אחיעזר חלק אבן העזר פז

להשאילו מפני הצורך לעצמו מידכר דכיר ליה ולא ישכחם בבגדיו משא"כ בכתבי מכתבים שאין בהם צורך גדול רק שלא שייך בהם חשש שאלה לפי שאינם נצרכים לאחרים בזה י"ל ששכחם בבגדיו כמו שפרש"י בגט ולהכי לשי' הב"י שיש להחמיר אף בכלים דלא מושלי יש לחוש בנ"ד שמא השאיל לאחר ושכח את המכתבים בבגדו

ולכאורה צ"ע מי דחקו לרש"י לפרש כן הא בפשוטו י"ל שהשאיל את הבגד לאחר והניח האחר שם הגט ואבד כמו שנראה כן מפרש"י בב"מ דכ"ז וכבר הרגיש בזה הפנ"י בב"מ שם, ונראה עפמש"כ בס' תורת גיטין בשינוי הסוגיות דב"מ ויבמות ובישוב קושית התוס' בגיטין דכ"ז דאמאי לא פשיט בב"מ מהך ברייתא דמצאו קשור בכיס דסימנים דאורייתא דבב"מ מספק"ל בסימנים דאיתרמוי איתרמי וחשש רמאי כמש"כ הר"ן בחולין דע"ט והפנ"י בב"מ שם דלהכי לא משני בסימנים מובהקים יעו"ש וביבמות לא מספק"ל מצד הנאמנות ול"ש החשש דילמא מיחזי חזי או כסומא בארובה דהא במיתת הבעל לא חיישינן למשקר אפי' בע"א ואין לחוש רק דילמא איתרמוי איתרמי אחרינא כיוצא בו ולהכי מוכיח מברייתא דמצאו קשור בכיס דסימנים דאורייתא דמדאורייתא אין לחוש לזה דהא הבעל אינו חשוד לקלקלה ואיתרמוי איתרמי לא חיישינן ולהכי לא פשיט בב"מ באבידה היכא שיש חשש דמשקר ובגט אשה דאיכא חשש דמשקרת יעו"ש שהאריך בזה, ועפ"ז י"ל דלהכי ס"ל לרש"י ביבמות דמאי דמקשה שם ממצאו קשור בכיס דאין בזה מצד ספק נאמנות ובבעל הא בודאי נאמן שבידו לגרשה כמש"כ הראשונים או שמצא בעצמו ולהכי במאי דמקשה וליחוש לשאלה אי אפשר לפרש שהשאיל לאחר והאחר אבד את הגט בכיס זה דהא הבעל נאמן שאבד הגט ואינו חשוד למשקר וכיון דהבעל אומר שאבד שהיה מונח בכיס ונאמן על זה ול"ש חשש שאלה, וע"כ פרש"י שמא השאילו לאחר וקשר בו גט זה והחזירו לזה ושכח בו את הגט דענין שאלה הוא מילתא דלא רמיא דהא מיירי בכל גווני שאינו אומר ברי שלא השאילו לאחר ויש לחוש מצד עצמו שמא קשר בו השואל את הגט ושכח והחזירו לזה (ומה שפרש"י בב"מ בענין אחר משום דהתם מיירי גם בענין הנאמנות וכמו שמפרש רש"י שם בשליח שאבד את הגט ומיירי גם באופן שמצא אחר והשליח אינו נאמן כמש"כ הר"ן משום דלא ליהוי מרא דגיטא תרעומות עליה או משום נוגע שלא יפסיד שכרו, וי"ל דהא דאינו מוכיח מזה דסימנים דאורייתא עפמש"כ הש"ש בש"ז דפסול זה אאמד"ר ויעו"ש ואפשר דבחשש פסול דרבנן מהני סימנים דרבנן ותירוץ זה הוא באופן אחר דלא כמש"כ הנתיבות בתשובתו להחמדת שלמה יעו"ש]

ב) ויש להוסיף עוד דמה ששינה רש"י פירושו בב"מ מיבמות דביבמות שם דייקינן דסימנים דאורייתא מדסמכינן על הכרה ולכאורה קשה הא חששא דשני יב"ש אאמד"ר וא"כ איך מוכח מזה דסי' דאורייתא וכבר הרגישו בזה, וצ"ל דמשמע להש"ס דמיירי אף בהוחזקו ובמקום ששיירות מצויות דהוי חשש דאורייתא וכמבואר בפוסקים, וביותר י"ל דהא ביבמות קאי לרבא והא ס"ל בדקט"ז דחיישינן לשני יב"ש דוקא בהוחזקו ושיירות מצויות והוי חשש דאורייתא וכיון דאיכא חשש דאורייתא ראוי לנו לחוש גם מחשש שכחה שאינו רגיל כל כך, אבל בב"מ דאינו מוכיח הש"ס מזה דסי' דאורייתא כמשה"ק התוס' שם משום די"ל דהברייתא מיירי בלא הוחזקו או דלא שכיחי שיירות ומ"מ מקשה דניחוש לשאלה דע"י חשש שאלה נגרע גם סימן בינוני והוי סימן גרוע ומה"ט גם סימנין דרבנן לא יועילו וכיון דחשש זה אאמד"ר לא חיישינן לשכחה בדבר שאינו רגיל כיון דהשאלה בעצמותו ליוסף ב"ש לא שכיחא לא חיישינן ג"כ שמא שכח

ובמה שכתבתי דבחשש דרבנן לא חיישינן לשכחה בדבר שאינו רגיל י"ל גם לשי' הב"י דגם בכלים דלא מושלי חיישינן לשאלה וכמש"כ הב"ש בטעמו דלמ"ד סימנים דרבנן כל. שיש אחד מאלף שיקרה לפעמים שאלה לא הוי סימן מובהק מ"מ לא מצינו שחשש הב"י רק מחשש שאלה בכלים דלא מושלי משום דיקרה לפעמים אף דעל פי רוב לא מושלי אבל שניחוש ג"כ לשכחה בכלים דלא מושלי דעל פי רוב לא מושלי ועל פי רוב ממשמשים בבגדים ואינם שוכחים הא זה לא מצינו למיעוטא דמיעוטא כזה שיחוש הב"י, ובזה היה נראה דגם לשי' הראשונים דחיישינן ששכח והשאיל לאחר כל זה בכלים העשוים להשאיל דלא רמי עליה ושכח אבל בשאינם עשוים להשאיל אף לשי' הב"י דמחמיר מ"מ לא חיישינן שמא שכח והשאיל דבודאי מידכר דכירי, ובזה היה נראה לתרץ שי' הב"י מהסתירה בסי' קל"ב שפסק שם או שמצא קשור בכיס וארנקי או בטבעת שחזקת כלים אלו שאינם משאילם לאחרים, מבואר דבגט מודה הב"י שאין לחוש והב"ש בסי' י"ז הרגיש בזה וכתב ואפשר בגט שהבעל דבר לפנינו ולא אמר דהשאיל ל"ח לשאלה אבל כאן חיישינן לשאלה שמא השאיל הבעל והב"ש הוסיף ע"ז מיהו הסוגיא עדיין אינו מיושב וכוונתו דהא הש"ס מדמה ומקשה ממצא קשור בגט ואינו מחלק, ולמש"כ א"ש דבאמת לפי המסקנא למאי דמשני דבכלים דלא מושלי ל"ח לשאלה אף לשי' הב"י דלמ"ד סי' דרבנן לא הוי סימן מובהק דאפשר שיקרה לפעמים שישאיל אבל שישאל וישכח מילתא דרמי עליה כלים דלא מושלי דבודאי מידכר דכירי לא חיישינן, ולהכי בגט אף אי מצא אחר מ"מ למש"כ התוס' בב"מ די"ח דלא חיישינן שישקר הבעל או השליח במזיד ורק דחיישינן לשמא השאיל ושכח לא חיישינן בכלים דלא מושלי דמידכר דכירי אבל לפי ההו"א דמקשה מכלים העשוים להשאיל דלא רמי עליה חיישינן לשאלה כמשכ"ל ומה"ט מדמה לגט דחיישינן שמא שכח, אמנם לפי המסקנא בכלים דמושלי דעשוים להשאיל הוי מילתא דלא רמי עליה חיישינן גם לשכחה אבל בכלים דלא מושלי דודאי מידכר דכירי לא חיישינן לשכחה גם לשי' הב"י וא"ש, ואף בכלים דלא מושלי בגט גם באינו אומר ברי לי שלא השאיל מהני כמבואר בתשו' ב"י רק שאינו זוכר שהשאיל ובסתם כלים דמושלי בעינן שיאמר ברי לי, מ"מ נראה דבכלים דלא מושלי כל זמן שאינו נזכר שהשאיל כיון דמידכר דכירי לא חיישינן ששכח

ג) וביותר יש לישב תירוץ הב"ש דלהכי מהני ברי לי לפי המסקנא שלא השאילו או בסתמא שאינו יודע אם השאילו בכלים דלא מושלי הוי כברי לי ואף במצא אחר נאמן, משום דהא דלשי' הב"י לפי המסקנא לא מהני בכלים דלא מושלי למ"ד. סימנים דרבנן משום דלא הוי סימן מובהק כמו"ש הב"ש אבל עכ"פ סימנים דרבנן מיהא הוי, והנה הא דאינו נאמן השליח אף דבאמת יש על זה דין איסורין כמש"כ הרמב"ן בגיטין והה"מ בפ"ו מהל' גירושין רק לפמש"כ הראשונים בטעמם דהוי נוגע כי היכי דלא ליהוי מרא דגיטא תרעומת עליה או שלא יפסיד שכרו והש"ש כתב דא"א מדרבנן, ופשוט דבזה לא הוי אלא מדרבנן דהא באיסורים אין פסול נוגע ורק רבנן החמירו באיסורים בגט עכ"פ בחשש זה שאאמד"ר הא מהני סימנים דרבנן וא"כ כלים דלא מושלי דלא הוי סימנים מובהקים אבל סימנים דרבנן הוי א"כ שפיר מהני באומר ברי לי כיון דאין בזה אלא חשש דרבנן [ונראה דאפי' לשי' הסוברים דלא מהני סימנים דרבנן באיסור דרבנן וכמש"כ הפנ"י להוכיח מב"מ די"ט דהא חשש שני יב"ש אאמד"ר וע"י בש"ש ש"ז פי"ח כל זה בדין איתרמוי איתרמי די"ל דכל דתקנו רבנן כעין דאורייתא תיקון וכיון דיש בזה פסול עצמות מדרבנן מחשש מיעוט דמשאל"ס או חשש שני יב"ש בעינן סימנים