אחיעזר חלק אבן העזר עז

דשני סימנים אמצעים מצטרפין ודמי לסימן מובהק וע"כ אעפ"י דכלאים דהנהגה לשי' הרמב"ם אאמד"ר מ"מ לא מהני סימנים דרבנן כיון דאפשר לברר ע"י סימנים דאורייתא, ומזה יש להביא ראי' לשי' המ"ב דשני סימנים אמצעים הוי כסימן מובהק וע"כ לא מהני סימן אחד אף באיסור דרבנן כל היכא דאפשר לברר ע"י צרוף שני סימנים אמצעים עוד, יש להעיר ע"ד התומים דאפילו א"נ דאין לסמוך על סימנים דרבנן באיסור דרבנן דלא תקנו רק באבידה מ"מ עדיין אינו מספיק ליישב הא דחולין דהא לכאורה קשה לשי' הרמב"ם דכלאים דהנהגה אאמד"ר א"כ גם בלא סימנים הוי ספק דרבנן להקל וצ"ל משום דכל היכא דאיכא לברורי מבררינן ואפילו בסד"ר [עיין במל"מ פ"ד מהל' בכורות] או משום דא"א להקל בסד"ר דהוי תרי קולי דסתרי אהדדי. דעי"ז אתה מתירו בסוס ופרד וכמש"כ התוס' כן בס"ס בב"ק דף י"א ובנדה דכ"ז וכ"כ התוס' בביצה די"ד בספק דרבנן וכ"כ הר"ן בפ' בתרא דפסחים לגבי הסיבה, ולפ"ז אכתי קשה לשי' הרמב"ם א"נ משום דאפשר לברורי א"כ אפילו א"נ סימנים דרבנן מ"מ כיון דכל עיקר הדבר משום דאפשר לברורי והכא הלא אין לנו יותר לברר מהסימנים וגם לפי הטעם משום דהוי תרי קולי דסתרי אהדדי כיון דאיכא סימנים ניהו דאין לסמוך גם באיסור דרבנן על סימנים דרבנן אבל כל זה להקל אבל להחמיר בודאי ע"י סיד"ר יש להחמיר דעכ"פ יצא מכלל ס' השקול ע"י בירור הסימנים, וממילא לא הוי סתרי אהדדי כיון דיש להפרידה סימני חמור וממילא א"א להתיר בסוס וכן להיפוך וכיון דלא הוי סתרי אהדדי בדין שנתירו מצד ספק דרבנן להקל והד"ק מאי דקאמר שמע מינה דסימנים דאורייתא דהא גם אי סימנים דרבנן שרי מטעם סד"ר להקל, ולמש"כ דעיקר הראי' דסימנים דאורייתא מדלא הבחין ע"י קול מדאמר פוק עין בה מבואר דסגי בהכרת הראי' וכמש"כ הנוב"י י"ל ג"כ משה"ק דהא סד"ר להקל לשי' הרמב"ם דא"א מדרבנן דמ"מ כל היכא דאיכא לברורי מבררינן והא אפשר לברורי ע"י הקול ואע"ג דגם אם נמצא שהקול דומה לסוס מ"מ אכתי מספיקא לא נפיק כיון דסימני אזנים וזנב דומה לחמור ואכתי הוי סד"ר להקל מ"מ בזה י"ל דהוי סד"ר דסתרי אהדדי כיון דהסימנים אינם מכריעים שי"ל סימני סוס וחמור וא"א להקל בשניהם ובזה יתישב מש"פ הרמב"ם ובשו"ע סי' רצ"ז ס"ט דבודק באזנים ובזנב ובקול דאע"פ דקיי"ל דסימנים דרבנן לא מיבעי לשי' המ"ב דצירוף סימנים אמצעים הוי כסימן מובהק מן התורה והכא הא איכא צירוף סימנים ע"י הקול (וכ"כ הנובי"ת] אלא אפילו אי נימא דלא כהמ"ב מ"מ לשי' הרמב"ם דכלאים דהנהגה אאמד"ר הוי ספק דרבנן להקל דהא אי אפשר לברורי ביותר וגם לא הוי סתרי אהדדי כמשכ"ל ובפשוטו י"ל בשי' הרמב"ם והשו"ע דסוגיא דחולין קאי למאי דאמר רבא בב"מ דכ"ז דהא דמהדרינן אבידתא בסימנים. משום דניחא לי' לבעל אבידה דליהדרי בסימנים וזה ל"ש לענין איסור אפילו באיד"ר וע"כ מדסמכינן בפרידות על סימנים משום דסימנים דאורייתא, אבל לפי המסקנא דהא דמהדרינן אבידה לאו משום דניחא ליה לבעל אבידה וכמש"כ הרא"ש ורק דראו חז"ל לסמוך על סימנים וה"ה באיד"ר הם אמרו והם אמרו וע"כ בכלאים דהנהגה דאאמד"ר לשי' הרמב"ם להכי מהני סימנים דרבנן

והנה התוס' ביבמות שם שכ' דאי סי' לאו דאורייתא איירי בסי' מובהקים וקשה דא"כ לאלתר ל"ל וכמבואר בסי' י"ז סע"כ ברמ"א, והב"ש בס"ק פ"ג תירץ דלפ"ז הא דאמר וקאמרי סימנים או או קאמר כמש"כ המרדכי דכיון דאמרי סי' מובהקים א"צ שראו לאלתר ולפ"ז גם בתירוצם השני דטב"ע בצירוף סי' שאינם מובהקים לא בעינן ג"כ לאלתר דכיון דמכירו בטב"ע חשש תפח אאמד"ר ואע"ג דבדיעבד תצא מ"מ ס"ל דמהני סד"ר באיד"ר אולם תי' הב"ש תמוה דהתוס' סותרים תחלת דבריהם שכ' דבטב"ע אין להאמינם הרי דלאלתר לא מהני דלא כהמרדכי ועי' בתשו' רעק"א סי' ק"ז ולמש"כ הב"ש בס"ק קמ"ג בשי' הרי"ף דע"כ מיירי [בסימנים מובהקים דאל"כ הא אינו נאמן ומיירי בסימנים מוצנעים וא"כ הא דקאמר וחזינהו לאלתר לרבותא דאע"ג דחזינהו לאלתר מ"מ בעי סימנים מובהקים יעו"ש ולפ"ז יל"פ ג"כ דבהתוס' דלרבותא נקט וחזינהו לאלתר דאפ"ה אינם נאמנים בטב"ע משום בדדמי אבל סימנים מובהקים גרידא מהני וה"ה סימנים שאינם מובהקים בצירוף טב"ע שלאחר כן מהני אבל טב"ע דלאלתר לא מהני ולהכי שפיר הקשו בתוד"ה וקאמרי כמש"כ הגר"א דאין משיאין ע"י טב"ע כיון דטב"ע בלי סימנים לא מהני אף אי חזינהו לאלתר

והמג"ש בתשו' פני יהושע דעתו דאף סימנים מובהקים לא מהני היכא דלא חזינהו לאלתר משום דבודאי איתפח ונשתנו גם הסימנים וכן הגר"א בס"ק ק"ז ספוקי מספק"ל בדין זה דסימנים מובהקים בלא טב"ע דלאלתר ותמה על פשטות ד' השו"ע והרמ"א בסכ"ו והגאון רעק"א מחלק בין סימנים מובהקים שונים שיש סימנים מובהקים שע"י התפח ישתנה יעו"ש ולפי"ז אם לא חזוהו לאלתר לא משכח"ל שום היתר ונפל התירא בבירא כיון דגם סימנים מובהקים לא מהני בנטבע לא טב"ע ולא ע"י סימנים מובהקים, ולפי שי' הגר"א והמג"ש בדהתוס' דגם סימנים מובהקים לא מהני היכא דלא חזוהו לאלתר משום דאתפח א"כ י"ל דמה"ט גם סימנים אמצעים לא מהני לתי' הב' בצירוף טב"ע היכא דלא חזוהו לאלתר משום דכמו דאתפח מגרע הטב"ע כן מגרע הסימנים אמצעים והוי כסימנים גרועים ואינו מצטרף ואף א"נ דתפח אאמד"ר מ"מ כמו דהתפח גורע הטב"ע כן גורע הסימנים אלא דלתי' הראשון גורע גם סימנים מובהקים ולתי' השני גורע הסימנים אמצעים והוי כסימנים גרועים וע"כ לא מהני גם באיסור דרבנן דמהני סימנים אמצעים אבל סימנים גרועים לא מהני, אבל בסימנים מובהקים דכלים היכא דלא חיישינן לשאלה בזה לא איכפת לן מאי דאתפח וגם בסימנים אמצעים דכלים י"ל דעכ"פ חששא דאתפח אאמד"ר ובאיסור דרבנן מהני סימנים אמצעים וע"כ יש לצרף סימנים דכלים בטב"ע דאחר זמן כנ"ל ויצא מחומרת הגר"א והמג"ש קולא לדידן דסימנים דכלים בדהתוס' אין הכרח רק על סימנים דגופו דגם מובהקים לא מהני משא"כ בסימנים דכלים בצירוף טב"ע שפיר. מהני

ג) אמנם זה היסוד בנוי רק לפי הנחה דחששא דאתפח אאמד"ר אבל באמת הא הרשב"א מסתפק בזה וגם הנוב"י לא ברירא לי' דבסי' נ' וסי' נ"ב מכריע דאאמד"ר ובסי' כ"ט מספק"ל גם כן מצד איסור תורה ויעו"י במהרי"ט ח"ב סי' ל"ה חוכך לומר דאתפח גרע מלאחר ג"י ואף להסוברים דלאחר ג' ביבשה אאמד"ר מ"מ באתפח הוי איסור תורה יעו"ש, אף דמד' הפוסקים נראה דמשוים להדדי ובספק אשתהי החמירו כמש"כ הר"ן לפי שמצוי להיות אשתהי מ"מ נראה אף לפי סברא זו דאתפח הוי ספק תורה יש מקום להקל והטעם י"ל דלהכי לא מהני באתפח מן התורה אף דמכירו בטב"ע דהא באמת טב"ע עדיפא מסימנים וגם למ"ד סימנים דרבנן מ"מ טב"ע מהני מן התורה כסימן מובהק וכל זה בטב"ע גמור אבל היכא דאתפח בזה י"ל דהוי שינוי ואין טביעות עין מובהק בזה ואין הכוונה דכיון דנתפח נשתנה לצורה אחרת לגמרי שהרי מכירו בטב"ע אלא די"ל דאין זה טב"ע גמור ויש לחוש לדמיון של טעות וכמו בסי' אמצעים אמרינן דאיתרמוי איתרמי כן י"ל בטב"ע לאחר ג"י דלפעמים יכול לטעות, וביותר י"ל למש"כ באו"ז הגדול סי' תרצ"ב בשי' ר"ת שכ'