אחיעזר חלק אבן העזר צה

ואפשר דהוה כחיי"מ שנגמר דינו למיתה ופוטר ממלקות כחיי"מ מזידין וכ"כ הרמ"ה [וזהו דלא כמבואר בפירש"י סנהדרין ע"ב] ולפי"ז אי אפ"ל דמתניתין דמכות מיירי בגוונא דהוה רודף דא"כ גם ממלקות הי' נפטר ואיך לוקה בבא על אחותו, אולם מסוגיא דסנהדרין דמקשה ורמינהו מהבא על אחותו דמשלם קנס והא הו"ל להקשות ג"כ מר"פ אלו הן הלוקין אמאי לוקה והא ניתן להצילו בנפשו ומוכח מזה דס"ל להש"ס דרודף הוי שוגג וחיי"מ שוגגין ודאי חייבין במלקות, ואולי י"ל בשי' התוס' רי"ד דמאלו הן הלוקין לא מקשה הש"ס משום דס"ל דמלקות חייב על גמר ביאה דכבר איפגמא בהעראה ונפטר ממיתה מדין רודף אבל מהא דמשלם קנס שפיר מקשה אף לשי' הי"מ דקנס הוא על גמ"ב משום דכיון דחייב מיתה על העראה מדין רודף הוי כאלו נפגמה. ע"י אחר וכמש"כ התוס' בגיטין דף נ"ג במנסך אליבא דשמואל דכיון דקלבד"מ הוה כנתנסך מאליו וממילא דלענין תשלומי קנס הוה כבעולה וכמש"כ הגאון רעק"א בתשובה לתרץ כן בפשיטות והתוס' שהקשו על הי"מ אפ"ל דאזלי להלכה בשיטת רב דמנסך ממש וי"ל דמצרפינן החיובים מה שנעשה ע"י קלבד"מ לההגבהה] אבל במשנה דאלו הן הלוקין מלקות שפיר חייב באחותו על גמר ביאה דאף בבעולה חייב מלקות בבא על אחותו והא דלא מתרץ הש"ס בכתובות דלעולא דס"ל דממונא ומלקות ממונא משלם מילקי לא לקי והומ"ל דאלו הן הלוקין לוקה על גמר ביאה שכבר נתחייב ממון בהעראה ולקי על גמ"ב, י"ל דס"ל להתוס' רי"ד כשיטת הי"מ דקנס חייב על גמ"ב וכיון דממונא משלם מילקי לא לקי אינו בדין שיהי' מלקות גם על העראה דהא ע"י מלקות דהעראה יפטור מתשלומי קנס דגמ"ב דעי"ז נעשית כבעולה ובאמת לשי' התוס' דקנס חייב על העראה דלא כהי"מ קשה מ"ט לא משני עולא דאלו הן הלוקין לוקה באחותו משום גמ"ב וכבר הרגיש בדבר הגרעק"א שם, וצ"ל דקושי' הש"ס משום דאלו הן הלוקין סתמא תני דמשמע דחייב ככל ביאות האסורות בהעראה. אלא דגם לשי' הי"מ קשה דהא הומ"ל לשנוי' דחייב על הפרישה לכשפירש באבר חי למאן דסבירא ליה משמש מת פטור דהא על הפרישה אינו חייב ממון וצ"ל דסתמא קתני דחייב על הביאה ומשמע בכל גווני אף לכשפירש באבר מת חייב מלקות והא ממונא משלם מילקי לא לקי דהא הבא על אחותו קתני מבואר דחייב על הביאה גרידא ולא על הפרישה אבל לאוקמי בגמ"ב דאלו הן הלוקין אין זה דוחק דסתם ביאה ביאת המירוק הוא גמ"ב דהא לשי' הי"מ דמתני' דאלו נערות כל מקום דקתני ביאה לענין קנס הוא בגמ"ב ולהכי לא מקשה בסנהדרין ממתני' דאלו הן הלוקין הא הוי רודף, ולשי' התוס' דס"ל דקנס חייב על העראה ולא משני בכתובות סתמא דאלו הן הלוקין בגמ"ב וקשה מ"ט לא מקשי בסנהדרין ממתניתין דאלו הן הלוקין צ"ל דס"ל כשי' רש"י בסנהדרין דרודף הוי כחיי"מ שוגגין ובאמת י"ל דאף לשיטת התוס' רי"ד דרודף הוי כנגמר דינו וברח מ"מ י"ל דאינו פוטר ממלקות לפי המבואר במכות די"ג דמכדי רשעתו ילפינן רשעה המסורה לב"ד י"ל דרודף דמיתתו שלא על יד ב"ד וביד כל אדם לא חשיב רשעה המסורה לב"ד ורק מממון פטור דמיתה וממון לא ילפינן מכדי רשעתו, ויש לחלק דלא דמי לכרת דמסור בידי שמים משא"כ ברודף דעל פי הוראת ב"ד מיתתו ביד כל אדם וצ"ע שו"מ בשו"ת הרשב"א חלק ה' סי' י"ח שנשאל בהא דבדמים קנינהו במחתרת דמאי קא מדמה לההיא דגונב כיס בשבת דהתם ב"ד קא מחייבי ליה מיתה על מלאכת שבת ולא מצי לחייבו ממון דרחמנא אמר כדי רשעתו כו' אבל במחתרת אין בדבר חיוב מיתות ב"ד כלל, והשיב דלאו משום כדי רשעתו פטרי לי' לההיא דגונב כיס בשבת אלא משום דכתיב לא יהי' אסון ומזה דרשינן אפילו חיי"מ שוגגין ולא במיתת ב"ד ש לבד אלא אפילו הבא על אחותו אלמא כל דאפשר דאתי לידי חיוב מיתה פטור יעוי"ש ולפ"ז לענין מיתה ומלקות דילפינן מכדי רשעתו ל"ש ברודף, ומאי דלא מתרץ בכתובות דמתני' דאלו הן הלוקין בגוונא דהוי רודף וליכא ממון י"ל משום דאכתי תקשה מבא על ממזרת דליכא דין רודף, אולם לשי' הרמב"ם דמממזרת ל"ק ועיקר הקושי' מאחותו כמשנ"ת וס"ל ג"כ דקנס חייב בהעראה ולא משני עולא דאלו הן הלוקין בגמ"ב קאי משום דסתמא קתני ומה"ט לא משני ג"כ דחייב על פרישה מלקות א"כ הרי מוכרח מקו' הש"ס דסנהדרין דלא מקשה מאלו הן הלוקין דרודף אינו פוטר ממלקות דחיי"מ שוגגין הוא וחיי"מ שוגגין וד"א חייבין וא"כ הו"ל להש"ס בכתובות לתרץ דמתניתין דאלו הן הלוקין מסתמא בגוונא דהוי רודף מיירי ונפטר מממון, אע"כ צ"ל דלהש"ס דכתובות אינו נפטר מממון מטעם רודף דאינם באים כאחד כמשנ"ת. ומה"ט סתם ג"כ הרמב"ם ופסק דחייב מלקות בבא על אחותו כמתני' דר"פ אלו הלוקין דאינו נפטר לדידי' מטעם רודף

ד) ומש"כ כת"ר במכתבו אלי בישוב ד' הרמב"ם עפ"י שי' הירושלמי דאף אם הערו י' בנ"א חייבים קנס וכמש"כ השימ"ק ליישב בזה הא דבעולה לכה"ג בכתובות דף ל' יעוי' במל"מ פי"ז מהל' איסו"ב דשי' הירושלמי הוא למ"ד העראה זו נשיקה ותמה ע"ד השימ"ק מסוגיא דסנהדרין דע"ג דמאי מקשה למ"ד העראה זו הכנ"ע יעו"ש, ומה שיישב בזה לשי' עפ"י הירושלמי קושית הרב ר' בערוש בהקדמת פני יהושע דהא קנס חייב על הגמר ביאה לשי' הי"מ] ומלקות חייב על העראה ומה שתי' דגם על גמ"ב חייב מלקות ומדמה להירושלמי דעל כל שבולת ושבולת חייב מיתה השיג ע"ז רעק"א דבחייבי מלקות שוגגין חייבין לריו"ח ל"ש סברת הירושלמי דעל כל שבולת ושבולת ורק בחייבי מיתות שייך כן דחיי"מ שוגגין פטורין ותי' כת"ר משום דעל העראה ניתן להצילו בנפשו וא"כ אאפ"ל דחייב מלקות על העראה משום דהוי רודף, ולמש"כ ז"א דלריו"ח גופא דמשני כשלא אתרו בי' הא ס"ל דחיי"מ שוגגין וד"א חייבין מלקות והא רודף לשי' רש"י הוי חיי"מ שוגגין וקשה קושי' הרב ר' בערוש דנימא דלוקה על העראה אעפ"י שהוא רודף וקנס משלם על גמ"ב

אבל גוף דברי רעק"א שהביא כת"ר אינם מובנים לי לכאורה דהא הירושלמי בפ' אלו נערות דן כזה על החוסם פרתו של חברו ודש בה דלוקה ויליף מהמדליק את הגדיש בשבת דעל כל שבולת ושבולת חייב מיתה ואם איתא הא לא דמי דבמדליק את הגדיש על השבולת השני' הוה כמו חיי"מ שוגגין דבתרי דיני לא קטלינן לי' ולהכי פטור משא"כ בהחוסם פרה דחייבי מלקות שוגגין חייבין ומזה נראה דלא דמי לחייבי מלקות שוגגין כיון שההתראה הי' על כל המעשה על כל הדליקה ועל כל החסימה אלא שלא התרה לחלק חיובים אבל החיוב האחד קאי על כל חסימתו וע"כ אין לחלק ולומר דנתחייב מקודם

אלא דבד' הירושלמי י"ל דקאי לר"ל שם דס"ל דחייבי מלקות שוגגין פטורין לפיכך מדמה החוסם פרתו למדליק את הגדיש, שו"ר בס' נודע בשערים ח"ב שהרגיש בזה, אבל ז"א דהא לר"ל דס"ל אשו משום ממונו ל"ש תי' הירוש' דעל כל שבולת ושבולת חייב מיתה דלר"ל אינו חייב רק על שבולת הראשונה, ועי' בירושלמי פ"ב דב"ק ויש להעיר עוד מדברי הגמ' חולין פ"א א"ל ר"י פעמים שאפילו שחט ראשון לשלחנו ושני לע"ז חייב כגון דאתרו בי' משום אוא"ב ולא אתרו בי' משום ע"ז ובאתרו לע"ז פטור וכדאמר זו אפילו תשב"ר יודעין, והא גם באתרו לע"ז יש לחייב דהא לר"י דס"ל ישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף חייב משום תחילת שחיטה משום ע"ז וא"כ יש לחייב משום אוא"ב על