אחיעזר חלק אבן העזר עט

הטביעה ומשום בדדמי להכי י"ל דבעינן סימנים לאלתר אבל היכא דלא שייך חשש בדדמי סגי סימנים גם בלא חזינהו לאלתר

ה) והנה בסימני כלים דלא מושלי דלא חיישינן לשאלה המחמיר בזה הוא הב"י דס"ל כיון דלפעמים משכחת בהו שאלה חוששין לשאלה והב"ש כ' בטעמו משום דלדידן דמספק"ל בסימנים דרבנן כלים דלא מושלי לא הוי סימן מובהק ממש ומאי דמשני בגמ' בכלים דלא מושלי הוא לפי הך צד דסימנים דאורייתא, ואומר אני דגם לשי' הב"י מ"מ היכא דהכירו בטב"ע לאחר ג' ימים או לאחר דאשתהי ביציאתו מן המים אפילו אי נימא דחשש תפח הוי חשש תורה מ"מ בצירוף כלים דלא מושלי מהני כמו שאבאר, דכבר הקשה הנוב"י לשי' הב"י חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן דאפילו בעדי אוכף לא משכ"ל למ"ד סימנים מדרבנן וחיישינן לשאלה אפילו בכלים דלא מושלי והאחרונים תירצו דמיירי שהי' לו סימן אמצעי על החמור ועל האוכף וצירוף סימנים אמצעים הוי כסימן מובהק, והיותר מחוור בזה כמש"כ הנוב"י מהדו"ק חאהע"ז דהב"י חושש משום חומרא דא"א להחמיר למיעוט שאלה גם בכלים דלא מושלי ומן התורה מהני ומחזירים חמור בסימני אוכף וכתבתי מזה בסימן הקודם

ונראה דמה שחושש הב"י משום חומרא דא"א מקורו טהור מסוגי' דבכורות דמ"ו דריו"ח אמר דפדחת פוטר אפילו בנחלה ומקשה ת"ש אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם כו' ומשני שאני עדות אשה דאחמירו בה רבנן ומי אחמירו בה כולי האי והא תנן הוחזקו להיות משיאים כו' ומשני כי אקילו רבנן בסופה בתחלתה לא אקילו בה רבנן ואב"א יכיר לחוד והכרת פנים לחוד ולפי לישנא קמא מבואר דאף דפדחת הוי היכר מעלי' מ"מ החמירו בה רבנן בתחלתה ולהכי מצינו דהחמירו בהכרה בתחלתה ומה"ט מחמירים גם בכלים דלא מושלי. וזה נראה ג"כ מקור ד' הרמב"ם בפ"ז מהל' נחלות דאעפ"י דיורדים לנחלה עפ"י סימנים מ"מ החמירו בסימנים בא"א משום דהוי איסור תורה ונראה בדעתו דס"ל סימנים דאורייתא ורק דרבנן החמירו וכבר תמהו ע"ד הר"מ דהא לפי סוגיא דב"מ מבואר דאי סימנים דאורייתא מתירים א"א בסימנים ולא החמירו ונראה דהחמיר עפ"י סוגיא דבכורות דמ"ו דבתחלתה לא אקילו בה רבנן וסוגיא דב"מ אזלא כהאיבע"א דיכיר לחוד והכרת פנים לחוד ולא החמירו בתחלתה כמו בסופה (או די"ל דהסוגיא דב"מ דמשני דארוך וגוץ בסימנים גרועים ולא משני דהחמירו כמש"כ הרמב"ם משום דס"ל להגמ' כריו"ח דפדחת הוי הכרה ברורה ורק מדרבנן החמירו וכיון דכל האיסור אאמד"ר א"א להחמיר כיון דסימנים דאורייתא ולמ"ד דסימנים דרבנן ס"ל להרמב"ם דלא מהני באיסור דרבנן כמו שצידדו כן בדעתו לתרץ קו' הרא"ש על שי' הרמב"ם מחולין דע"ט אבל אי סימנים דאורייתא ודאי דמהני גם באיסור א"א דרבנן דלא גרע משארי איסורים דמהני בהו סימנים מה"ת ורק משום איסור כרת החמירו ומה"ט י"ל בהא דקאמר לאהדורי גט אשה בסימנים משום דחשש דשני יב"ש אאמד"ר ואי סימנים דרבנן לא מהדרינן אפילו באיסור דרבנן אבל אי סיד"א מהדרינן ולמש"כ יש להעיר בד' הגרעק"א שסתר ד' עבודת הגרשוני דס"ל דטב"ע אחר ג' ימים מהני בצירוף סימנים וטב"ע דכלים מהא דבכורות דלהך לישנא אאמד"ר ומ"מ לא מהני אעפ"י שיש סימנים בגופו או בכלים ותי' דלהך לישנא יפרש דאעפ"י שיש סימנים כמ"ד דסימנים דאורייתא דמפרש בסימנים גרועים וכ"כ השב שמעתתא ש"ז פכ"ג, ולפמש"כ ילה"ר לשי' עבודת הגרשוני מב"מ דלא משני דהחמירו בא"א כדאמר בבכורות וכשי' הרמב"ם משום דבהכרת פרצוף בלא חוטם סגי מן התורה ובודאי מועיל סימנים אמצעים למ"ד סימנים דאורייתא וא"כ לשי' הרמב"ם דסיד"א ורק שהחמירו מהני אחר ג"י בצירוף טב"ע)] ומה"ט ג"כ שי' הב"י להחמיר בכלים דלא מושלי דניהו דמסוגי' דב"מ מבואר דבכלים לא מושלי סגי מן התורה אבל מדרבנן החמירו

והנה באתפח דמספקא ליה להרשב"א בספק תורה נראה יסוד לספק זה על פי סוגיא דבכורות דבאמת בהא דקתני אין מעידין דייק הריב"ש הובא בב"ש סי' י"ז דאפילו בדיעבד תצא דאין עדות כלל ואין תועלת בעדותן ולהכי קתני אין מעידין מזה ראי' דאין מעידין לאחר ג' ימים הוי ספק תורה אבל לפ"מ דמשני בבכורות באין מעידין על פרצוף פנים עם החוטם דאין זה אלא מדרבנן א"כ י"ל דבכל אין מעידין הוי דרבנן. ובלא זה נראה בפשוטו דלפ"מ דמשני דהחמירו בתחלתה אעפ"י דהקילו בסופה מהאי טעמא החמירו ג"כ בלאחר ג' ימים ובשהה אעפ"י שיש לו הכרה בטב"ע [ומאי דלא מקשה הש"ס מי החמירו כולי האי על אין מעידין לאחר ג' ימים משום דעכ"פ אינו מפורש שהוא מדרבנן ועי' בשאגת ארי' החדשות שכ' דלא מקשה ממים שאין לו סוף משום דהחמירו על מיעוט נמלטים ולאחר ג' ימים גזרו בדלא אתפח משום אתפח אבל כל זה אי נימא דבאיתפח הוי איסור תורה, אבל לשי' הפוסקים דגם באיתפח אאמד"ר ול"ש בהו גזירה וקשה מ"ט החמירו אלא דלפי האמת דמשני דהחמירו בתחלתה א"ש דלהכי החמירו ג"כ בלאחר ג' ימים ואשתהי] מ"מ החמירו רבנן כמו דהחמירו בהכרת פדחת וכל זה ללישנא קמא אבל להאיבע"א דנאיד מהך סברא וס"ל דלא מצינו דהחמירו בא"א בלי ספק מיעוט כמו במשאל"ס או גזירה ולהכי משני דיכיר לחוד והכרת פנים לחוד א"כ בע"כ הא דאין מעידין לאחר ג' ימים הוא חשש תורה עכ"פ באתפח דאל"כ למה החמירו, ומזה יסוד לספיקת הרשב"א דלהאיבע"א הוי ספק תורה דהא אבע"א מוקים לה באין מעידין מאיסור תורה, ולפימש"כ א"כ בלאחר ג' ימים או אשתהי גם אי נימא דהוי איסור תורה, מ"מ אם נמצאו כלים דלא מושלי בזה יש להתיר ממנפ"ש דלהאבע"א דאין מעידין אחר ג"י הוי מה"ת כמו אין מעידין על פרצוף פנים עם החוטם מ"מ הא לדידי' לא מצינו שהחמירו בתחלתו רק במשאל"ס דמיעוט נמלטים [וגם זה רק לכתחלה ואם ניסת לא תצא ורק בלא שהה עד שת"נ תצא], אבל בהכרת פנים או סימנים המועילים מדין תורה לא החמירו וכמ"כ בכלים דלא מושלי דמחזירין חמור בעדי אוכף ול"ח לשאלה מה"ת גם מדרבנן לא החמירו וללישנא קמא דהחמירו בתחלתו א"כ חשש תפח א"א מדרבנן וממנפ"ש לל"ק תפח אאמד"ר ולל"ב בסימני כלים דלא מושלי לא החמירו מדרבנן וא"ש

ו) עתה אבאר בקצרה יסודות ההיתר לדינא בנ"ד אשר האריכו בזה רבותינו האחרונים ולא הניחו פרט ועוללות רק ללקט פנינים מתוך דבריהם ולהעיר בם בקיצור, והנה החששות שיש בנ"ד הוא מאי דאישתהי והעדים הכירו הנטבע למחר ששמעו הטביעה דבאשתהי אפילו בדיעבד תצא וגם בספק אשתהי החמירו ובסימנים דכלים שנמצאו הפאספארט והמפתח כלים דלא מושלי הא לא נמצא הנטבע בבגדיו רק סמוך לו ובזה החמיר הב"ש ס"ק ס"ט. והנה שיטת ר"ת דבכל גופו שלם מעידים אפילו לאחר ג' ימים ועי' בב"ש ס"ק פ"ו דהיכא דאיכא צורת פנים גם באשתהי ס"ל לר"ת דמהני, אולם בריב"ש סי' שע"ח מבואר דדוקא בלאחר ג"י מתיר ולא כן באשתהי ובהגהות הרמ"א סעיף כ"ח שכ' ואפילו נפל למים מבואר כהב"ש ואפשר דהריב"ש לטעמו דבאשתהי הוי מדאורייתא כמש"כ בסי' שע"ט ודוקא לאחר ג"י מתיר משום דהר"ת מקיל בספק ג"י דס"ל דאאמד"ר אבל בספק אשתהי מחמיר והרמ"א ס"ל דגם באשתהי אאמד"ר ומאי דמחמיר בספק אשתהי הוא כמש"כ הר"ן