אחיעזר חלק אבן העזר צו

סוף שחיטה ולא גרע מאלו התחיל אחר בשחיטה וגמר השני דבודאי חייב ראשון והשני דעל סוף שחיטה בודאי חייב ועי' במנח"ח סי' קפ"ז דלמ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף שניהם חייבים ולר"ל דס"ל אין לשחיטה אלא לבסוף א"ש דאתי בהדי הדדי וגם למש"כ התוס' בב"ק דע"א בד"ה כיון דגם למ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף נאסרת בפורתא קמא היינו דוקא לאיסור ע"ז אבל לחייב משום שחיטת עכו"ם בודאי בעי כעין פנים וכ"כ המנח"ח] אבל לר"י דס"ל דישנה לשחיטה מתחלה וע"ס קשה וצ"ל כיון דחושב גם על סוף שחיטה חייב כדברי הירושלמי דעל כל שבולת ושבולת חייב מיתה ואלו לדברי הגאון רעק"א דהוי כחיי"מ שוגגין וא"כ הכא לר"י דס"ל חיי"מ שוגגין ומלקות חייב מלקות וא"כ לחייב משום אוא"ב, אולם י"ל למש"כ הר"ן ובתה"א דמיירי באומר בגמר זביחה הוא עובדה דאל"כ הוי שחיטת מומר א"כ הא משום ע"ז מיחייב ג"כ בגמר שחיטה ולהיפוך ילה"ק דלריו"ח יתחייב משום תחלת שחיטה על אוא"ב ואפשר דבאוא"ב שאין בזה איסור רק חיוב על השחיטה ל"ש ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וגם כיון דעל התחלת שחיטה גרידא א"א לחייב והא על גמר שחיטה הוי קלבד"מ והוי כשחטו אחר אינו חייב על תחלת השחיטה וצ"ע

וכמו כן יש להעיר משבועות דף ל"ג המדליק את הגדיש ביוהכ"פ דלא כרנבה"ק והא לשי' רש"י בפסחים דכ"ט והרמב"ן בכתובות דלרנבה"ק חייבי כריתות שוגגין חייבין א"כ יקשה קושי' הירושלמי דעל שבולת הראשון יתחייב כרת ואח"כ יתחייב ממון דלשי' הגרעק"א הוי כחיי"מ שוגגין, וה"נ הוי כחייבי כריתות שוגגין [ומשה"ק בירוש' שבועות שם בהא אין לוקה ומשלם, וכן בבבלי כתובות דל"ה מאן תנא דפליג על רנבה"ק ברש"י שם א"ש דהא מקשה לר"ל דס"ל חייבי מלקות שוגגין פטורין], ובזה יש להעיר על פרש"י בשבועות דל"ג שם דבגמ' מבואר שהדליק את הגדיש ביוהכ"פ לאפוקי מאי לאפוקי מדרבנה"ק וברש"י פי' סיפא קמ"ל שחבל בו חברו ביוהכ"פ ושהדליק את הגדיש ודייק רש"י במתק לשונו על שחבל בו חבירו משום דבהדליק בו את הגדיש לשי' רש"י משכח"ל לחיוב גם לרנבה"ק דכרת חייב על שבולת ראשון אבל מחבל בו חבירו ביוהכ"פ דחיוב ממון וכרת בהדי הדדי אתי בב"א שפיר מוכח דלא כרנבה"ק, אולם אין הכרח לזה די"ל דשאני כרת דאף דבתרי קטלא לא קטלינן לה מ"מ בכרת שאני הואיל ואם עשה תשובה ב"ד של מעלה מוחלין לו כמבואר במכות די"ג ומה"ט שייך שיפטר הכרת השני הואיל ואם עשה תשובה על עבירה הראשונה. כן יש להעיר מב"ק דע"א דמקשה בגנב וטבח ביוהכ"פ והא קיי"ל אין לוקה ומשלם, והא למש"כ הרמב"ם בפיה"מ במשנה דהשוחט בשבת דבתחלת השחיטה הוי מחלל שבת ושי' הרמב"ם נראה דס"ל דאין זה מקלקל כיון דהוי ע"מ לתקן וכמש"כ הנתיבות בסי' ש"ז (וכ"כ הקצוה"ח בסי' נ"ב בשי' הרמב"ם אלא דמש"כ שכן הוא גם שי' התוס' תמוה] דלא כמש"כ התוס' בשבת דק"ו ובחולין דק"ט בד"ה כגון וה"ר משבת דקל"ג במל סמוך לביה"מ שחייב כשלא גמר המילה. ה) ובמקו"א הבאתי ראי' לזה מכתובות דל"ד בהיתה פרה שאולה לו וטבחה בשבת פטור ואם איתא דתחלת השחיטה הוי מקלקל א"כ לחייב משום תחלת השחיטה עבור מזיק וגם למש"כ התוס' בב"ק דע"א דתחלת השחיטה לא חשיב שינוי לקנות בכך וא"כ הו"ל כמו היזק שא"נ יוכל לומר הש"ל מ"מ יקשה לא מבעי' לד' מהרש"ל דשומר חייב בהיזק שאי"נ אלא אף לד' החולקים מ"מ במזיק בידים הא לא גרע משולח יד בפקדון דהו"ל גזלן בתחילת השחיטה וממילא דחייב כיון דלא מצי למימר הש"ל אח"כ שטבחו בשבת, וגם למה שהסביר התוס' בגיטין נ"ג בסברת שמואל דפוטר במנסך ולא ס"ל דבעידנא דאגבי' קניא משום כיון דקלבד"מ על הניסוך אי"ח על הגבהה משום דמצי למימר הש"ל דדמי כאלו נסכו אחר זהו דוקא בניסוך דהניסוך הוה היזק שאי"נ משא"כ בשחיטה דהוי היזק ניכר כיון דעל תחילת השחיטה הוי שולח יד בפקדון והוה גזלן ממילא גם אי טבחו אחר חייב כיון דלא מצי למימר הש"ל ושוב יתחייב על תחילת השחיטה אע"כ דגם על תחילת השחיטה חייב משום שבת דהוה מקלקל ע"מ לתקן, ויש לפלפל בזה עפי"ד הנתיבות סי' שמ"א לשי' הרמב"ם ואכמ"ל

ולפי"ז דחייב על תחלת השחיטה ה"ה על תחלת השחיטת הקנה דחייב משום שבת דגם בחובל בחי לבד חייב ולא גרע פגימת חצי קנה משאר חבלה וכן הוא לשון הרמב"ם בפיה"מ בחולין דע דמשיתחיל לעשות חבורה בצואר הבהמה הוא מחלל שבת קודם שישחוט שום דבר מן הושט ומן הגרגרת כו' א"כ מאי מקשה והא אין לוקה ומשלם כיון דמשום שבת חייב על שחיטת חצי קנה ולהכי מחייב משום טביחה על השחיטה דאף דבעינן וטבחו כולו בחיובא והכא הא תחלת השחיטה הוה בפטור דאין לוקה ומשלם, אבל נראה הא דבעינן וטבחו כולא בחיובא היינו מה שהוא בתורת שחיטה אבל חצי קנה פגום דכשר ולא בעי בו תורת שחיטה א"כ חשיב שפיר וטבחו כולו היינו השלמת רוב הקנה והושט ואי"ל כס' הירושלמי דהא משום שבת חייב ג"כ אח"כ על השחיטה כולה כמו בגדיש דהא לסברת הגרעק"א במלקות ל"ש זה דהוי כחייבי מלקות שוגגין וקצת י"ל דקו' הגמרא בב"ק הוא לר"ל דס"ל דחייבי מלקות שוגגין פטורין

ו) אולם מד' הרמב"ם דפסק דגנב וטבח ביוהכ"פ והתרו בו דפטור על הטביחה משום דאין לוקה ומשלם וקשה דיתחייב מלקות על תחלת הטביחה מח"ק פגום וממון יתחייב על הטביחה והא לדידן חיי"מ שוגגין חייבים, ואפ"ל דמיירי ששחט את הושט תחילה וכיון שנפטר מממון ע"י מלקות שבתחלת הטביחה ודמי כאלו תחלת הטביחה היתה ע"י אחר אי"ת עוד על גמר הטביחה. שוב ראיתי בחדושי רע"א ליו"ד סי' ב' שתמה ג"כ כנ"ל דלחייב מלקות על תחלת טביחה וממון על גמר הטביחה ולא הרגיש במ"ש דל"ה וטבחו כולו בחיובא ונראה דס"ל להגרע"א דאין אנו משגיחים על תחלת הטביחה והא דאמר וטבחו כולו בחיובא היינו על רוב הסימנים אף לרי"ח דס"ל ישנו לשחיטה מתחלה וע"ס מ"מ בעינן שיהי' הרוב בחיובא ולא מיבעי לר"ל דס"ל אינה לשחיטה אלא לבסוף הא עיקר השחיטה בעת שחיטת הרוב אלא דגם לר"י דס"ל ישנו לשחיטה מתחלה וע"ס היינו דמ"מ לתחלת השחיטה יש דין חיוב מ"מ אם נפטר מתחלת השחיטה חייב על שחיטת הרוב, ולפי"ז יחודש אם התחיל אחר בתחלת השחיטה וגמר הגנב רוב הסימנים חייב וחשיב וטבחו כולו בחיובא אבל לא אדע מנ"ל זה והא בפשוטו נראה דוטבחו כולו בחיובא בעינן שיהי' גם תחלת השחיטה בחיוב ובפרט למאי דקי"ל כריו"ח וצ"ע לעת הפנאי.