אחיעזר חלק אבן העזר פ

בתשובה סי' ע"א דתולין במצוי ששהה כיון דאינו אלא שעה אחת עכ"פ הכרעת הרמ"א דהר"ת מקיל גם באשתהי והנה הש"ש ש"ז פט"ז הקשה על שי' החולקים על הר"ת וס"ל בטב"ע בגופו לא מהני מהא דבכורות שיצא מסורס משיצא רובו דמהני לענין בכור הרי דבר הכרה הוא, והנתיבות בס' קהלת יעקב השיג על זה דהא בבכורות מחלק הש"ס שם דשאני עדות אשה דאחמירו בה רבנן ואיבע"א יכיר לחוד והכרת פנים לחוד, ולפי זה לדעת החולקים ע"ד הר"ת גם אי נימא דאשתהי הוי איסור תורה אם כל גופו שלם תלוי הדבר בב' תרוצי הש"ס דללישנא קמא אאמד"ר וללישנא בתרא הוי איסור תורה [ולמש"כ היכא דאיכא סימנים בכלים דלא מושלי שהחמיר הב"י משום לישנא קמא ולפ"ז היכא דכל גופו שלם הרי משום לישנא קמא אאמד"ר, אולם בעיקר ד' הש"ש לא אדע איזה ראי' מצא דבבכור לכשיצא רובו דרך מרגלותיו הוי בכור לנחלה ועי' במהרי"ט אלגזי בפ' יש בכור שהביא דברי הספרי על קרא דלא יוכל לבכר כגון שיצא ראשו ורובו פוטר את הבא אחריו מן הבכורה ותמה דלמ"ל ראשו ורובו ותירץ ראשו מיירי לכשיצא כדרכו ורובו לכשיצא דרך מרגלותיו והמהרי"ט תמה ע"ז דאם יצא דרך מרגלותיו לא הוי הכרה. ונראה מד' הספרי ראי' לד' הש"ש דבכה"ג הוי הכרה לענין בכור]

ועוד יש בזה שיטת הרא"ש דהא דאין מעידים עליו כששהה אחר שהעלהו מהמים היינו בראה הטביעה דאומר בדדמי ומפורש ביותר בד' הטור דאפילו בתר דאשתהי כשלא ראה הטביעה מהני, אלא דהרבה מן הפוסקים ס"ל דידיעה מהטביעה הוי כראי' ובתשו' רעק"א הביא ד' הבית מאיר דעכ"פ בשני עדים לא שייך בדדמי והגרעק"א מפקפק בזה אולם בשו"ת פנים מאירות ח"א סי' צ"ח העלה דבשני עדים אף באשתהי אחר שהעלהו מהמים מותר וכ"כ בשו"ת מבי"ט ח"ב סי' מ"ט הלכה למעשה להתיר, ושיטת הנימוק"י בשלהי יבמות דהא דאשתהי מיתפח תפח היינו כששהה כשהעלהו מן המים ג' ימים אבל כשלא שהה אחר שהעלוהו ג' ימים שפיר מעידים עליו אף כששהה לכשהעלהו מן המים ועי' תשב"ץ ח"ב סי' נ"ג, והנה כל השיטות הנ"ל לא נקבעו להלכה שיטת ר"ת ושי' הרא"ש שרבו החולקים על זה, והעיקר מה שיש לסמוך בזה מה שנמצאו הבגדים הפאס והמפתח דהוי כלים דלא מושלי אלא שהב"ש מחמיר בזה משום שלא נמצא הנטבע בבגדיו רק סמוך לו אולם הקצוה"ח סי' רס"ב סי"ט תמה ע"ד הב"ש מאי שנא מאבידה, והנה"מ שם מחלק דשאני אבידה דבעל אבידה אומר כלי פלוני עם פירות אלו נאבדו ממני והא כתבו התוס' בב"מ דכ"ב דלא חשדינן לי' דמשקר רק דאמרינן דילמא גם מאחר נפל משו"ה תלינן שפירות אלו הי' בכלי זה כיון שראוים ליפול במקום זה ולא חיישינן לחשש רחוק לומר שפירות שהי' בכלי זה נאבדו והני אחריני נינהו והוי כעין סימן מקום משא"כ היכא שנמצא הרוג וארנקי סמוך לו ואין. אנו יודעים אם הי' כלל על הרוג זה ארנקי שפיר יש לחוש שהאיש שהי' עליו ארנקי זה אבד זה הארנקי סמוך להנהרג זה וכי אי אפשר להזדמן שיהי' שני דברים סמוכים זה לזה זה נהרג כאן וזה אבד אבידה יעו"ש שהוסיף לחלק דאם ימצאו שני אבידות סמוכים היעלה על הדעת שאם יבואו עדים שהאחד שלו שיטול גם השני ואפילו בעל האבידה האומר שהוא שלו ורק בכלי מלא פירות ושפי הכלי כלפי הפירות דאז נראים הדברים כך והרוג וארנקי סמוכים כשני אבידות דמי יעוש"ה וכ"ז בארנקי אבל בנטבע שנמצא כל בגדיו דלא שייך בהם חשש שאלה ואבידה ואם נאמר שזה הנטבע אחר הוא ונצטרך לומר שבעל הבגדים לבש הבגדים של הנטבע ומהכ"ת נאמר שישלח יד וילבוש מלבושים של אחר וגם מהכ"ת ישאיר שם את הפאס מכלים דלא מושלי ודלא משאירים ביד אחר ורק שנחוש שנשאו המים ערטילאי למקום אחר בלי בגדיו, והבגדים של הנטבע נגנבו או נאבדו וזה ממש כמו באבידה דלא חיישינן שהפירות שהי' בכלי זה נאבדו והני אחריני נינהו ולא הוי כב' אבידות דאין האבידה מוכחת על חבירו כמו בהרוג וארנקי דהא בזה ע"כ שהנטבע הי' לו בגדים ולא הלך לרחוץ ערטילאי ובגדים אצל נטבע הם ממש כפירות בכלי והנה"מ כ' שם בסו"ד דלא ילפינן איסורא ממונא וכ"כ בשו"ת רעק"א לחלק דהא באבידה די בסימנים אמצעים ואפ"ל דהא דנמצא סמוך הוי כסימן אמצעי משא"כ להתיר אשה דבעינן סימן מובהק, אולם למש"כ לצדד דגם לאחר דאשתהי הוי כסימן אמצעי דהסימנים דפרצוף פנים עם החוטם ותבנית הגוף הוי סימן אמצעי אפילו להחולקים ע"ד הר"ת אלא דסימן מובהק לא הוי א"כ למש"כ האחרונים להקל דצירוף ב' סימנים אמצעים הוי כסימן מובהק, עוד אפ"ל לשי' הפוסקים דחשש אתפח באשתהי אאמד"ר א"כ אפ"ל דמהני בזה סימנים אמצעים ובכה"ג הא מקיל בשו"ת עבודת הגרשוני לאחר ג"י בצירוף טב"ע דכלים, אלא שאין הדברים מוכרחים לדינא דאפשר דבאשתהי גם סימן אמצעי לא הוי וגם דבתפח יש איסור תורה ואפילו תימא דהוי איסור דרבנן מ"מ גם באיד"ר דבדיעבד תצא לא מהני סיד"ר, ומה שמתיר בשו"ת עבודת הגרשוני בצירוף טב"ע או סימנים דכלים משום דרוב הפוסקים ס"ל דלא חיישינן לשאלה כמש"כ הגרעק"א, אולם לפמשכ"ל דהא דמחמירים בתפח באיסור תורה משום האיבע"א דיכיר לחוד והכרת פנים לחוד ולהאיבע"א לא החמירו בעדות אשה בתחלתה גם בסימנים אמצעים דרק משום איסור כרת החמירו כמש"כ הרמב"ם ולהכי מהני גם בסמוך כדין סימנים אמצעים ואם שאין זה יסוד מוסד אולם בנ"ד דרבו השיטות להתיר הלא שי' ר"ת ושי' הרא"ש והנימוק"י והוי ס"ס בפלוגתא דרבוותא בודאי דמהני גם צירוף סימנים אמצעים, ובל"ז העלו האחרונים לסמוך על שי' הרא"ש והטור דצירוף סי"א מהני ובעיקר ד' הב"ש הביא בס' מראות הצובאות ס"ק צ"ב חבל פוסקים דמהני גם בסמוך לו, ועי' בשו"ת עמו"א סי' פ"ד מה שהביא סמוכים לדין זה ובעיקר השאלה הלא העלה הגרעק"א בסוס"י ק"ז להיתר

ומה שפקפק כת"ר כיון שאין כאן גב"ע מהעדים וכל המאורע רק מפיה ובזה יש לחוש דהא מים כמלחמה דמי והא לשי' הרמב"ם באומרת שמת בעלי במלחמה אינה נאמנת אפילו בקברתיו וכמבואר בשו"ע סעיף מ"ח, הנה בנטבע במים דמי למלחמה קטנה כמש"כ המראות הצובאות בסעיף נ"ד ס"ק קפ"ז והובא בפ"ת ס"ק קל"ח ויעו"ש מה שפקפק ע"ד החת"ס, ועוד דהא יש בידה הפאספארט מערכאות מהגדת העדים שהכירו בטב"ע ומציאת הבגדים והכרתה והא כבר נתבאר דעת כמה פוסקים דעל פי עדות ערכאות נאמנים בעדות אשה וכמש"כ המהרי"ק בתשובה שיש קכ"א שכ' בתוך הדברים דהא אפילו בדבר שצריך עדות גמור כגון להוציא ממון מחזקתו דבעינן שני עדים סמכי אחזקה דלא מרעי נפשייהו גבי שטרות העולים בעש"ג כו' ואפילו לענין ערוה להתיר א"א לעלמא הוי סמכינן אחזקה זו אי לאו דלאו בני כריתות נינהו כו' יעו"ש, ועי' בתשו' כנס"י סי' נ"ג ובתשו' חת"ס סי' מ"ג שהעלו כן להלכה ואכמ"ל, ומה שחושש מעכ"ת לד' הנוב"י דבהכרת הבגדים שייך בדדמי יעוי' בנובי"ק סי' מ"ג דרק בראה הטביעה שייך בדדמי על הבגדים ולא בשמע מהטביעה ועוד דאיזה בדדמי שייך על הפאס שנמצא בבגדיו וכיון שאין פקפוק כאן מצד נאמנות ומצד חשש בדדמי הא נתבאר שיש לסמוך על הכרת העדים בטב"ע ובצירוף הכרת הבגדים והפאס שנמצאו סמוך להנטבע ואם מסכים רומעכ"ת לזה הנני נמנה עמו להתירה.