אחיעזר חלק אבן העזר צט

מקשה הש"ס דאילו קטיל תורי' עבדא מי קא מיחייב דנהי דברגע של הדלקה נפטר מצד רודף מ"מ הא הממון שלו ונתחייב אח"כ על הגדיש משום ממונו ולהכי משני בהצית בגופו של עבד דבאותה שעה נשרף הגדיש ג"כ כמש"כ הרשב"א וגם אם נשרף הגדיש קודם מיתת העבד מ"מ יש עליו ג"כ דין רודף כל שמצית והולך בגופו של עבד ונפטר משום קלבד"מ, ולשי' הרשב"א יתישב ג"כ הא דאיצטריך לר' אבין לומר בכתובות דל"א בזורק חץ בשבת מתחלת ד' לסוף ד' וקרע שיראין בהליכתו דפטור משום דעקירה צורך הנחה ומשום דלא מצי לאהדורי תיפ"ל כיון דבא מכח מעשה אחת הזריקה ואע"פ שאין עקירה צורך הנחה וכן מהירושלמי בהצית גדישו של חבירו בשבת דעל שבולת הראשון חייב מיתה מכאן ואילך חייב בתשלומין כו' והא נעשה ע"י מעשה אחד, ולמש"כ לפי המסקנא בב"ק דלמ"ד משום חציו חייב ג"כ משום ממונו ולהכי נהי דפטור משום קלבד"מ מ"מ הא בכלו לו חציו חייב ג"כ משום ממונו אע"פ שנפל הגדר אח"כ ובעת שהדליק הי' הגדר עומד מ"מ חייב על ממונו אח"כ ולהכי גם בקלבד"מ י"ל דאע"פ דא"א לחייבו באותו שעה אבל אח"כ כיון שיכול להציל ולכבות חייב משום ממונו ולהכי איצטריך לטעמא דעקירה צורך הנחה ולטעמא דאי אפשר לאהדורי והוי מעשה אחת, ובטעם דאי אפשר לאהדורי י"ל דאילו הי' אפשר לאהדורי הי' חייב ג"כ משום ממונו אבל כיון דא"א לאהדורי ממילא אין לחייבו משום ממונו דרק באפשר לגודרה ולא גדר חייב אבל בא"א לאהדורי אין לחייבו משום ממונו [ויהי' לפ"ז הדין בא"א לאהדורי מחיוב ממון גרידא אף דאפשר לאהדורי מחיוב מיתה מ"מ אם בא מחמת מעשה אחת פטור] ולמש"כ להכי איצטריך להירוש' לתרץ במדליק את הגדיש דעל כל שבולת ושבולת חייב מיתה דאע"פ דנפטר ע"י מעשה אחת מ"מ דמי לכלו לו חציו דחייב ג"כ משום ממונו דמשום קלבד"מ לא נתחייב על מעשיו באותה שעה מ"מ לא הוי כאלו נעשה ע"י אחר וממונו הוי ושמירת האש עליו אח"כ ולהכי איצטריך לטעמא דעל כל שבולת ושבולת חייב מיתה

ה) וזה נראה ג"כ באור ד' הירושלמי בב"ק פ"ב מתני' מסייע לר"ל [וזהו שיבוש דמוכח דצ"ל לריו"ח כמש"כ בגיה"ש שם] עבד כפות וגדי סמוך לו ונשרף עמו פטור אם אומר את שאינו כזורק את החץ ממקום למקום על שבולת הראשונה נתחייב מיתה מכו"א בתשלומין אמר ר' יוסי ואת שמע מיניה כו' והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור, אם אומר את שאינו כזורק החץ ממקום למקום יעשה כמו שחלו עליו התשלומין מכו"א ויתחייב בתשלומין עכ"ל, ומלשון הירוש' נראה דמשוי להדדי הראי' מעבד כפות וגדי סמוך ונשרף עמו פטור עם הראי' של ר' יוסי מהדליק את הגדיש בשבת דפטור (ועי' במה"פ שם ובתרומת הכרי סי' שצ"ב מש"כ בביאור ד' הירוש'] וביאור הדברים נראה דס"ל להירושלמי דלמ"ד דאשו משום חציו והחיוב בא על מעשה אחת כמש"כ ולהכי פטור מצד קלבד"מ דבאים כאחד משא"כ לר"ל דאשו משום ממונו ואינם באים כאחד דשריפת הגדיש לאו משום חציו וחיוב מיתה על העבד שהצית בגופו וכן בהמדליק את הגדיש בשבת ג"כ לריו"ח נעשה כמו שתלו עליו התשלומין כאחד, וצ"ל לפ"ז דהירוש' אזיל לפי' ההו"א דבבלי. בב"ק שם דריו"ח ס"ל אשו משום חציו ולא משום ממונו ולהכי א"ש לריו"ח דמועיל פטור דקלבד"מ וחשוב באים כאחד ולהכי גם בהדליק את הגדיש בשבת דשם שייך סברא זו דהוי באים כאחד ולא איצטריך לסברת הירושלמי בכתובות דעל כל שבולת ושבולת חייב מיתה והירושלמי בכתובות קאי לפי המסקנא דבבלי דריו"ח ס"ל משום ממונו ג"כ ולהכי איצטריך לטעמא דעל כל שבולת ושבולת חייב מיתה, ולפי המסקנא דבבלי שם דריו"ח ס"ל אשו משום ממונו ג"כ נצטרך לומר גם לריו"ח לכשהצית בגופו של עבד ונשרף הגדיש והעבד כאחד כדמשני לר"ל ובהדליק את הגדיש בשבת דפטור משום דעל כל שבולת ושבולת חייב מיתה כמבואר בירושלמי ולהכי אף דלריו"ח ס"ל משום ממונו ג"כ פטור אבל לר"ל מקשה הירוש' בב"ק שפיר מהא דהדליק את הגדיש בשבת דפטור דלדידי' ל"ש לומר כמו שחלה עליו התשלומין כאחד כמו לריו"ח, וגם טעם הירושלמי בכתובות דעל כל שבולת ושבולת חייב מיתה ל"ש אליבא דר"ל דס"ל אשו משום ממונו ואי"ח גם משום שבת רק על שבולת הראשון ולהכי מוכיח הירושלמי מזה כריו"ח דאשו משום חציו [ולשי' הבבלי י"ל דהא דלר"ל פטור בהדליק את הגדיש בשבת דדמי לזורק חץ וקרקע שיראין בהליכתו וא"א לאהדורי דפטור משום דחשיב כל המעשה מעשה אחת ולהכי במדליק את הגדיש בשבת מיירי באופן דא"א לאהדורי והוי מעשה אחת ופטור מצד קלבד"מ וכן בעבד כפות דפטור דא"א לאהדורי וא"א להציל את הגדי והעבד פטור על הגדי והגדיש דהוי כמעשה אחת]

והנה בירושלמי בב"ק שם בעבד כפות וגדי סמוך דפטור לא נזכר כלל דצ"ל דמיירי בהצית בגופו של עבד ואמר על שבולת הראשונה נתחייב מיתה, ולכאורה תמוה כמו דמקשה בבבלי אילו קטיל תורי' עבדא מי קא מיחייב ואיזה חייב מיתה יש על שבולת הראשונה והו"ל לפרושי להדיא דעל מה שהצית בגופו של עבד חייב מיתה, וע"כ נראה בשי' הירוש' דבין לריו"ח ובין לר"ל חייב מיתה מצד רודף בשעה שהדליק את הגדיש וס"ל דרק בשעת הדלקה חשיב רודף שניתן להצילו בנפשו אבל אחרי כן לא מיבעי אם א"א לאהדורי ולהציל נסתלק דין רודף אולם גם באפשר לאהדורי כיון שאינו עושה מעשה בפועל ועל שב וא"ת שלו אין עליו דין רודף ולריו"ח דס"ל דאשו משום חציו חשיב באים כאחד משא"כ לר"ל דס"ל אשו משום ממונו מקשה הא אינם באים כאחד ולפ"ז יהי' סייעתא מד' הירוש' דגם בגרמא יש דין רודף ופטור משום קלבד"מ, ומד' הרשב"א אין סתירה דלר"ל דחייב משום ממונו אע"ג דהוי רודף מ"מ חייב משום ממונו אח"כ ורק לכשהצית בגופו של עבד ונשרף הגדיש עמו פטור משום קלבד"מ

ו) כל זה כתבתי לפי שי' הרשב"א אבל בדהתוס' ב"ק דכ"ב הא מבואר דלהכי פטור אפילו בכלו לו חציו ואשו משום ממונו וכמ"כ לר"ל דחייב מיתה על העבד משום גופו ועל הגדיש משום ממונו לפי שבא הכל ממעשה אחד, וכן הביא השעה"מ בפ"ג מהל' גניבה לתרץ כן בשם מוהר"י אשקאפה דלא דמי לגונב כיס בשבת שנתחייב בגניבה על מעשה ההגבהה ועל חיוב שבת בעי מעשה הוצאה משא"כ בדבר שבא מכח מעשה אחד, והשעה"מ מייחס ג"כ סברא זו לתלמידי הרשב"א שהביא בשם שיטה כ"י לחדושי ב"ק שכתבו בשלמא למ"ד אשו משום חציו משו"ה בעבד כפות לו פטור דקלבד"מ פי' ואפילו נשרף הגדיש קודם שהגיע לגופו של עבד דהו"ל כזורק חץ וקרע שיראין בהליכתו קודם שהמית שהוא פטור כו' ואוקמי ר"ל כגון שהצית בגופו של עבד משום דקלבד"מ פי' ואפילו נשרף העבד מקמי הגדיש פטור הא למה זה דומה לזרק חץ והלך וקרע שיראין של חבירו אחר שהמית שהוא פטור עכ"ל. אולם השעה"מ תמה על זה דא"כ אמאי הוצרך ר' אבין בכתובות לומר בהזורק חץ בשבת וקרע שיראין בהליכתו דפטור משום עקירה צורך הנחה ומשום דלא מצי לאהדורי תיפ"ל כיון שבא מכח מעשה אחת הזריקה ואעפ"י שאין עקירה צורך הנחה ואפשר לאהדורי כמו במדליק את הגדיש תפטור, וכן הקשה מההיא דמרובה דע"י בהא דמקשה דמכי מטא לאויר ביתו קני' מתחייב בנפשו לא