אחיעזר חלק אבן העזר עח

שם שאם אין אדם רואה אלא פרצוף פנים עם החוטם שאר ליתא אין זה טב"ע אלא סימנא בעלמא שאמר זאת חתיכה של פרצוף פנים עד החוטם וחוטם נראית כחתיכה של פרצוף פנים עד החוטם עם החוטם כשל פלוני יעו"ש והדברים מכונים עם מש"כ הר"ת בס' הישר ועי' בשו"ת חת"ס חאה"ע סי' נ"א ובמה שהאריך בזה, הרי מבואר בשי' ר"ת דס"ל דבפרצוף פנים עם החוטם אם כל גופו שלם יש בו טב"ע וסימן מובהק ואם אין כל גופו שלם אין בו טב"ע ורק סימן מובהק, ולהכי י"ל דלאחר ג"י או אשתהי באם סימן מובהק לא הוי מחשש תפח אבל מ"מ סימנים אמצעים הוי ואף להחולקים ע"ד ר"ת דס"ל דאף בכל גופו שלם מ"מ לאחר ג"י מגרע הטב"ע אבל בסברא זו דבפרצוף פנים עם החוטם הוי ג"כ סימן לבד הטב"ע לא מצינו שחולקים, ולהכי י"ל דלאחר ג"י אף שמגרע הטב"ע מ"מ הרי יש בו סימן דפרצוף פנים עם החוטם ונהי דלאחר ג"י ובאשתהי מגרע חשש תפח הסימן מובהק של תבנית פרצוף פנים עם החוטם אבל מ"מ סימן אמצעי מיהא הוי ולהכי להתיר אשה לעלמא דלא סמכינן על סימנים אמצעים לא מהני אבל לענין נחלה להוריד על פיו לנחלה בזה י"ל דגם באשתהי לא גרע מסימנים דרבנן ומהני גם אם נימא דאתפח הוי ספק תורה, ולהכי בספק אישתהי הוי ספק תורה כיון דהוי ספק אי הוי סימן מובהק או סימן אמצעי והא דלא מהני בלא חזוהו לאלתר היינו משום דמספק"ל אי סימנים דאורייתא או דרבנן ואי סימנים דרבנן לא מהני טב"ע של אחרי כן וגם למ"ד סימנים דאורייתא י"ל דמדרבנן מחמרינן באשתהי, אבל מה שאנו מסתפקים באיסור תורה הוא רק מספיקא דסימנים דרבנן

ולפי"ז למש"כ המהר"ל מפראג דבסימנים אמצעים בגוף וסימני כלים מתירים ממנפ"ש דאי סימנים דאורייתא סגי סימני הגוף ואי סימנין דרבנן לא חיישינן לשאלה א"כ כמ"כ בטב"ע דאתפח או לאחר ג"י שפיר מצטרפים לסימני כלים ממנפ"ש ואף להב"ש ודעמו החולקים ע"ד המהר"ל מפראג משום דאי סימנים דרבנן ממילא גם סימני כלים לא הוי סימנים מובהקים כיון דיש לחוש לשאלה מ"מ י"ל עפמש"כ המ"ב והאחרונים דשני סימנים אמצעים הוי סימן מובהק א"כ באתפח או לאחר ג"י דהוי כסימן אמצעי מה"ת למ"ד סימנים דאורייתא מצורף לסימנים דכלים והוי כסימן מובהק גם למ"ד סימנים מדרבנן וממה נפשך מהני למ"ד סימנים דאורייתא מהני סימני כלים לצאת מידי ספק דתפח ולמ"ד סימנים דרבנן מצטרף למיהוי סימן מובהק, ומזה יש לדון ליסוד לד' העבוה"ג בסי' ל"ב דבטב"ע גרוע כגון אחר ג' ימים מהני בצירוף סי' מובהק או טב"ע בכלים והוא כ' בטעמא דמלתא משום דהוא חשש רחוק שיהי' לאיש אשר נשתנה גופו הסימנים הנ"ל או שיהי' לאיש השואל הכלים אותו טביעות עין שיש לזה, והוא ע"ד מש"כ החכ"צ דדמי לנפילה דיחיד אם שעבוה"ג לא ביאר טעמו] אבל למש"כ יש יסוד לזה על פי דין משום דצירוף סימנים הוי כסימן מובהק או כמש"כ המהר"ל מפראג משום דגם לאחר ג' ימים הכרה דטב"ע לא יצא מכלל סימנים אמצעים אלא דבסי' אמצעים בגופו יש לחוש דהוי כגרועים לאחר ג' ימים דעשוים להשתנות לאחר מיתה אבל בסימני כלים שפיר מהני והגאון רעק"א כ' ג"כ לחלק בין סימני כלים וסמני גופו משום דבסי' כלים הרבה פוסקים ס"ל דל"ח לשאלה ולמש"כ בל"ז א"ש משום דבסימני גופו לא מהני לאחר ג' ימים וזה נראה טעם הרא"ש בתשובה המובא בטור אה"ע סוסי' קל"ח שכ' וששאלת על יהודי שנהרג בדרך ולבסוף ט"ו ימים הכירו ראשו שעדיין שלם בסימנים מובהקים אינו עדות להתיר אשתו דתנן אין מעידין אלא עד ג' ימים וכ' ע"ז הגרעק"א דע"כ האי מובהקים היינו אמצעים ומבואר דלאחר ג"י דאאמד"ר לשי' הרא"ש ולא מהני סימנים אמצעים דלא כעבודת הגרשוני וכן יש לתמוה עליו מד' תשו' הר"ן הובא בב"י בנטבע שהי' סימן בראשו ובצלקת שלא התירו ועי' במהרי"ט סי' ל"ה ולמש"כ י"ל דבסימנים בגופו לא מהני דלאחר ג"י עשוים להשתנות וכשי' התוס' וכמש"כ הגר"א והמג"ש ולהכי גם בנידון דתשו' הר"ן דמיירי בסימנים בגופו לא מהני אבל בסימני כלים שפיר מהני וכן מה שהביא הגרעק"א ראי' דבההיא דדגלת דלד' הסור מיירי בראה הטביעה עם סימן אפ"ה בעינן דחזי בשעתיה ובלא חזי בשעתי' לא מהני בסימנים היינו רק בסימני הגוף דבאשתהי מגרע הסימנים אבל בסימני כלים שפיר מהני כמו שנתבאר

ד) כל זה כתבתי לצדד לפי שי' המג"ש להחמיר גם בסי' מובהקים דעכ"פ סימני כלים עדיפא אבל לענין הלכה כל ישראל יוצאים ביד רמ"א עפ"י הכרעתו דמהני סימנים מובהקים אף בלא חזינהו בשעתי' וכמש"כ הכ"מ בפי"ג מהל' גירושין הל' כ"א בשי' הרמב"ם דסימנים מובהקים מהני והביא ראי' לזה מדין דהשליכוהו לים והשליך מצודה אחריו והעלה ממנו אבר שא"א שינטל מן החי ויחי' דמעידין עליו דע"כ בסימן מובהק מיירי דאל"כ איכא למיחש דילמא אבר דאדם אחר הוא יעו"ש ובודאי סימנים מובהקים שאינם עשוים להשתנות לאחר מיתה מהני גם לאחר ג' ימים דיבשה ולאחר אשתהי דמים ולפ"ז צ"ל דפירשו בדהתוס' שתי' בסימנים מובהקים כמש"כ הב"ש בס"ק פ"ג או כמש"כ בס"ק קמ"ג וי"ל דגם לתי' השני שבתוס' דסי' שאינם מובהקים בצירוף טב"ע מהני ולא בעי לאלתר ג"כ כמש"כ באות א' ומאי דקשה לפ"ז משה"ק הגרעק"א מההיא דדגלת דלשי' הרא"ש מיירי בסימנים מ"מ בעי חזינהו לאלתר ומשכ"ל לתרץ דשאני סימני גוף דלא מהני באתפח זה אינו לפי הכרעת הרמ"א דאתפח לא מגרע סימנים מובהקים וה"ה סימנים בינונים] י"ל דהגמ' קאי למ"ד סימנים דרבנן ויהי' מוכח לפי"ז דלא מהני צירוף סימנים ולהכי באתפח הוי איסור תורה וממילא דלא מהני סימנים אמצעים [וגם אי נימא דחשש איתפח אאמד"ר י"ל דהתם קאי למה דמסתפק מתחלה בב"מ דסימנים דרבנן משום תקנתא דבעל אבידה להכי תקנו סימנים דרבנן להכי רק באבידה מהני ולא באיסורים דרבנן ולפי המסקנא דתקנו חז"ל סימנים דרבנן מהני באיסור דרבנן] אבל למאן דס"ל דסימנים דאורייתא ומהני מה"ת גם באתפח מהני סימנים אמצעים לסמוך כיון דאין זה אלא איסור מדרבנן ולפ"ז למש"כ הרמב"ם בהל' נחלות רק בא"א החמירו בדעתו דסימנים מדאורייתא ויורדים לנחלה רק משום חומרא דא"א ומהני סימנים אמצעים או די"ל דע"כ לא מהני צירוף סימנים רק אי סימנים דרבנן ומה לי חד סימן ומה לי ב' סימנים אבל למ"ד דסימנים דאורייתא רק משום חומרא דא"א לא החמירו רק בסימן אמצעי א' אבל בב' סימנים לא החמירו

וכן משה"ק מתשו' דרא"ש יש לפרש בדבריו שהכירו ראשו ע"י סימנים מובהקים היינו שהכירו אותו בטביעת עין על פי סימני הגוף וכמש"כ הר"ת לפרש דאין מעידין על פרצוף פנים היינו על הסימנים מתבנית הפנים כמבואר בספר הישר לר"ת וכמש"כ הש"ש בש"ז יעושה"ט, וכיון שאין לו טב"ע מצד הכרה רק על פי סימנים להכי אין מעידים לאחר ג"י אבל סימנים מובהקים ממש מהני ובל"ז אין סתירה מההיא דדגלת לשי' הטור והרא"ש דבעי חזינהו לאלתר גם בסימנים דלשי' הטור דבעינן שיהי' הגוף שלם א"כ לשיטתו לפי שיטת ר"ת בע"כ ההיא דדגלת מיירי שראוהו שלא הי' הגוף שלם כמש"כ הר"ת בספר הישר ולהכי בעי לאלתר וכן לפי שי' הרא"ש דמיירי בע"כ שראה