אחיעזר חלק אבן העזר צ

ילה"ר מדהתוס' יבמות דקי"ד בד"ה זמנין דאשה יראה לעמוד שם מפני שזורקים אבנים ומשמע שם שאם היא עומדת שם וממתנת עד שימות מהני ולא נימא לחוש שכסבורה היא שמת ובאמת עבדי ליה סמטרא וחיי על כן אם היא עומדת אח"כ וראתה לא חיישינן להכי ויש לדחות דאשה שאני דכל שאינה יראה ממתנת עד שיתברר לה הדבר וכמש"כ בתשו' הרשב"א תולדות אדם סי' ל"ב לחלק דדוקא באשתו שאינה נפרדת כל שאינה יראה ממתנת משא"כ באינש דעלמא והובא בקהלת יעקב סי' י"ז ובפ"ת ס"ק קל"ח

וזה נראה שי' הרי"ף דלכשהעלוהו מן המים ואשתמודענא סגי ולא בעינן קברתיו דעצם ראית הטביעה הוי כראית ההריגה אבל מציאות הנטבע לכשהעלוהו מן המים הוי כמציאת ההרוג ולא חיישינן בדדמי ולא בעינן קברתיו וכ"כ בשו"ת תפארת צבי, וא"כ אין כאן בנ"ד חשש בדדמי שלא מת כיון שהי' הפסקה במלחמה והשבוי הי' בידי האויב וכמבואר במרדכי דאפילו בשעת מלחמה אם ראהו הרוג אחרי כן לא חיישינן לבדדמי שלא מת ולא בעינן הסתכלות יפה רק שאומר שהכירו היטב וכיון דבנ"ד שלא ראה ההריגה וראהו אחרי כן ב' פעמים כפי הגב"ע והכירו יפה ואין כאן חשש בדדמי של צורה הרי לשי' המרדכי המובא ברמ"א וח"מ שם אין כאן חשש בדדמי כלל

ב) והנה בשי' הר"א מוורדין שמקיל במים שאל"ס אם נאבד זכרו שנסתפקתי אם גם בחשש בדדמי שזהו חסרון בגוף העדות יש להקל בנאבד זכרו דאפשר דבדדמי חמירא, נראה דמגוף הדין מוכרע דלא חמירא בדדמי ממים שאל"ס דהא הרא"ש מביא בשם הראב"ד דע"א במלחמה לא בעי מת וקברתיו ומנסבה לה לכתחילה ודייק לה מעובדא דחסא בדקכ"א דאינסבא אפומא דחד סהדא דאמר מאן איכא בי חסא טבע חסא ולא אפקוה אפילו במים שאל"ס אלמא במים שיש להם סוף אפילו לכתחילה מנסבין לה ואפילו לא אמר קברתיו, והרא"ש כתב על זה ואינו נ"ל ראי' זו דמים שיל"ס לא דמי למלחמה דל"ש לומר בדדמי כיון דעומד ורואה כל סביבות המים ושהה כדי שתצא נפשו ודאי מת, ולכאורה תמוה דהא עובדא דחסא היה במים שאין להם סוף ואיכא בדדמי שמא לא ראה עד שתצא נפשו ואפילו בדיעבד תצא וצ"ל דלענין חשש בדדמי דאאמד"ר בדיעבד לא תצא כדקי"ל הכי וזהו באמת יסוד ד' הרמב"ם דרק לכתחילה לא תנשא וכ"כ הלח"מ בפי"ג מהל' גירושין הל' י"ט יעוישה"ט וע"ע בשו"ת שאג"א החדשות סי' י"א ועי' בחי' הרמב"ן ליבמות שם שכ' הלכך איפשיט בעיין. מעובדא דחסא אלא דאיכ"ל דבמשיל"ס אין אדם טועה לומר משטבע שוב אינו עילה אלא ממתין עד שתצא נפשו אבל במים שאל"ס הוא דאיכא למימר הכי הילכך בעובדא דחסא כיון דכי ניסת עשאוה כמים שיש להם סוף ע"א נמי מהימן בה דלא חיישינן לבדדמי ואמרינן אפשר הוא דמששהה כשת"נ לא עלה עכ"ל, וצ"ל בכונת הרמב"ן אע"ג דבמים שאל"ס בודאי איכא בדדמי שמא לא שהה עד שת"נ מ"מ בדיעבד עשאוה כמים שיש להם סוף היינו דחשש בדדמי אינו אלא לכתחילה ובדיעבד לא תצא דאין לומר בכונת הרמב"ן דמים שאל"ס קילא דעשאוהו כמים שילה"ס דא"כ האיך פשיט מיני' בע"א במלחמה. ולפי זה במים שאל"ס דאיכא בדדמי בודאי מ"מ אמרו שם ביבמות קכ"א איכא דאמרי אנסבה ר"נ לדביתהו אמר חסא גברא רבא איתי' אם איתא דסליק קלא אית לי' למילתא והא ניהו דמצד מים שאל"ס אין חשש מ"מ הא איכא בע"א בדדמי ושמא לא ראה זמן שהי' עד שתצא נפשו, וגם על דברי הראב"ד קשה דלמ"ל לדייק מדיוקא דבמים שיש להם סוף אפילו לכתחילה מנסבא לה תיפ"ל דהא מפורש בש"ס לאיכא דאמרי דאינסבא ר"נ לדביתהו לכתחילה ועכצ"ל דאין ראי', מזה דכמו דמשום סברא דאם איתא דנפיק קלא אית לי' למילתא מתירין להנשא לכתחילה מצד דין מים שאל"ס להך לישנא מה"ט מתירין ג"כ לכתחילה משום חשש בדדמי דלא חמיר דין בדדמי מדין מים שאל"ס וכל דבמים שאל"ס מותרת גם בדדמי מותרת לכתחילה, ולפי"ז גם בדין דאבד זכרו דמתיר הר"א מוורדין במים שאל"ס ה"ה בנדון בדדמי לא חמירא ממים שאל"ס ואם נאבד זכרו בע"א במלחמה בלא קברתיו מותרת להנשא

ויש לעשות סמוכין לזה מיבמות דקט"ו דמייתי ראי' דע"א במלחמה מהני ממעשה דשני ת"ח שהיו באים עם אבא יוסף בן סימאי בספינה וטבעה והשיא רבי נשותיהן על פי נשים והא מים כמלחמה דמי ונשים אפילו מאה כחד דמיין כו' ותסברא והא מים שאל"ס הוא ומים שאל"ס אשתו אסורה כו' ולכאורה מאי מקשה כ"כ בפשיטות דהא י"ל דלהכי התיר רבי דשני ת"ח קלא אית להו כאיכא דאמרי ביבמות דקכ"א דחסא גברא רבא ואם איתא דסליק קלא אית לה למילתא וכן שם קכ"א אמר רב אשי הני מילי באינש דעלמא אבל צורבא מדרבנן לא אי איתא דסליק קלא אית ליה וכבר הרגישו בזה, ולמש"כ י"ל דס"ל להש"ס בפשיטות דאם איתא דס"ל כהך לישנא דצורבא מדרבנן קלא אית להו ומהני להתיר במשאל"ס מה"ט גם לענין חשש בדדמי ראוי שיועיל ומאי מייתי ראי' ממה שהתיר רבי נשותיהן דבע"א לא אמרינן בדדמי דילמא להכי התיר רבי נשותיהן משום דת"ח קלא אית להו ומדמדמי ע"כ דלא מהני דקלא אית להו ולהכי מקשה בפשיטות דהא משאל"ס אשתו אסורה

אולם לשי' הרי"ף והרמב"ם לדידהו הא דמספק"ל להש"ס בקברתיו משום חשש דמשקר ומייתי ראי' מהא דהשיא רבי נשותיהן על פי נשים דע"א נאמן דלא משקר דמים כמלחמה דמי ולפי דבריהם יקשה דמאי מקשה ותסברא דמים שאל"ס אשתו אסורה דהא י"ל דמשאל"ס בצורבא מדרבנן מותרת מ"מ שפיר מייתי ראי' דאינו משקר דאי משקר העד לא מהני גם באשת ת"ח דקלא אית להו דלחשש דמשקר ואינו נאמן בודאי לא מהני אומדנא דקלא אית להו וצ"ל דס"ל להך ותסברא כפי המסקנא דגם בגברא רבה אשתו אסורה וההו"א דס"ל דאין איסור משום מים שאל"ס דס"ל דבצורבא מדרבנן דקלא אית להו שרי וכ"כ החת"ס חאהע"ז ג) ובזה יתישב שי' הרי"ף ממה שהקשה הרא"ש על שי' הרי"ף דס"ל דגם בשני עדים חיישינן לבדדמי מהא דמקשה הש"ס והא מאה נשים כחד דמיין דמשמע דאלו הוה ב' עדים כשרים היתה מותרת להנשא הא גם בב' עדים חיישינן בדדמי וביאור ד' הרא"ש דאף דלשי' הרי"ף האיבעי משום משקר ובב' עדים ל"ש משקר מ"מ גבי בדדמי איכא היכא דלא אמר קברתיו ועכ"פ לכתחילה אסורה להנשא ומדקאמר הש"ס דמאה נשים כחד דמיין מבואר דבב' עדים מותרת להנשא לכתחילה והא גם בב' עדים איכא בדדמי, ולמש"כ דלפי ההו"א דס"ל דמשאל"ס באשת צורבא מרבנן מותרת משום דאם איתא דנפיק קלא אית להו מותרת לכתחילה וא"כ גם לענין חשש בדדמי אין כאן איסור לכתחילה ולהכי בב' עדים אף דחיישינן לבדדמי מ"מ לא חמיר ממים שאל"ס דהיכא דאיכא אומדנא דקלא אית להו מותרת ולהכי בב' עדים ראוי להתירן לכתחילה, ובזה י"ל ג"כ קושית הרשב"א על הרי"ף שמפרש האיבעי בקברתיו ופשיט מב' ת"ח לפי ההו"א דס"ל דלא העלוהו ובלא קברתיו לא קא מיבע"ל ולפמש"כ הא דבלא קברתיו לא איבע"ל דאפי"ת דע"א נאמן משום מילתא דעבידא לאיגלוי לא משקר מ"מ בלא קברתיו איכא בדדמי והא בצורבא מרבנן לפי ההו"א דמים שאל"ס מותר לא חיישינן לבדדמי כמש"כ והרא"ש דלא נחית להכי באמת ד' הרא"ש