור לכתחילה אאמד"ר והכא משום איסור דרבנן לא איכפת לן דהא יתפס בהו פדיון ויאכלם בלא ביטול ול"ש כאן אין מבטלין איסור לכתחילה, דאי אזלת בתר דאורייתא הא מותר לבטל איסור לכתחילה, מאי אמרת דמדרבנן אסור לבטל הא מדרבנן ניתרת ע"י חילול, והוכיח מזה דלא בטל משום דהוי כאיסור הנולד בתערובות. ולדעתי אין הדברים מוכרחים כלל כיון דהחילול אינו נתפס רק מדרבנן וכמו שהארכתי בזה באחיעזר סי' י"ד בענין דשיל"מ גבי טבל והקדש ומע"ש, א"כ לגבי איסור תורה המעורב לא מהני ההפרשה והחילול ורק שניתר מצד ביטול וע"כ גם בכה"ג אין מבטלין איסור לכתחילה דהא איסור תורה המעורב שבו אין ניתר מצד חילול כיון שאין נתפס עליו קדושת מעשר מן התורה ורק שניתר משום ביטול, וע"ז אמרו דאין מבטלין איסור לכתחילה היינו לבטל האיסור מן התורה המעורב בו, ומה בכך דהא דאין מבטלין איסור אאמד"ר דזהו האיסור מדרבנן שלא יותר ע"י ביטול האיסור תורה דהא ע"י חילול לא יתוקן האיסור תורה. וכן נראה דאסור לבטל טבל ברוב חולין מדין דאין מבטלין איסור לכתחילה, דמה שיהי' ניתר אח"כ ע"י הפרשה יהא מופרש רק מדרבנן כמבואר במנחות דל"א ולאיסור דאורייתא המעורב אין לו היתר ויצטרך להשתמש בביטול וע"ז אמרו חכמים דאין מבטלין איסור לכתחילה, ולהכי אע"פ דאחרי ביטול יהי' אסור מדרבנן משום דשיל"מ מ"מ הא ע"י המתיר לא יהי' ניתר איסור תורה שבו המעורב אין לבטל איסור תורה מדרבנן (וכן אם יבטל לצרכי חולה שאין בו סכנה דמותר לגבי' איסור דרבנן אפשר דאסור לבטל לאחר שלא ניתר לגבי' האיסור דרבנן רק להחולה כמו שצידד באבני מלואים בתשו' י"ח)

ומש"כ לתרץ לפי"ד המרדכי דהא נולד האיסור בתערובות ולא בטיל כ"כ העונג יו"ט שם, אבל ד' המרדכי אינם מוכרחים, ומשי' התוס' נראה דלא ס"ל כד' המרדכי עי' בתוס' זבחים דכ"ו בד"ה שחט ואח"כ חתך דאינו בטל ברוב משום דגזרינן גזירה במקדש, משמע דלולי זה הי' בטל ברוב אף דמעורב מתחילת ברייתו, ועי' במהרי"ט אלגזי פ"ג מה' בכורות שהוכיח ג"כ דשי' תוס' דלא כהמרדכי. וכן יש להוכיח מד' התוס' במנחות דס"ט ד"ה דאמר ר' אבוה שהוכיחו בילדה שסיבכה בילדה וכלו שני ערלה בקמייתא מקמי בתרייתא ג"כ בטילה, והרי שם נולד ההיתר בתערובות ומ"מ בטל. ועי' בשו"ת באר יצחק חיו"ד סי' ל"א שהאריך בזה שכ"ה שי' התוס' והרמב"ם החולקים על המרדכי ולדידהו יקשה הא דב"מ דנ"ג

ומש"כ בעונג יו"ט שם סי' ל"ה דל"ש בזה ביטול דכיון דאם יפריש שיעור דחצי פרוטה תשאר הפרוטה בהיתר גמור בלי שום ביטול לא דיינינן בזה ביטול יעו"ש, אינו מובן כלל דבודאי לא מהני הפרשה אח"כ דכל חלק שבו הוא בספק אם נתחלל ע"י הפדיון, דהא אין זה מדין איסורי הנאה דאם מפריש שיעור האיסור שוב לא נהנה, וכן לא דמי למש"כ בעונג יו"ט שם דכזית מצה דוחה האיסור ולא המשהו המותר ואם יפריש המשהו אז עשה דוחה ל"ת, ולא כן במעשר דיש בו קדושת מעשר והחילול הוא על פרוטה למאי מהני ההפרשה של יותר מהפרוטה דגם אם מפריש עדיין פרוטה המעורבת אינה ניתרת בלא ביטול וז"פ

ומש"כ שאין כאן ביטול ברוב שעל כ"א יש להסתפק, פלפלתי בזה במקו"א וישבתי בזה מה שדקדק המהרי"ט אלגזי בד' התוס' במעילה דכ"א שהקשו בנפלה פרוטה של הקדש לתוך הכיס דליבטל דלמה הקשו בבבא דסיפא ולא הקשו בבבא דרישא באומר פרוטה בכיס זה הקדש דליבטל, ולמש"כ י"ל דבבבא דרישא באומר פרוטה בכיס זה הקדש הלא כל פרוטה בספק ואין מתיר ודאי. ובכה"ג יש לפלפל במחיר כלב בתמורה ד"ל מה שתירצו בזה האחרונים שי' הרמב"ם דמדאורייתא בטל ברוב דהתם ג"כ אין הרוב מבורר ואכמ"ל

ומשה"ק בהא דקדושין דיליף שליחות מהא דכל ישראל יוצאים בפסח אחד לשי' רש"י בסוכה דכ"ו דפחות משו"פ לא הוי לכם וא"כ בפסח דכתיב בי' משכו וקחו לכם הא לא הוי שו"פ לכל אחד -- יפה תמה, ומשכבר תמהתי ומצאתי בס' ארי' דבי עילאי ובס' בית יצחק חיו"ד שתמהו ופלפלו בזה, דאפ"ל דהנך תנאי ס"ל דמשום היתר אכילה חשוב ג"כ לכם ולא בעינן דין ממון. סימן נ' ב"ה ער"ח כסלו, פור"ת תשובה לגדול

אחד

[א] מה שהעיר הדר"ג עמש"כ באחיעזר חיו"ד סי' ה' לפלפל דע"י התרת עצמו למיתה ולמלקות הוי מומר כמש"כ הרא"ש במוע"ק, דא"כ בהא דמעם מזבחי תקחנו למות ולא מעל מזבחי הא גברא לא חזי דהא מהתרתו א"ע למיתה הוי מומר ועבודתו פסולה, הנה לא ידעתי היכן מצינו דרשע או מומר אוכל נבילות להכעיס פסול לעבודה. ובמנחות דק"ט מבואר רק בזרק לע"ז, וכן מבואר ברמב"ם בפ"ט מה' ביאת מקדש הי"ג ובהט"ו נמצאו כל הפסולין לעבודה שמונה עשר ואלו הן העובד ע"ז ובע"מ וכו', הרי דרק בעובד ע"ז דאפי' שב לא מהני, אבל באוכל נבילות להכעיס או מומר לשארי עבירות או מחלל שבת בפרהסיא אם עבד לא חילל, וכמו כן בהתיר א"ע למיתה אבל אינו עובד ע"ז אף לשי' הרא"ש דהוי מומר לא חילל ועי' בד' התוס' זבחים דכ"ב ובטו"א ריש חגיגה ובמנח"ח מ"ע י"ג מה שנסתפק בזה לענין אכילת פסח במומר ובד' הר"מ שם מבואר גם לענין פסח בעובד ע"ז.