אחיעזר חלק אבן העזר צא

תמוהים בל"ז כמו שתמה בשו"ת שאג"א החדשות דלפי שיטתו דבמים שיש להם סוף ל"ש בדדמי כמו שהשיג על הראב"ד א"כ לפי הס"ד דבמים שיש להם סוף הוה ול"ש בדדמי כלל ורק דהגמ' מוכיח דמאה נשים כחד דמי ולא משקר אבל בב' עדים דלא משקרי ובדדמי ליכא במים שיש להם סוף א"כ מאי תמה הרא"ש על הרי"ף וזהו תמיה גדולה, וצ"ל בשי' הרא"ש דמפרש לפי הס"ד כמש"כ בשו"ת קהלת יעקב סי' ח' על פי הירושלמי אמר ר' אבוה שאם הים גליני דהיינו שאין בו גלים הטורדים ומונעים מלראות וראה שאין שם ברי' בודאי מת הוא וע"כ לפי הס"ד ס"ל שטבעה הספינה לא מחמת רוחות וגלים הטורדים רק מסבה אחרת אולי ניקבה הספינה ונשקעה והים הי' שקט מותר לפירוש הירושלמי וכן הי' ס"ל לפי הס"ד דכל מקום שאין גלי הים אין לו דין מים שאל"ס לענין זה, מ"מ בחשש בדדמי בים הגדול איכא כיון שחושב שבודאי יטבע ולא יעלה בכה"ג אינו שוהה עד שתצא נפשו, ולפ"ז הקשה הרא"ש לשי' הרי"ף דגם בב' עדים איכא בדדמי א"כ מאי קאמר והא מאה נשים כחד דמין הא אפילו בב' עדים איכא בדדמי, אבל בשי' הרי"ף י"ל כמש"כ דלפי הס"ד ס"ל דבצורבא מרבנן מותר במים שאל"ס לכתחילה וגם בדדמי ליכא, ולפי"ז משי' הרי"ף סייעתא דדין דבדדמי לא חמיר ממים שאל"ס וכל היכא דבמים שאל"ס מותר גם בדדמי מותר לכתחילה

גם לשי' הרמב"ם לפי דעת הה"מ בפי"ג מהל' גירושין דס"ל דלא כהרי"ף דבתרי ליכא בדדמי ולפמש"כ הפוסקים דבב' פסולים כיון דאין להם נאמנות מדין תורה איכא גם בדדמי א"כ לפי שי' הרמב"ם קשה דפשיט מב' ת"ח שהתיר רבי נשותיהן ניהו דלא משקרי מ"מ חשש בדדמי הא איכא לכתחילה ובזה א"ש דלפי ההו"א דס"ל דמשאל"ס מותר בצורבא מרבנן ליכא חשש בדדמי (ולא הבנתי מה שתמהו המהרח"ש ושארי אחרונים ע"ד הסוברים בב' פסולים ליכא בדדמי מראית הרא"ש מסוגין דמאה נשים כחד דמיין משמע אי הוי כשני עדים לא אמרינן בדדמי ומבואר דמאה נשים כחד דמיין ואיכא בדדמי וע' ב"ש ס"ק קנ"ג ולק"מ דניהו דבב' פסולים ליכא בדדמי מ"מ מקשה הש"ס לשי' הרי"ף שפיר דניהו דליכא בדדמי מ"מ מאה נשים כחד דמין ומשקר ופשיט האיבעי דלא משקר ומשום בדדמי לא חיישינן לפי שיש ב' פסולים ואדרבה סייעתא מזה דבב' פסולים ליכא בדדמי והרא"ש מדייק שפיר מדהג"מ דאלו הי' ב' עדים כשרים היתה מותרת לכתחילה והא לשי' הרי"ף גם בב' עדים איכא בדדמי שו"מ בשו"ת גבעת פנחס לההפלאה שהביא באמת ראי' מזה דבב' פסולים ליכא בדדמי יעו"ש] עכ"פ הרי נתבאר מד' הראב"ד והרא"ש דמוכח בפירוש דכל דבמים שאל"ס מותר בצורבא מרבנן גם בדדמי ליכא

ד) וכל זה לשי' הר"א מוורדין, אבל גדולי המורים חולקים עליו כמבואר בב"י סי' י"ז ובדברי הרמב"ם בהל' נחלות כמשכ"ל באות א' ונראה לצדד בזה צירוף מה שנאבד זכרו מטעם אחר והנה ביסוד חשש בדדמי נראה דאעפ"י שאם גם נדמה לו וטעה בעדותו שהעיד שראה שנדקר במלחמה דהוא מרובן למיתה וגם שנאבד זכרו כמבואר ברמב"ם דכל הני דיורדין לנחלה ואם גם לא העיד שמת היתה אסורה רק מדרבנן כמו במים שאל"ס ובנדקר במלחמה ונאבד זכרו מ"מ אם העיד העד שמת חיישינן גם לבדדמי לכתחילה מבואר דגם כל היכא דעיקר החשש אינו אלא מדרבנן מ"מ חוששין לבדדמי לכתחילה וע"ע באהע"ז סי' י"ז סעיף ל"ג ע"א אמר כו' או שטבע בים הגדול ומת כו' אם אמר קברתיו נאמן ותנשא ואם לא אמר קברתיו לא תנשא כו' ועי בח"מ שם דמפרש קברתיו באופן שלא יהי' חשש בדדמי ויעוי' בתשו' נוב"י סי' כ"ח הובא בפ"ת שם ס"ק קל"ה ומבואר בדבריהם דכל שיש חשש בדדמי אח"כ אע"פ דע"י עדות הטביעה גם בע"א אם ניסת לא תצא מ"מ בעינן אח"כ שלא יהי' בעדות הכרה חשש בדדמי

וכן נראה מד' הרא"ש והטור שמצריכים גם בראו הטביעה סימנים מובהקים או סימנים עם טב"ע ולא אמרינן כיון שראו הטביעה ואין כאן אלא איסור דרבנן תיסגי טב"ע גרידא ולא נחוש לבדדמי, ונראה בטעם הדבר דהא דהחמירו באמת בדדמי אף בדין דלכתחילה משום דכיון דגוף עדות ע"א אאמד"ר לא האמינו בזה היכא דאיכא חשש בדדמי, ואפילו אי נימא דע"א בעד מיתה נאמן מה"ת משום מילתא דעבידא לאיגלוי מ"מ כיון דאפילו אם יתבדה יאמר שהוא בדדמי, ומ"מ אין זה אלא בדין דלכתחילה אבל בדין דיעבד כמו במשאל"ס אם ניסת לא תצא כמש"כ הברית אברהם סי' כ"א והאריך בזה והובא בפ"ת ס"ק קל"ט דאין חסרין בהנאמנות וה"נ צ"ל לענין בדדמי שאין זה חסרון בעצם הנאמנות לענין דיעבד, מ"מ לענין לכתחילה החמירו בזה כיון דהוי דשב"ע ואין דשב"ע פחות משנים ונאמן רק מצירוף סברא דעל"ג או מדרבנן ולהכי החמירו בדדמי ולהכי בב' עדים ס"ל להרמב"ן החולק על הרי"ף וכדקי"ל כן להלכה דאין בהו חשש בדדמי כיון דנאמנים מן הדין בלי שום צירוף סברא דעל"ג ולא מטעם דבשנים ליכא בדדמי דהא כתבו הפוסקים דבשני פסולים איכא בדדמי, וכל זה היכא דעיקר העדות היא עפ"י עדות ע"א ועדות נשים אבל אם העידו ב' עדים כשרים על א' שנטבע בים הגדול במים שאל"ס וכבר יצאה האשה זו ע"י מחזקת א"א מן התורה ואח"כ העיד ע"א שהכירו בטב"ע בזה יש לדון למש"כ המהרי"ק בשו"ת סי' ע"ב דהא דאין דשב"ע פחות שנים הוא דוקא גם באיתחזק איסורא וכ"ה שיטת כמה ראשונים דבדבר שבערוה ולא איתחזק איסורא נאמן ע"א כמו בשארי איסורים וכיון דנאמן מדינא כמו באיסורים דינו כמו בשנים דלא חיישינן בדדמי וכיון שהיו עדי טביעה וכבר יצתה מחזקת איסור א"א ע"י העדים ובדשב"ע בלא איתחזק הא מהימן ע"א כמו באיסורים מדינא ולא החמירו בזה בדדמי

ה) והנה במלחמה אי דמי לעיר שכבשוה כרכום כבר דן בזה בשו"ת ברית אברהם חאה"ע סי' ס"ח והאריך בזה דלא דמי לכבשוה כרכום דדנים לגבי האנשים שבתוך העיר אבל היוצא למלחמה לנצח ולהנצח והארץ רחבת ידים לפניהם לברוח אין אנו אומרים שרובם לאבד והוכיח כן מגוף האיבעי דע"א במלחמה לשי' המהרי"ק שם וכ"נ מקושית התוס' והרשב"א ביבמות דקט"ו בהחזיקה היא מלחמה דהא הוי מגו במקום חזקה ודוקא בהקיפוה כרכום אמרינן דאין להם חזקת חיים אבל סתם מלחמה לא איתרע חזקת א"א, וכל זה בסתם מלחמה דלא איתרע חזקת חיים וחזקת א"א משא"כ בידוע לנו גדוד הטאמבאווי שהלכו רובן לאבד ושנהרגו רוב הגדוד וגם אבד זכרו מתחילה ומבואר בשי' הרמב"ם דכל דרובן לאבד ואבד זכרו הרי זה אסורה רק מדרבנן ועי' בתשו' קהלת יעקב שחתר להביא מקור לד' הרמב"ם מב"ב דקנ"ג שאין אנו צריכים לבקש עדות אחרות ואמרינן שמת מחולי זה וכן בספינה שרובן לאבד יעו"ש ועכ"פ גם אם נימא כשי' הריב"ש דגם בדיעבד אם ניסת תצא מ"מ ס"ל להרבה מגדולי האחרונים דאינו אלא מדרבנן ותצא מדרבנן, וגם לשי' הריב"ש לא עדיף רובא מב' חזקות חזקת חיים וחזקת א"א ונותנים עליו ספק חומרי חיים וחומרי מתים, אבל החזקות כבר השתמשו בזה נגד הרוב והוי ספק השקול דנאמן ע"א מדינא ועי' בפנ"י קידושין פ' האומר ובנובי"ק סי' ל"א וס"ט ובתשו' רעק"א סי' קכ"ד שהעלו דבחזקה דאיתרע נאמן ע"א ומכש"כ