אחיעזר חלק אבן העזר פו

דרבנן משמע דאם נאמר סימנים דאורייתא מהני סתם נקב ובודאי דהכונה בזה עפמש"כ בעל העיטור הובא בב"י דאפילו נקב בצד תיבה פלונית לא חשיב סימן מובהק רק בצד אות פלוני וע"כ אמר דוקא נקב בצד אות פלוני, ולמ"ד סימנים דאורייתא מהני אפילו בנקב בצד תיבה פלונית אבל נקב בקלף סתם נקבים בקלף שכיחי טובא, וה"נ לגבי שומא באבר פלוני הוי סימן אמצעי וצימצם המקום הוי סימן מובהק [יעי' בב"ש ס"ק ע ובפ"ת הביא דעת החולקים עליו] וכיון דהוי סימן אמצעי יש להקל לשי' המהר"ל מפראג דסי' אמצעי בגופו וטב"ע בכלים מהני מכח ממנ"פ דאי סימנים דאורייתא מהני מכח סימנים ואי סימנים דרבנן לא חיישינן לשאלה, וגם לדעת הב"ש צידדו האחרונים דמשום צירוף סימנים אמצעים הוי כסימן מובהק אולם גם אי נימא דצירוף סימנים אמצעים לא מהני וגם דשומא לא הוי סימן אמצעי כדעת החולקים על הב"ש אבל בצמצום מקום וצירוף טב"ע בכלים דלא מושלי בודאי מהני דהא שי' הרד"ך דצמצום מקום הוי סימן מובהק, והמ"ב בסי' ס"ג השיג ע"ז דסימנים עשוים להשתנות לאחר מיתה למ"ד סימנים דאורייתא והא דקיי"ל דסימנים דרבנן היינו מספיקא ולפיכך אנו חוששין לשתי האוקימתות בב"מ למ"ד סי' דאורייתא שמא שומא עשוי' להשתנות לאחר מיתה וגם דבעינן סימן מובהק שמא סימנים דרבנן א"כ בזה מועיל ממנ"פ אי סימנים דאורייתא מועיל סימן שבגוף ואי סימנים דרבנן הא מועיל סימן מובהק שבבגדים, ואי"ל כיון דחיישינן לשאלה לא הוי סימן מובהק דהא למ"ד סימנים דרבנן ל"א סימנים עשוים להשתנות לאחר מיתה והוי סימן שבגוף סימן מובהק והא הב"ש חושש רק לסימנים דרבנן ממילא דמצד חשש שאלה לא הוי סימן מובהק, אבל בזה הא ממנ"פ מהני דאי סימנים דרבנן הא אין סימנים עשוים להשתנות לאחר מיתה ומהני סימן צמצום מקום שבגופו

אלא דיש לפקפק בזה דנראה דבמטורף שמאבד מה שנותנים לו ואחד מסימני שוטה שהולך ערום בשוק יש לחוש לשאלה בכל גווני אפילו כל בגדיו דאין ראי' דלא ישאר ערטילאי בשוטה וכן מבואר בנוב"י דאף בכלים דלא מושלי יש לחוש בשוטה ולכן יש לחוש גם ע"ד הטלית דהוא מכלים דלא מושלי דל"ש בשוטה חבוב מצות ודוקא בבריא ובר דעת דחייב במצות שייך סברת המהרי"ט אבל בשוטה הא ל"ש זה, וע"כ נראה העיקר שיש לסמוך בזה על הסימנים מצמצום מקום השומא והשניט בעורף וגם י"ל דהשניט אינו מסימנים העשוים להשתנות לאח"מ ולא דמי לשומא עי' באס"ז ב"מ דכ"ז מה שהביא בשם הראב"ד להסתפק ללישנא דבן גילו אי דוקא בשומא חיישינן או אף בשאר חידושין וכן ללישנא דסימנים עשוין להשתנות לאח"מ אי דוקא בשומא שאין שינוי אלא בעור האדם אבל שאר חידושין שהן בעצמות ועובי הבשר אינם עשוים להשתנות לאח"מ יעו"ש, עוד י"ל דהשומא והשניט בעורף הוי כשני סימנים אמצעים ובשני סימנים אמצעים בגופו י"ל דגם הב"ש מודה דמצטרפי למהוי כחד סימן מובהק דלא נחלק הב"ש אלא בסימן אחד בגוף וטב"ע בבגדים אבל בשני סימנים בגופו מודה, ובפרט דיש לצרף בזה שי' הר"ת והבה"ג בכל גופו שלם מעידין עליו כמו שהובא בסימן מ"ג דדוקא היכא שאינו מכיר את האיש ורק מוסר סימני תבנית הגוף והפרצוף וזהו מה שהביא מעכ"ת בשם רבותינו בעה"ת על התורה, אבל היכא שמכיר את האיש מהני טב"ע ולהכי גם אם בשוטה נחוש לשאלת כל בגדיו ואבידה ומכירה מ"מ יש להתיר בזה על ידי הסימנים מצמצום המקום בעורף מהשומא והשניט דהוי סימן מובהק אחר ג"י כמו שהכריע הרמ"א דסימן מובהק מהני גם לאחר ג"י, ובפרט שיש לצרף בזה שיטת ר"ת, ועל כן על ידי הכרת כל הבגדים והסימנים מצמצים מקום השומא והשניט בעורף ובצירוף הכרה דטב"ע לאחר ג"י כפי שיטת ר"ת הנני נמנה עם מעכת"ר להתירה ע"י ב"ד של שלשה

סימן ט"ז

ווילנא ב' אד"ש עטר"ת

על דבר העגונה אשת מענדל מאסעוויצקי כפי פרטי הגב"ע שהוגבה ע"י הרבנים מו"צ דפ"ק שנמצאו שני מכתבים גלוים בבגדי הנהרג במלחמה האחד שכתוב אליו מאשתו והשני הי' חלק אך האדרעסע נכתב בכתב יד מענדל מאסעוויצקי כפי הכרת אשתו, והנה המכתבים הנ"ל ל"ש בהם חשש שאלה והמכתב החלק שכתוב בכת"י לאשתו האדרעסע הלא היה נצרך לו להשיב ומוכח מזה שהמכתבים הגיעו לידו ולא נפלו לכתחילה ביד אחר שהיה כתוב בכתיבת ידו וכן שלא מסרם ליד אחר לשלוח ע"י פאסט שהרי המכתב היה חלק רק אדרעסע שלו כתב בכתיבת ידו, ורק שיש לחוש שמא שאל ההרוג הבגד מאיש חיל אחר ושכח שם המכתבים, אולם בגדי אנ"ח השייכים להממלכה ואינם שלו בודאי הם בגדים דלא מושלי כי הבגדים הם מסומנים ואין לאנש"ח בגדים כפולים ואיך ישאילם לאחר, רק מה שיש לחוש בזה הוא שיטת הב"י דאף בגדים דלא מושלי חיישינן לשאלה וכמו שהסביר הב"ש דלמ"ד סימנים דרבנן ובעינן סימן מובהק כיון דיש אפשריות בשאלה לפעמים שוב לא הוי סימן מובהק ויש לחוש לפי"ז שמא השאיל הבגד לאחר ושכח שם שני המכתבים

א) והנה הגאון מו"ה יהושע אבד"ק טרניפאל בעהמ"ח ספר יהושע בתשובה הנספחת לס' אבני מלואים כתב בתוך התשובה ואם תרצה לומר דכליו שאל לאחר ושכח בהם המכתבים שעמו לזה לא חיישינן דאל"כ מאי משני כיס וארנקי לא מושלי אינשי דילמא שאל לו כסותו ושכח בהם כיס וארנקי אלא עכצ"ל כיון דאין דרך להשאיל כיס וארנקי מידכר דכיר ליה ולא ישכח בבגדיו כו' עכת"ד, ולכאורה דבריו נסתרים מדרש"י ביבמות דק"כ מצא קשור בכיס מאי איכא למימר ליחוש אע"פ שהוא מכיר את הכיס יש לחוש שמא השאילו לאחר וקשר בו גט זה והחזירו לזה ושכח בו את הגט עכ"ל, הרי דאע"פ דעל הגט ל"ש ענין שאלה לא אמרינן דמידכר דכיר ליה ולא ישכח בבגדיו אלא דמ"מ חיישינן ששכח בו את הגט וצ"ל בביאור דרש"י ולחלק בין כיס וארנקי שיש בהם צורך וחשיבות בפ"ע ולא מושלי ליה בגלל החשיבות על כן מידכר דכיר ליה ולא שכחם בבגדיו כי אדם עשוי למשמש בכיסו משא"כ גט מה שאין בו חשש שאלה לא בשביל החשיבות לפי שיכול לכתוב גט אחר ורק שאין בו חשש שאלה משום שאין בו צורך לאחר וע"כ ישכח בבגדיו כמילתא דלא רמיא עליה וחוששין שמא שכח בו את הגט, ולפי"ז הדבר תלוי בחשיבות החפץ לבעליו ובעובדא של הגאון אבד"ק טארניפאל שהיה בהכתבים אטעסטאט שיש בו צורך גדול לעצמו וכמש"כ שם שא"א