אחיעזר חלק אבן העזר צז

סימן י"ט

בחדש כסלו תר"נ ווילנא

בענין הנ"ל לרב אחד

א) מה שפלפל מעכ"ת בהא דמכות דט"ז אי דקטלה קלבד"מ ובדהתוס' והמהרש"א שם וקושית הגאון רעק"א דלוקמי במזיד ולא אתרו בה או דקטלה כשהיתה טריפה ונראה לישב עפ"מ שנסתפק בס' מנ"ח ברודף אחר הטריפה אי ניתן להצילו בנפשו יעו"ש ולכאורה יש מקום בסברא דיש עליו דין רודף דאף דההורג את הטריפה פטור משום דגברא קטילא קטיל היינו דאין עליו דין מיתה בידי אדם אבל עונש בידי שמים עליו וכ"נ מד' הרמב"ם בפ"ט מהל' מלכים ה"ד דב"נ ההורג את הטריפה כפתו לפני ארי כו' חייב ומדמה לה הרמב"ם לגרמא וכל כיו"ב שאין עליו חיוב מיתה ביד"א אבל עונש מיתה יש עליו ביד"ש ורק שהתורה פטרתו לגבי ישראל וב"נ חייב על זה אבל כל זה היכא דבעינן תנאי החיוב אבל ברודף דגם קטן הרודף ניתן להצילו בנפשו אע"פ דלאו בר עונשין וכ"נ לענין גרמא דהוי ג"כ דין רודף

ונראה לפ"ז דגם ההורג את הטריפה שיש עליו עונש מיתה ביד"ש לפ"ד הרמב"ם הנ"ל א"כ יש עליו דין רודף כמו בגרמא, ומיושב קושית הגרעק"א דאף אם היתה האנוסה טריפה ג"כ קלבד"מ מדין רודף, וביותר י"ל דהטריפה הנרדף בעצמו רשאי להציל א"ע בנפשו של רודף ומה"ט הו"ל קלבד"מ כמו שדן הגאון רעק"א ע"ד הריב"ש דביכול להציל באחד מאבריו הנרדף בעצמו רשאי להרוג דמה"ט הו"ל קלבד"מ אלא דהוי מיתה לזה וממונא לזה יעוי' בדו"ח, ואין דבריו מוכרחים שם דהא דהנרדף רשאי להרוג את הרודף אף דיכול להצילו באחד מאבריו לפי שאנוס הנרדף שאינו יכול לדקדק במעשיו ומה שנפטר מטעם אנוס אין על הרודף דין חיוב מיתה לענין קלבד"מ אבל בטריפה אי נימא דרשאי להציל בעצמו בנפשו של רודף בכה"ג פטור הרודף מצד קלבד"מ ולהכי אפילו אי נימא דהרודף אחר הטריפה אין לו דין רודף מ"מ כיון דהנרדף רשאי להרוג להרודף יש בזה דין קלבד"מ ומתורץ ג"כ בפשיטות משה"ק הגאון הנ"ל דהא משכח"ל במזיד ולא אתרו ביה דלענין מלקות הא לריו"ח בחולין דפ"א חיי"מ שוגגין ומלקות חייב במלקות, ועי' פנ"י בכתובות דל"ה דאף לפי המסקנא כן אליבא דריו"ח דחיי"מ שוגגין אינו פוטר ממלקות וד' המהרש"א במכות ע"ד התוס' שלא בדקדוק הם דהכא לענין מלקות קאי ואליבא דריו"ח דאמר אנו אין לנו כו' ושפיר הקשו התוס' דהומ"ל כשהרגה בשוגג וכבר הרגישו בזה, ולפ"ז מתורץ דעכ"פ גם במזיד ולא אתרו יש עליו דין רודף דניתן להצילו בנפשו, אלא דתירוץ זה אינו מספיק רק לשי' התוס' רי"ד הובא בקצוה"ח סי' כ"ח והרמ"ה בחי' סנהדרין דרודף הוי כנגמר דינו בב"ד וברח והוי כחיי"מ במזיד ופטור ממלקות אבל לפ"מ שפרש"י בסנהדרין דע"ב במשנה דרודף דאע"פ שניצל מ"מ הוי כמו חיי"מ שוגגין לריו"ח דס"ל חיי"מ שוגגין וד"א חייבין במלקות הד"ק הגרעק"א דלוקמי דקטלה כשהיא טריפה דאע"פ שיש לו דין רודף לגבה מ"מ הא חיי"מ שוגגין חייבין במלקות

ובגוף החקירה ברודף את הטריפה נראה יותר דאין עליו דין רודף דדוקא בקטן הרודף דעצם הפעולה הוי חומר עבירה ולהציל את הנרדף ניתן להצילו בנפשו אף שאין הרודף בר עונשין או גם ברודף ע"י גרמא אף שאין בפעולת המעשה חיוב מיתה מ"מ הוא מציל בזה את הנרדף, אבל ברודף אחר הטריפה דגברא קטילא הוא מהיכ"ת להרוג הרודף כדי להציל גברא קטילא, ובזה העירותי לישב קו' התוס' בסנהדרין דע"ב שהקשו דלמ"ל קרא למעוטי מחלל שבת דאינו ניתן להצילו בנפשו תיפ"ל דהא גם הרודף מחלל שבת יעו"ש, ולהנ"ל י"ל דמשכח"ל כשהי' רודף אחר הטריפה להרגו דכיון שאינו ניתן להצילו בנפשו בחול דגברא קטילא קא קטיל, אבל מצד שהי' רודף אחריו בשבת הו"א דניתן להצילו בנפשו מאי אמרת דאם יהרוג את הרודף יחלל ג"כ שבת הא עי"ז יציל את הנרדף ומבואר בתוס' נדה דמ"ד דעל טריפה מחללין את ע השבת יעו"ש

ב) אולם להך צד דרודף אחר הטריפה אינו ניתן להצילו בנפשו י"ל קושית הגרעק"א למש"כ בהגהת אשרי בב"ק פ' שור שנגח ראובן שהרג את שמעון אע"פ שחייב מיתה משלם דמים ליורשים בבא לצי"ש א"נ אי תפסי יורשים לא מפקינן מיני' עכ"ל הובא בקציה"ח סי' ת"ו דס"ל דקרא דעליו ולא על האדם למעוטי מכופר קאתי ולא למעוטי מדמים ולהכי מצד קלבד"מ מהני תפיסה, ולפי"ז ההורג את הטריפה חייב מן הדין דמים דגם לטריפה יש דמים יעוי' גיטין דמ"ג והא חזי למיקם קמי' ויעוי' בתוס' ריש ערכין בד"ה לאתויי מנוול וג"ז נראה דחובל את הטריפה חייב לשלם מדין חובל וההורג את הטריפה לא גרע מחובל, ומבואר ברמב"ם פ"ד מהל' חובל ומזיק ה"ט החובל בחבירו ביוה"כ אפילו במזיד חייב בתשלומין אע"פ שעבר עבירה שהוא חייב עליה מלקות והלא כל המחויב מלקות ותשלומין לוקה ואינו משלם שאין לוקה ומשלם כן הם הדברים בכל חוץ מחובל בחבירו שהוא משלם שהרי בפירוש רבתה תורה חובל בחבירו לתשלומין שנאמר שבתו יתן עכ"ל הרמב"ם, מבואר בדבריו דכיון דגלי רחמנא בחובל בחבירו דמשלם ואינו לוקה משום לאו דלא יוסיף כך אינו לוקה משום לאו אחר ומה"ט דהורג את הטריפה דלא נפיק מכלל חבלה משלם ואינו לוקה אף בלאו אחר דפתיך ביה, וה"ה משום לאו דלא יוכל לשלחה דנגמר בשעת ההריגה כיון דמשלם ואינו לוקה ודינו כמו חובל ביוה"כ דמשלם ואינו לוקה [ועי' במנ"ח שנסתפק אי בחובל את הטריפה חייב משום לאו דלא יוסיף דלא הוי מקוים שבעמך כמבואר בסנהדרין דפ"ה לגבי נגמר דינו, ועי' בפרש"י ערכין ד"ז מי שנגמר דינו לפי שעומד להכאה וזה ל"ש בטריפה וגם טריפה לא דמי לנגמר דינו דהא חי יב"ח, ועי' בתוס' כתובות דל"ג בד"ה אלא במעידין על הטריפה דאי אפשר לקיים בשום דבר לא במיתה ולא במלקות] ובזה מתורץ ג"כ הקושיא המפורסמת בביטלו ולא ביטלו דמשכח"ל כשחרשה ולפי הנ"ל גם בחרשה דנותן דמי כולו ומשלם מדין חובל בחבירו אף בלאו אחר המעורב בהדי', וכ"ז אי נימא דרודף אחר הטריפה אין לו דין רודף אבל אי נימא דיש לו דין רודף על כל פנים לגבי הטריפה הנרדף דיכול להציל א"ע בנפש של רודף, ורק דהוי כחיי"מ שוגגין כמו שפרש"י בסנהדרין ממילא דלגבי הדמים של דמי הנהרג נפטר מטעם חיי"מ שוגגין מדמי חבלה ולגבי מלקות הא חיי"מ שוגגין חייבין במלקות

ג) ומה שפקפק רומעכ"ת עמש"כ דגם ברודף ע"י גרמא איכא ג"כ דין רודף הנה כל דיני מסור משום גרמא הוא ועי' בברכות דנ"ח בעובדא דרב שילא קרינהו חמרא אמר האי רודף הוא וע"ע בריב"ש סי' של"ח שהשוה כל דיני גרמות לרודף ועי' בס' גליא מסכת חחו"מ סי'