אחיעזר חלק אבן העזר צד

משום שנתכוין לאחר מצד האחר וא"כ בשעה שמכה את האשה לא הוי רודף למי שנתכוין אע"כ צ"ל דמיירי דבשעה שזרק הברזל או החץ נתכוין לאחר ונפל על האשה דבכה"ג על מעשה זריקתו הוי רודף ובמעשה זו נפטר מקלבד"מ כדין רודף וכמש"כ התוס' בב"ק דכ"ב דעל מעשה אחת בא ונפטר או דצ"ל דכל שלא הפיק זממו הוי רודף גם עכשיו לגבי האחר למי שנתכוין ומוכיח ר"י בן שאול מזה דביכול להצילו באחד מאבריו לא הוי רודף, ונראה בשי' רש"י דלהכי גם בעת הפגם והרציחה הוי רודף דהותר דמו מצד העונש של רדיפתו שנתחייב מיתה בלי ב"ד של כ"ג ומיתתו ביד כל אדם רק אחרי שהרג ואחרי שפגם פסק מאתו דין מיתה ביד כל אדם אבל בעת הפגם והרציחה יש עליו עונש מיתה אע"פ שאי אפשר להציל את הנרדף, ולפי"ז יש ברודף שני דינים להציל את הנרדף בדמו של רודף גם בקטן ובעובר דלאו מטעם עונש וגם בבר עונש מחויב מיתה גם מצד הדין כ"ז שלא כלה רדיפתו לגמרי, אע"פ שאי אפשר להציל את הנרדף

ובשיטת רש"י יתישב הא דאמרינן ברודף קלבד"מ ולכאורה הא לא מצינו קלבד"מ רק מה שהוא חייב מצד עבירת הלאו אבל הא הרודף ניתן להצילו בנפשו מצד הצלת הנרדף ומנ"ל דגם בכה"ג אמרינן קלבד"מ אולם למש"כ דיש בזה חומר עבירה מצד הרציחה להכי אמרינן קלבד"מ ונפ"מ לפ"ז ברודף ע"י גרמא אע"פ שיש עליו דין רודף כדמוכח בברכות דנ"ח משום הצלת הנרדף מ"מ לא נפטר משום קלבד"מ דעל גרמא אין חיוב מיתה ויתישב בזה מה שראיתי מקשים ממסור דחייב לשלם מצד גרמי והא מסור מורידין ולא מעלין דהוי כרודף וקלבד"מ ולמש"כ א"ש דלא הוי רק גרמא, אולם גם אי נימא דגם בגרמא יש בו דין קלבד"מ משום דסוף סוף ניתן להצילו בנפשו מאיזה טעם שיהי' מ"מ למש"כ א"ש דהא באמת במסור אימת נתחייב ממון בעת שמסר דכבר אזל מאתו דין רודף וכמש"כ הרמב"ם וכמבואר בחו"מ סי' שפ"ח דלאחר שמסר אין עליו חיוב מיתה ורק דלשי' רש"י גם בעת גמר הרדיפה הוי רודף משום דבר מיתה הוא וכל זה בעושה מעשה רציחה בידים אבל בגרמא שאין עליו חיוב מיתה ורק כדי להציל את הנרדף ניתן להצילו בנפשו וכיון דבעת שמוסר אי אפשר עוד להציל את הנרדף וגם דין מיתה אין עליו ולהכי לא אמרינן קלבד"מ, ואפ"ל דמה דס"ל לרש"י דגם בעת הפגימה הוי רודף אע"פ שאי אפשר להצילה הוא רק אליבא דרבנן דר"י בן שאול דאע"פ שיכול להצילו באחד מאבריו ניתן להצילו בנפשו של רודף דהוי רשות גמור להורגו וכמו שפירש"י בסנהדרין דנ"ז ומחויב מיתה מן הדין כל זמן שלא הרגו, ואחר הרציחה פסק מאתו חיוב מיתה דרודף אבל בשעה שעוסק ברציחתו יש עליו דין מיתה [ואינו מחויב לדקדק אם כבר אין בידו להציל את הנרדף כמו שאינו מחויב לדקדק אם יכול להצילו באחד מאבריו], אבל לר"י בן שאול דס"ל דביכול להצילו באחד מאבריו לא ניתן להצילו בנפשו וכל עיקר דין רודף הוא להציל את הנרדף באמת לדידי' היכא דאי אפשר להצילו אין עוד עליו חיוב מיתה כלל ולהכי פרש"י שם לפי ההו"א דקאי לרבנן דגם בעת הפגימה הוי רודף אבל לפ"מ דמשני כר"י בן שאול גם בעת הפגם כיון דאי אפשר להציל את הנרדף אין עליו דין רודף ומאי דמשני ביכול להצילו באחד מאבריו והא גם בא"י להצילו בא' מאבריו אינם באים כאחד משום דמוקי לכו"ע אף למ"ד דאי אפשר להנחה בלא עקירה כמשכ"ל. ולפ"ז למש"פ הרמב"ם בפ"א מהל' רוצח הי"ג ובכ"מ שם כר"י בן שאול דביכול להצילו באחד מאבריו לא ניתן להצילו בנפשו ועיקר חיוב רודף הוא כדי להציל את הנרדף ולהכי כל שבעת הפגם שאי אפשר להצילה אין עוד עליו דין רודף ואינם באים כאחד ולהכי חייב קנס ובאמת כן נראה פשטות הדברים דבשעה שא"א להציל הנרדף מהריגה או מפגם ל"ש ניתן להצילו בנפשו, ודרש"י צ"ע [וצ"ע בדרש"י סנהדרין דע"ב לפקח עליו את הגל אבל אם בא על עסקי נפשות כיון דניתן להורגו בלא התראה גברא קטלא הוא משעת חתירה יעו"ש, וקשה דכיון דנפל עליו הגל הרי ניצל הנרדף הא אין עליו דין רודף ומה בכך שהי' רודף בשעת חתירה וע"כ צ"ל הא דאמר בגמ' דדמים לו לפקח את הגל בשבת אבל בשאין לו דמים אין לפקח את הגל משום דאפשר דאחרי פיקוח הגל יהפך לרודף, והרמב"ם בסוף הל' גניבה דקדק בלשונו כל גנב שיש לו דמים אם נפל גל בשבת מפקחים עליו ואם שבר כלים בביאתו חייב בתשלומין אבל מי שאין לו דמים ששיבר כלים בביאתו פטור עכ"ל ולא סיים אבל מי שאין לו דמים אין מפקחים עליו את הגל משום דגם דאין לו דמים אם הוא תוך הגל משכח"ל דמפקחים עליו אם אין לנו לחוש שיהפך אח"כ לרודף ורק ביש לו דמים בכל גווני מפקחים עליו את הגל אבל מה שפרש"י בטעמא דמילתא משום דגברא קטלא הוא משעת חתירה צע"ג]

ג) ויש לעשות סמוכין לשי' הרמב"ם דאין על זה דין רודף משום דאינם באים כאחד מכתובות דל"א דמקשה הש"ס בהבא על אחותו ממתניתין דאלו הן הלוקין הבא על אחותו וקיי"ל דאין לוקה ומשלם וק"ל לפ"מ דמסיק בסנהדרין ע"ג דמתניתין דאלו נערות מיירי באופן דאין עליו דין רודף במפותה או דיכול להצילו באחד מאיבריו א"כ הומ"ל דמתניתין דאלו הן הלוקין מיירי באופן שהי' עליו דין רודף ולא הי' יכול להצילו באחד מאבריו דיש עליו דין רודף לפוטרו מממון ולהכי ליכא תשלומי קנס ומ"מ ממלקות אינו נפטר לפי"מ שפירש"י בסנהדרין דע"ג דרודף אעפ"י שניצל פטור משום דהוה כחיי"מ שוגגין אבל ממלקות הא קיי"ל דחיי"מ שוגגין וד"א חייבין כר"י בחולין דף פ"א ורודף דהוי כחיי"מ שוגגין לפירש"י חייב במלקות ולהכי שפיר לוקה הבא על אחותו כיון דממונא ליכא, וביותר דהא לשי' הרמב"ם שפ' בכל חיי"ל שאינו לוקה בלא קדושין עיקר קושית הש"ס הוא מהבא על אחותו ולא מהבא על הממזרת כמו שמבואר בתשובתו לחכמי לוניל, ויעוי' בהרה"מ בפט"ו מה' איסו"ב ובכ"מ שם ה"ב, וא"כ בבא על אחותו הא איכא דין רודף ולהכי מילקא לך ממונא לא משלם, [ולשי' רש"י דס"ל לצי"ש מהוי תפיסה בקלבד"מ י"ל דחשוב ממונא איכא אע"ג דבקנס ליכא חיוב דלצי"ש דאשר ירשיעון אלקים כתיב כמש"כ התוס' בכתובות דל"ג מ"מ הא איכא בושת ופגם, אבל לשי' החולקים ע"ד רש"י קשה וגם למש"כ במק"א דברודף גם לשי' רש"י ל"מ תפיסה דדוקא בקלב"מ מהני תפיסה שביד כל אדם לפי שתפיסה אין זה מדין ב"ד וב"ד מחייבין אותו מיתה ומלקות משא"כ ברודף דמיתתו ביד כל אדם וכל אדם חשיב כבי"ד ולהכי לא מהני גם תפיסתו שהתופס הוא הב"ד המחייב אותו מיתה ובזה מיושב קושי' התומים בתוס' סנהדרין ע"ב דבאמת ברודף לא מהני תפיסה וכן ילה"ע בקו' הטו"א בחגיגה בדרש"י סנהדרין דפ"ז אלא דיש לדחות דהתם בע"כ מיירי ביכול להצילו באחד מאבריו דאל"כ אמאי חייב ממון לרבי ועוד דבעיקר הדבר כיון דמהני תפיסה אלמא דאין זה ב' רשעיות ואין זה מתנגד לחיוב מיתה ומלקות ואיך נימא דעי"ז נפטור ממלקות משום דמהני תפיסה] ומוכח מסוגין דכתובות דמתניתין דר"פ אלו נערות אתי כצורתה ול"צ לאוקמה בגונא דמשני הש"ס בסנהדרין ואתי' ריש הסוגיא למאן דס"ל דא"א לאהדורי והכא כיון דאפשר לאהדורי אינם באים כאחד כמו שנתבאר

ולכאורה י"ל למש"כ התוס' רי"ד והובא בקצוה"ח סי' כ"ח דרודף הוי כמו שנגמר דינו וברח ולענינו כתב דרודף כעבדינן לי' החומרא דמי ולא מהני תפיסה