אחיעזר חלק אבן העזר עב

אחותו מאמו שאין לה היתר וע"כ תופס הש"ס האיסור היותר עצמי אחותו מאמו וכדמקשה אח"כ איסור א"א שלהב"ע היכן הלך ומשני ע"ז האי איסורא דאית לה התירא משום דאיסור אשת אח הרי הוא ניתר ע"י היבום וכמו שפירש"י דהשלישי מכח שני בא וגם התוס' מפרשים כן דפקע איסור אשת אח דיכול להחזירה לאחר שגירשה וכי היכי דפקע לגבי' דידי' פקע נמי לגבי אחיו הנולד ולפי מאי דמשני כל איסור שלא נפקע ע"י יבום כמו באשת אח מאמו שניסת לאחיו מאביו ונולד לר"ש לא נפקע איסור אשת אח מאמו

וכדברים האלה מפורשים בירושלמי פ' כיצד ר' יוחנן בעי אשת אביו שמצאה לפני א' מן השוק מה אמר בה ר"ש מפני שמצאה בהיתר מותרת לא אמר ר"ש אלא ע"י אחיו מן האב ר' יעקב בר אחא אמר רשב"ל בעי אשת אחיו מאמו שמצאה לפני א' מן השוק מה אמר בה ר"ש מפני שמצאה בהיתר מותרת לא אמר ר"ש אלא ע"י אחים מאב ר' יודן בעי צרת אחות אמו שמצאה לפני א' מן השוק מפני שמצאה בהיתר מותרת איבעי דר' יודן אינו מובן דמאי נפ"מ מה שהיא צרת אחות אמו דכל שניסת לשוק הרי היא אשת אח והי' נראה להגיה שמצאה לפני אחיו מן האב שנתייבמה ובזה בעי דכל האיסור בצרה הוא משום אשת אח והרי הותרה ע"י יבום אבל באמת גם בזה בדין שיודה ר"ש דלא פליג רק באיסור א"א שלהב"ע דאילו הי' בעולמו הי' ניתר לו וע"י יבום האח נפקע איסור א"א שבו משא"כ בצרת אחות אמו דאלו הי' בעולמו היתה נאסרת עליו משום צרת ערוה וע"ז אין היבום מפקיע] ובזה נדחה מ"ש מעכ"ת דבת אשתו שניסת לאחר כיון דבת אשתו איקליש איסורא לאח"מ דמי לאיסור אשת אח שי"ל היתר דבאשת אח לאו משום דקיל איסורו ואי ניסת לאחר ונולד אסור גם לר"ש ורק בנתיבמה שיצא היתר אשת אח בפועל. והותר גם למי שלא הי' בעולמו, והנני חוזר לדבר השאלה בבת אשתו שנולדה לאחר שגירשה וניסת לאחר דהוי ערוה ככל עריות שבתורה

סימן י"ב

מ"ח תר"נ ווילנא

בענין עגונה

ע"ד העגונה אשר נמצא אחרי הדרישה והחקירה בבית החולים דקהלתינו כתוב בספרי המתים, ונמצא שם הפאס ובגד העליון של האיש הילל בן יהושע עפשטיין מילידי ראמאנאווא אשר היה חולה במחלת עצירת השתן ומת בביה"ח ממחלה זו

א) הנה תמול עיינתי דבר העגונה ואת אשר כתב כת"ר בזה והנה בהגב"ע אשר הוגבה לפני כת"ר שאמר שהי' מלמד בסלוצק, ואנכי דרשתי ע"ז ונודעתי מחותנו כי הי' יליד רומאנאווע ולפני מותו זה שלש שנים לא עסק במלמדות מפני חולשתו ומתחלה הי' מלמד ודירתו בקאפוליע זה כמה שנים. ואשער כי בהגב"ע הורכב בטעות שהי' מלמד בסלוצק כי החולה הגיד שהוא מעיר סלוצק ואומנתו מלמדות וראוי לדרוש ע"ז אצל העד, ולפי"ז יש כאן שנוי מקום מה שאמר לפני העד שהוא מסלוצק וגם מה שאמר שהוא מלמד אשר זה שלש שנים לא עסק במלמדות, אמנם יעוי' בתשו' הגאונים בתראי סי' כ"ז באחד שהגיד שהוא מהוראדנא ובאמת הי' דר איזה פרסואות סמוך להוראדנא שהתיר הב"ח ויעו"ש שהביא מד' הרמב"ן מפ' האשה שלום תבדק נהרדעא כולה ובהג"ה שם הביא ראי' מב"ב דקכ"ב דחברון וכל פרוורהא נקרא ע"ש חברון, [ועי' כיוצא בו בתשו' אבני מילואים] והגאון ר' יעקב מפקפק בזה וחוכך להחמיר ובאמת כן הוא מנהג בני אדם בבואם למקום שאין מכירין את מקומם להתיחס על עיר המחוז הגדולה הקרובה אליהם ואולי באמת הגיד שהוא ממחוז סלוצק ולא דק בלישנא ונודע מש"כ הר"ן בתשובה סימן ל"ב מה שתולים באיזה טעות וגם מה שאמר שהוא מלמד שכמה שנים עסק בקביעות בזה ואך זה שלש שנים מפני חולשת בריאותו עזב אומנתו ולא הי' לו עסק אחר ואומנות אחרת בקביעות אחר כך ועל כן התיחס ע"ז שהוא מלמד ועי' בגיטין מ"ב עבדי שהי' כבר

והנה העיקר שיש לסמוך בזה הוא תעודת הפאס וכבר העיד בזה הגאון מוהרי"מ פאדווא בתשו' סי' מ"ג שיש להתיר על פאספארט לחוד ויעו"י, בתשו' כנס"י סי' נ"ב וסי' נ"ה ותשו' נובי"ת סי' מ"ו, וע"ע בתשו' אבני מילואים מש"כ דמירתת להשאיל והיראה מטעם העונש לא גרע ממה שסמכו בתשו' ב"י ובתשו' צ"צ על הא דאין השואל רשאי להשאיל דלא חיישינן לשאלה, ואם כי שיש לחוש דלפי שהי' חולה גדול וע"כ השאילו לו פאספארט למען יכול להתקבל אח"כ בבית החולים ומשום פקו"נ הטיל המשאיל א"ע בספק עונש, אולם בזה שהמשאיל ג"כ חולה אשר בשביל זה קיבל הפאס ואיך ישאול דבר שחיי נפשו תלוי בו ואין להסתפק שמא נתרפא בזמן מועט באיזה ימים אחרי עדות הרופאים במינסק אשר מכתו אנושה ומוכרח לניתוח, ונוסף לזה כי מי זה ישאיל פאספארט לחולה מסוכן אשר יתקבל בביה"ח ועי"ז ימנה המשאיל בספרי מתים, ובעיקר ההיתר על תעודת הפאספארט שמסתפקים בדבר וחוששים בזה לשי' הב"י המובא בב"ש סי' י"ז ס"ק ס"ט דאף בכלים דלא מושלי חיישינן לשאלה אי סימנים דרבנן ולפי"ז יש לחוש גם בפאס מצד מיעוטא דמיעוטא דמושלי ונראה בשי' הב"י ובטעמו עפ"י מש"כ הפנ"י בב"מ דכ"ז דהחשש בסימנים הוא דאיתרמוי איתרמי וכ"כ בחי' הר"ן בחולין דע"ט במאי דקאמר ש"מ סימנים דאורייתא דלהכי שאני הני סימני מסימנים דב"מ דאיתרמוי איתרמי, ולהכי חוששין לשאלה לפי שמצרפין מיעוטא דשאלה עם מיעוטא דאיתרמוי איתרמי וכמש"כ הר"ן בחולין דס"ב ד"ה וליחוש דמצרפים תרי מיעוטא ועי' ברכות דנ"ג דמצרפינן מיעוטא דכשפים למיעוטא דלגמר את הכלים ומה"ט חושש הב"י אף בכלים דלא מושלי, ומתורץ בזה קושית הנוב"י שהק' בסי' ל"ב לשי' הב"י דמאי משני בעדי אוכף דאכתי קשה למ"ד סימנים דרבנן מאי מהני עדי אוכף דאף אם ראו אצלו ניחוש לשאלה לשיטתו אף במידי דלא מושלי, ולפ"ז ניחא דמידי דלא מושלי הוי מיעוטא דמיעוטא ורק בצירוף אתרמוי איתרמי מצטרף למיעוטא וא"כ בעדי אוכף דאין כאן ספק זולת חשש שאלה הוי מידי דלא מושלי דל"ח לשאלה, ולפ"ז גם בטב"ע דל"ש בו איתרמוי איתרמי במידי דלא מישלי ל"ח לשאלה אף לשי' הב"י, וראיתי בנובי"ת בתשו' חתנו בסי' ס' וכמ"כ במהדו"ק בסי' נ"א שהגאון מהר"מ ברבי וחתנו דעתם כן דבטב"ע ל"ח לשאלה ולפ"ז לשיטתם גם בפאספארט דליכא שום חשש דאיתרמוי