אחיעזר חלק אבן העזר עג

איתרמי דבאותו פלך ומחוז ועיר אין אחר זולתו שוב הוי כעדי אוכף המבואר בגמ' דל"ח לשאלה

ב) אולם הנוב"י דחה שיטתם דאין חילוק בין סימנים לטב"ע והביא דברי הב"י שגם בטב"ע כתב דאף על כיס וארנקי אין מעידין דחיישינן לשאלה ולשיטתו בע"כ צ"ל בדברי הב"י דרק מדרבנן הוא דאל"כ קשה עדי אוכף איך משכח"ל, ובתשו' רעק"א תירץ דעידי אוכף משכח"ל בשיש סימן בינוני על החמור דב' סימנים אמצעים הוי כסי' מובהק ולהכי אף דחיישינן לשאלה במידי דלא מושלי הוי כסי' אמצעי דהא למ"ד סימנים דאורייתא מעידים על סי' כלים במידי דלא מושלי ומצטרף לסי' אמצעי מהחמור, וכ"כ האבני מילואים והנוב"י כדעת המהר"ל מפראג דמצטרפין סימני כלים לסי' גופו ולא מטעמו יעו"ש, ודוקא למ"ד סי' דאורייתא אאפ"ל כן בכלים דחיישינן לשאלה דאי יש סימן בינוני על החמור בל"ז מהדרינן ואי בסימן גרוע אינו מצטרף ושפיר מקשה הש"ס משא"כ למ"ד סימנים דרבנן שפיר משכח"ל אבל מ"מ אין זה מספיק כ"כ דחמור בסימני אוכף משמע בסימני אוכף גרידא ובכה"ג רק ע"י הצירוף מהדרינן, מיהו גם לדעת הנוב"י צריך ביאור בשי' הב"י דמאי שנא דהחמירו בכלים דלא מושלי למ"ד סימנין דרבנן דלא הוי סימן מובהק דהא ע"כ מה"ת הוי סימן מובהק מדמחזירים בעדי אוכף אלמא דחשש שאלה הוא מיעוטא דמיעוטא כמו בסימן מובהק שיזדמן סימן כזה ומ"מ החמירו גם בטב"ע מחשש שאלה ומ"ט לא החמירו בסימן מובהק על גופו לחוש לאותו מיעוט דאיתרמוי איתרמי וכמ"כ למ"ד סימנים דאורייתא מעידין בסימן אמצעי ולא החמירו והא סימן מובהק למ"ד סימנים דרבנן הוי כסימן אמצעי למ"ד סי' דאורייתא ומאי שנא דהחמירו בסימני כלים דחיישינן לשאלה דהא הוי סימן מובהק מדמחזירים בעדי אוכף

וע"כ נראה דבאמת עיקר החילוק בין סימני גופו וסימני כלים דלא מושלי לפי דמצרפינן המעוטים דאיתרמוי איתרמי למיעוט דמושלי ואף בטב"ע החמירו מטעם בדדמי יעו"ש בשימק"ו בב"מ ד' כ"ז דגם בשני עדים שייך מיעוטא דמיעוטא של טעות בדדמי (וכ"ה שי' הרי"ף במלחמה] ובזה הייתי מפשר בין שי' הנוב"י ובין שי' המהר"מ וחתנו מהדו"ק סי' נ"א ומהדו"ת סי' ס'] דבסימני כלים דלא מושלי לא הוי סימן מובהק לפי דמצרפינן המיעוטים ובטבו"ע בכלים דלא מושלי החמירו משום דמצרפינן בדדמי למיעוטא דמיעוטא דמושלי והי' מתורץ בזה מ"ט מחזירים בעדי אוכף מה"ת דניהו דחיישינן לשאלה מ"מ בעדי אוכף הוי סימן מובהק לגבי חמור ובעיגונא החמירו משום צירוף בדדמי ודוקא בטבי"ע בגופו דליכא רק בדדמי גרידא וכמ"כ בסימנים מובהקים בגופו דליכא רק איתרמוי איתרמי לא החמירו ומתורץ ג"כ מה שהקשה הנוב"י מהדו"ת סי' ס' מ"ט השמיטו הראשונים עכ"פ בטבי"ע דכלים כקו' הב"י על סימנים דגם בטב"ע החמירו משום צירוף בדדמי למיעוטא דמיעוטא דמושלי, ולפי"ז בפאספארט גם לשי' הב"י כיון דל"ש בזה איתרמוי איתרמי וגם בדדמי ליכא ובחשש שאלה גרידא במידי דלא מושלי בלי צירוף איתרמוי איתרמי או בדדמי לא מצינו שהחמירו, אך מה שיש לחוש בזה הוא חשש אבידה ופקדון למש"כ הח"מ דה"ה לאבידה ומכירה חיישינן ולפי"מ שביאר הנוב"י דכ"ז לשי' הב"י דאי סימנים דרבנן חיישינן לשאלה אף במידי דלא מושלי וה"ה לאבידה ומכירה, א"כ למש"כ דגם הב"י מודה היכא דאיכא חשש שאלה גרידא בלי שום צירוף וה"ה מחשש אבידה ל"ח היכא דליכא צירוף איתרמוי איתרמי או בדדמי

ג) ואולי באמת כונת הב"י לחוש גם בכלים דלא מושלי הוא מחשש אבידה ופקדון כמש"כ הח"מ אבל לא מחשש שאלה כיון דלא מושלי, שו"ר שכ"כ הנתיבות בתשובתו להחמדת שלמה אה"ע סי' כ"ד דלאו משום חשש שאלה חושש הב"י רק מצד חשש מכירה ואבידה, ואף שהב"ש העתיק דבריו דחיישינן לשאלה אבל בתשו' ב"י כתב סתם דלא הוי סימן עיי"ש יש לישב ובזה משה"ק השב שמעתתא בש"ז פכ"ב בסתירת ד' הב"י ממש"כ הרא"ש בתשובה דסימן מלבושים לא הוי סימן דלפעמים משאיל אדם מלבושים לאחרים ותמה הב"י דמשמע מלשונו דטעמא דסימן כלים ל"ה סימן היינו משום דחיישינן לשאלה וא"כ בארנקי וכיס וטבעת דליכא למיחש לשאלה נימא דהוי סימן, וע"ז הק' הש"ש דאי נימא טעמא דב"י בכיס וארנקי משום דלפעמים מושלי גם הנך וכמש"כ הב"ש ולא חשיב סימן מובהק ביותר וא"כ מאי קא קשי' לי' להב"י בתשו' הרא"ש דנקיט טעמא דשאלה כיון דבכיס וארנקי נמי משום שאלה אית בי' יעו"ש, ולפמש"כ י"ל דבאמת במידי דלא מושלי אין סברא לחוש לשאלה ורק מה שהחמיר הב"י דאין זה סימן מובהק בכלים דלא מושלי דחיישינן לנפילה ולפקדון ולהכי שפיר קא קשי' לי' ע"ד הרא"ש דממאי דנקיט טעמא בשאלה נראה דוקא בכלים דמושלי אבל בכיס וארנקי לא חיישינן ולפי שיטתו גם במידי דלא מושלי למ"ד סי' דרבנן לא הוי סימן מובהק דחיישינן לפקדון ולנפילה, ובאמת מצד נפילה הוי נפילה ביחיד ולא חיישינן ועי' נוב"י סי' נ"א מה שמפקפק בזה ועי' ברמב"ם בפי"ב מהל' גירושין הל' ג' ובאה"ע סי' קנ"ב סעיף י' דאין הבעל נאמן שנפל ממנו וע"ע בסי' קמ"א בב"ש ס"ק ד' ועי' בפנ"י בגיטין דס"ד מה שתי' לרב הונא ומה שמחלק שם דדוקא בטוען ברי חיישינן אבל בסתם לא חיישינן לנפילה דיחיד ואע"פ שהסימנים הרשומים בהפ"פ הם סימנים גרועים וראוים לכמה בני אדם ולא דמי להגט של שני יוסף ב"ש שהגט גופא אינו ראוי רק ליב"ש והוי נפילה דיחיד וכמ"כ הא דב"ב בשטר בשני יב"ש דחשיב שפיר נפילה דיחיד דעצם השטר אבד יב"ש זה ומצא יב"ש אחר משא"כ הפ"פ ראוי לרוב בני אדם מ"מ הוי נפילה דיחיד שאבד החולה ומצא מי שיש לו עתה חולי זה, וכה"ג השתמש החכ"צ בסברא זו בתשובה קל"ב בשאלה דיחיד אבל מחשש פקדון לשי' הב"י לא יצאנו דלד' החולקים על החכ"צ דשאלה דיחיד גרע וה"נ פקדון דיחיד וכ"מ ביבמות ד' קט"ו דאי לנפילה מזהר זהיר ואי לפקדון כיון דשמו כשמו והא אביי ס"ל דחוששין לנפילה בנפילה דרבים והא דאמר לנפילה מזהר זהיר משום דהוי נפילה דיחיד ואפ"ה הי' חושש לפקדון דיחיד וכן כתב בתשו' הגאון מטארנאפל בספר אבני מילואים

אך ע"ז י"ל דאין לחוש שמא הפקידו בידו דאיך הי' משתמש בו והי' שולח יד בפיקדון להכתב על שמו בביה"ח וגם אי פ"פ דין שטרות יש לו מ"מ לפי המבואר במל"מ פ"ו מהל' טוען ונטען דנשבעים על שטרות שלא שלחתי בו יד דאף דנתמעט מדין שמירה מ"מ על שליחות יד חייב עכ"פ בודאי לכתחלה אסור לשלוח בו יד [דגם בשטרות איכא לא תגזול אף אם נתמעט מחיוב אונסין והא לד' הרמב"ן גם בקרקע איכא לאו דלא תגזול ויעוי' בתוס' ב"מ ד' ס"א בעבדים וקרקעות ועכ"פ שומר אסור לשלוח יד אף אם נתמעט מדין שמירה] וכמו שסמכו בתשו' ב"י ובתשו' צ"צ על אין השואל רשאי להשאיל דל"ח לשאלה וה"ה לפקדון ל"ח בכאן אחרי שהשתמש בזה ומוקמינן לי' בחזקת כשרות [ואף דיש לפקפק דאולי הי' מוכרח להתקבל בביה"ח ואף דאסור להציל א"ע בממון חברו היינו דמחויב לשלם אבל מותר להציל אבל ג"ז חששא רחוקה שלא הי' ביכלתו להשיג תעודתו עד שהי' מוכרח להשתמש בפקדון] ועוי"ל כמו דל"ח לשאלה במידי דלא עבידי למושלי ה"נ ל"ח בפ"פ הנצרך לו להראות ולהפקיד ביד אחר

והנה בגוף הדין כבר כתבתי מהמבואר בתשו' מהרי"ם סי' מ"ג שיש לסמוך על פ"פ לחוד בלי שום צירוף