אחיעזר חלק אבן העזר עה

בצוה"ג דהוי טריפה דאם חתכוה למעלה חוזרת להכשירה דהא כיון דאם חתכוה למעלה מתכשרת א"כ מ"ט מיטרפא מתחלה הא יש לה רפואה ע"י חתך מלמעלה והוי כמו אי בדרי לה סמא וחיי ומאי שנא רפואה דחתך מסמא דחיי, וצ"ל לשי' הרמב"ן דבע' טריפות מהלמ"מ דנחתך צוה"ג הוי טריפה אף דאם יוחתך אח"כ למעלה תחזור להכשירה מ"מ כיון דבלא חתך לא מהני סמא הוי טריפה וכ' בטריפות דבהמה שהוא מהלכה אבל באדם בודאי לא הוי כה"ג טריפה, ויתישב בזה משה"ק העמודי אור בסי' מ"ח לשי' הרמב"ן מב"ק דמ"א דמקשה וכי מאחר דמתם קטלינן ליה מועד היכי משכח"ל דהא משכח"ל שנחתך רגל השור בצוה"ג בנגיחות הראשונות לכך לא נהרג דהא שור טריפה שהרג פטור דכמיתת בעלים כך מיתת השור כמבואר בסנהדרין דע"ח ואח"כ נחתך למעלה מצוה"ג וחזר להכשירו ונגח והשתא בר קטלא הוא, ולמש"כ גם לשי' הרמב"ן בטריפות דאדם שאין על זה הלכה ורק שהוא מסברא לפי שהוא גברא קטילא דודאי כיון דיש לו רפואה ע"י חתך מלמעלה לא הוי טריפה ויש בזה מיתת הבעלים, ועי' בעמודי אור שם מה שהיא בשם אחיו הרב לדחות דבכה"ג לא הוי בר קטלא והעמו"א דחה דמי יכפנו לתקן והוי התראת ספק ואין כאן התראה למיתה ולמש"כ צדקו דבריו דבכה"ג אין לו דין טריפה באדם כמש"כ הרמב"ם דדוקא אם הרופאים אומרים שמכה זו אין לה תעלה אבל בזה הא יש לו רפואה לחתוך מלמעלה, ולהכי בנ"ד אשר לדברי הרופאים יש לו רפואה ע"י נתוח הוי כמסוכן דרוב חולים לחיים ואין לו דין טריפה, ומשה"ק ע"ד הגהות אלפסי דבהוכה ונעשה טריפה לא מוקמינן בחזקת שהוא קיים דהא בתוך יב"ח גם טריפה חיה נראה פשוט דכיון דאינו חי יב"ח ועומד למות כבר איתרע חזקת חיים שלו גם לאלתר כיון דלא יכול לחיות עוד יב"ח וההורגו פטור ועי' בתוס' זבחים דקט"ז וגיטין דנ"ז דמחלק בין טריפות דאדם לטריפות דבהמה, וכ"נ שי' הרמב"ם בפ"י מהל' איסו"ב דלא כ' ושטו נקוב אינו טמאה לידה ועי' בהה"מ פי"ג מהל' גירושין הי"ז ובב"ש סי' י"ז ס"ק צ"ו מחלק בין טריפות שניטל רגל מארכובה ולמעלה דגם באדם אינו חי ובין שארי טריפות עכ"פ כיון דגם למ"ד טריפה חי' כ' התוס' בסנהדרין דע"ח דההורג את הטריפה פטור שסופו למות ולהכי איתרע חזקת חיים שלו לאלתר

סימן י"ג

בענין עגונה

ע"ד האשה אסתר בת ר' סנדר שנטבע בעלה צבי הירש ראם בריגא בנהר דווינא ועפ"י הגב"ע שהיה לפני הבד"צ כאשר הוגד להם ביום ב' ה' תמוז העבר שנטבע הירש ראם ביום א' ראו אותו והכירו בפניו ופדחתו וחוטמו עפ"י טביעות עין וגם ראו שלא נשתנה מאומה ולא היה בו שום נפוח ויש להסתפק בזה שלא ראו בשעתי' כמבואר בש"ס יבמות דקט"ו ובאה"ע סי' י"ז דאמרי אסקינהו קמן וחזינהו לאלתר וכן בדקכ"א הנ"מ דכי אסקוה חזי' בשעתי', שוב חקרנו את האשה אסתר ועפ"י הגב"ע שהוגבה לפנינו והגידה שנמצא כל בגדיו אשר פשט קודם הרחיצה בנהר ובתוך הבגדים היו מונחים הגובערנאטארסקי פאס שלו והמפתח מהחדר ומכתבים שלה וטבעת שלו [בלי חותם] וגם על הוועש שלו הי' ניכר ריקום אות שמו וכל הבגדים שלו תכיר בטב"ע, כן הגידה איך שהגיד לה אחד אשר בעלה אמר לו שהולך לרחוץ בנהר הדווינא ובשעה השני' ישוב לביתו ומקום הרחיצה הוא מוקף מחיצות, והרופא שנקרא שם לעזרה הגיד שאחזהו השבץ בתוך המים ובעת הטביעה לא הי' אנשים המכירים אותו, רק עפ"י הפאספארט שנמצא באמתחתו וגם הכתובת ממעונו ועי"ז יצא הקול שה' ראם נטבע ועל כן באו למחר העדים המכירים אותו והכירו אותו בטב"ע זהו תוכן המאורע והגב"ע

א) והנה יסוד ושורש הדין פתוח בש"ס יבמות דקט"ו דקאמר אלא ה"ד דאמרי אסקינהו קמן וחזינהו לאלתר וקאמרי סימנים דלאו עלייהו קא סמיכנא, וכן בדף קכ"א והנ"מ דכי אסקוה חזי' בשעתא אבל אשתהי מתפח תפח מבואר מדהג"מ דתלתא בעינן לאלתר טב"ע וסימנים, והתוס' בד"ה וקאמרי כתבו וע"י טב"ע אין להאמינם דאמרי בדדמי ודבר מועט יאמרו שאלו בעליהם של אלו כו' ואי סימנים לאו דאורייתא איירי הכא בסימנים מובהקים דהוי דאורייתא א"נ מהני עפ"י טביעת עינא, ולפי תי' השני מהני טב"ע בצירוף סימנים שאינם מובהקים ולכאורה צריך טעם דכיון דע"י טב"ע גרידא לא מהני משום דאמרי בדדמי א"כ גם בצירוף סימנים שאינם מובהקים מהכ"ת יועיל כיון דכל אחד בפ"ע לא מהני ומאיזה טעם יועיל צירוף, ובפשוטו י"ל דהא דלא מהני טב"ע משום דאמרי בדדמי אינו אלא חשש דרבנן ולהכי מצד איסור דרבנן מהני סימנים דרבנן כמש"כ בשו"ת פנ"י, אלא דהאבן העוזר והמג"ש בתשו' פנ"י סי' ה' אחרי שהוכיח מתחלה דמהני סימנים דרבנן כתב דמהתוס' יבמות דקט"ו שהצריכו גם במים שאין להם סוף סימנים מובהקים מבואר דלא מהני סימנים דרבנן גם במשאל"ס יעושה"ט, והפנים מאירות ח"ג סי' ב' כתב לתרץ דשאני הכא דעדות נשים לא מהני דמן תורה לא הוי עדות ובכה"ג בעינן סימנים מובהקים אבל היכא דהעידו ב' עדים שנטבע במים שאל"ס ויצא מחשש איסור תורה בכה"ג מהני סימנים דרבנן יעו"ש, אולם לפי דבריו יקשה דא"כ גם בטב"ע ובצירוף סימנים אמצעים לא יועיל דאע"פ דחשש בדדמי אאמד"ר מ"מ בעדות נשים הא לא מהני רק מדרבנן ויש בזה חשש איסור תורה ומהכ"ת יועיל סימנים דרבנן, ובאמת אינם נראים ד' הפני"מ דהא קיי"ל במשאל"ס אפילו אם נימא ע"י עדות דרבנן דלא תצא ולא אמרינן דהא מדאורייתא לא הוי עדות אלא דנאמנים כב' עדים [ועי' בה"ג הל' יבום נפל במים שאל"ס כו' א"כ כי נישאת בע"א תצא אקילו בה רבנן כו' וראיתי שמפרשים שנתכוין הבה"ג לזה] ובמשאל"ס אסורה רק לכתחילה וה"נ לענין סימנים דרבנן בדין שיועיל כיון דנאמנות הנשים שנטבע כעדות כשרים הרי לגבי איסור דרבנן מהני סימנים דרבנן, ואדרבה לענין בדדמי ילה"ע דכיון דלפי האיבעי דחיישינן דמשקר ולפמש"כ התוס' דע"י טב"ע אין להאמינם דאמרי בדדמי ובדבר מועט יאמרו שהם בעליהם של אלו א"כ זהו חסרון בנאמנות וממילא דאוקמינן להו בדין תורה דלא הוי עדות ולמה מהני סימנים