אחיעזר חלק אבן העזר פד

ויש לזה דין דשב"ע משא"כ בזה דרק משום כרת החמירו, וביותר י"ל דסימנים הוי כרגל"ד ובצירוף ע"א מהני, [ובזה י"ל ד' הב"י בכלים דלא מושלי דחיישינן לשאלה וכ' הב"ש בסי' י"ז דהא דמהני בגט בסי' קל"ב משום דטוען ברי אבל הסוגיא אינו מיושב, ולמש"כ י"ל עפמש"כ בסימן הקודם דהא דחושש הב"י בכלים דלא מושלי לפ"מ שאמרו בבכורות דמ"ו דהחמירו בא"א וכמש"כ הרמב"ם בסימנים וחומר זה אין לו דין דשב"ע ולהכי מהימן ברי לי וקושית הגמ' דכלים דמושלי דהוי ספק תורה ולהכי מדמי להו להדדי דלא מהני ברי לי בדשב"ע, עוד אפ"ל למשכ"ל דסימנים הוי כרגל"ד י"ל דגם למ"ד סימנים דרבנן מ"מ רגל"ד מיהא הוי ומהני בצירוף ע"א עכ"פ לענין איסור דרבנן ולהכי אף דלשי' הב"י בכלים דלא מושלי לא הוי סימן מובהק מ"מ רגל"ד מיהא הוי ולהכי מהני טענת ברי של השליח אבל בכלים דמושלי דלא הוי רגל"ד לא מהני טענת ברי ולהכי מדמה הש"ס] אבל ד' הבי"מ הם נגד ד' הראשונים הרמב"ן והרשב"א דזהו הוי מילתא דאיסורא והצריכו לטעם דנוגע כמשכ"ל והבית מאיר תולה זה בד' הה"מ אבל באמת מפורש כן בד' הראשונים

סימן ט"ו

ב"ה ר"ח מנחם תרס"ה ווילנא

ע"ד המטורף שנעלם ונמצא מת ולאחר ג' ימים הכירוהו עדים בטב"ע בפרצוף פנים שלו וגם הכירו הבגדים בטב"ע, ואשתו העידה שהי' לו שומא על הכתף בצד ימין וכן הי' לו שניט על העורף ומצאה השניט על המת במקום הנ"ל, והאריך ידידי רומעכ"ת הגאון שיחי' בהגב"ע ובהתירא דהך איתתא ובקשני להצטרף בזה להתירא ומפני טרדותי אבוא לבאר טעמי ונמוקי בזה בקצרה

א) והנה בעיקר הדין בהכרה דאחר ג' ימים וצירוף טב"ע כבר דן העבודת הגרשוני להתיר ודייק דין זה מלשון המשנה ביבמות דק"כ דקתני אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אעפ"י שיש סימנים בגופו ובכליו כו' אין מעידין אלא עד ג' ימים מדלא כייל בהדי הדדי אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אין מעידין אלא עד ג' ימים וחילקו בתרי בבא וברישא תנא אעפ"י שיש סימנים בגופו ובכליו ובהא דאין מעידין אלא עד ג' ימים לא קתני הרי מבואר דלאחר ג' ימים מהני באמת אם יש סימנים בגופו ובכליו, והנוב"י בסי' ל"א דחה זה משום דמשנתינו דקתני אין מעידין אלא עד ג' ימים דייק מזה הרשב"א להחמיר בספק ג' ימים ולהכי אין מעידין אלא עד ג' ימים כלומר שבידוע שהוא בתוך ג' ימים ועל כן לא קתני במשנה בזה אעפ"י שיש סימנים בגופו ובכליו דהי' משמע בזה דלא מהני צירוף סימנים אף בספיקו ובאמת בספק תוך ג' ימים מהני צירוף סימנים אבל בודאי לא מהני צירוף סימנים יעו"ש, והנה למ"ד דסימנים דאורייתא מפרש בגמ' דאעפ"י שיש סימנים בגופו ובכליו בגופו דארוך וגוץ ולהאיבע"א בכליו בחיורי וסומקי ולפ"ז בסיפא דאין מעידין אלא עד ג' ימים דלא קתני אעפ"י שיש סימנים בגופו ובכליו מהני צירוף סימנים גרועים לשי' העבוה"ג וגם לשי' הנוב"י מהני בספק ג' ימים צירוף סימנים גרועים ודבר זה צ"ע דמהכ"ת דיועיל צירוף סימנים גרועים דשכיחי טובא ול"ש בזה סברת עבוה"ג דהוי שאלה דיחיד וגם מש"כ הנוב"י דע"י סימנים יצא מאיסור תורה ולכן מהני בספק ג' ימים צ"ע בסימנים גרועים דמהכ"ת דיצא ע"י סימנים גרועים מאיסור תורה גם דיחוי ד' הנוב"י לדיוקו של העבוה"ג אינו אלא לשי' הרשב"א דמחמיר בספק ג' ימים אבל לשי' הר"ת המובא בתוס' יבמות שם דס"ל דספיקו להקל הד"ק מ"ט לא קתני באין מעידין אלא תוך ג' ימים אעפ"י שיש סימנים בגופו ובכליו וע"כ דבאמת מהני צירוף סימנים

ולכאורה נראה דבאמת תלוי זה במחלוקת הרשב"א והר"ת דמאיזה טעם חלוק דין דאחר ג' ימים דמהני צירוף סימנים מאין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אעפ"י שיש סימנים וצ"ל דלאחר ג' אאמד"ר מהני צירוף סימנים אבל בדין דאין מעידין אלא על פרצוף פנים כו' הוא מדאורייתא לפיכך לא מהני צירוף סימנים, וכ"ז לשי' ר"ת דבספק ג' ימים לקולא ס"ל דאין מעידין לאחר ג' ימים אאמד"ר אבל לשי' הרשב"א דמחמיר בספיקו וחושש בזה מדבר תורה א"כ מאיזה טעם יועיל צירוף סימנים ומאי שנא מרישא דאין מעידין אלא על פרצוף פנים כו'. אולם לכאורה יש להשיב ע"ז מבכורות דמ"ו דפדחת פוטר כו' ומקשה מהא דאין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם ומשני לישנא קמא דמדרבנן החמירו הרי מוכח מזה דגם ברישא דאין מעידין אאמד"ר ומ"מ אעפ"י שיש סימנים בגופו ובכליו לא מהני א"כ מהכ"ת יועיל צירוף סימנים לאחר ג' ימים

ולכאורה הי' נראה בשי' הרשב"א דס"ל דאין מעידין לאחר ג' ימים הוא מדבר תורה ולפ"ז לל"ק דבכורות דאין מעידין אלא על פרצוף פנים כו' הוא מדרבנן וע"כ צ"ל הא דלא מהני סימנים דרבנן באיסור דרבנן משום דלהך לישנא יפרש דמתניתין מיירי בסימנים גרועים כמו למאן דס"ל דסימנים דאורייתא ואשמעינן מתני' דגם באיסור דרבנן לא מהני צירוף סימנים גרועים אבל בסיפא דאין מעידין אלא תוך ג' ימים דהוא מדאורייתא לא איצטריך לאשמועינן אעפ"י שיש סימנים בגופו ובכליו דפשיטא דבאיסור דאורייתא לא מהני צירוף סימנים גרועים, ובזה מיושב משה"ק לעיל דלמ"ד סימנים דאורייתא איך יועיל צירוף סימנים גרועים לאחר ג' ימים דאדרבה דכיון דהוי איסור תורה לא איצטריך לאשמועינן דפשיטא דצירוף סימנים גרועים לא מהני וברישא אשמועינן דאאמד"ר דפדחת פוטר

וכ"ז לשי' הרשב"א אבל לשי' התוס' דגם הא דאין מעידין לאחר ג' ימים א"א מדרבנן א"כ לל"ק בבכורות דגם אין מעידין אלא על פרצוף פנים כו' אאמד"ר ומ"מ לא מהני צירוף דסימנים גרועים א"כ מ"ש סיפא דאין מעידין אלא תוך ג' ימים דלא קתני אעפ"י שיש בו סימנים בגופו ובכליו וע"כ דהאי דיוקא דדק העבוה"ג בדיוק לשון המשנה לאו דוקא הוא ולכאורה היה נראה דבאמת ללישנא קמא דבכורות ד' מ"ו הרי מוכח דלא מהני צירוף סימנים אף באיסור דרבנן אבל ללישנא בתרא דבכורות שם ואיבע"א יכיר לחוד והכרת פנים לחוד ואין היכר פדחת מועיל מן התורה שוב י"ל דדוקא ברישא דהוי איסור תורה לא מהני צירוף סימנים אבל בסיפא דאין מעידין אלא בתוך ג' ימים שאינו אלא מדבריהם לשי' הר"ת שפיר מהני צירוף סימנים ויהי' דין זה אי מהני הכרת טב"ע לאחר ג' ימים בצירוף סימנים תלוי בב' לשונות דבכורות שם.