אחיעזר חלק אבן העזר עא

בשריפה ולא נסתפק כלל הרמב"ן דאפשר דבבת אשתו אין אוסרת כמו שהכריע בחמותו לאח"מ הרי מפורש דבזה אין ספק כלל ובבת אשתו לאח"מ אשתו איכא כרת בודאי ועוד דקושית הרמב"ן למה לא מקשה הש"ס ליתני בתה לדידהו יותר חזקה דלשי' הרמב"ם י"ל דגם לפי' ההו"א ידע דבבת אשתו איכא כרת דכתיב בגופה וחמותה הי' סבור דנתמעטה לגמרי ומשני דבחמותו איכא כרת כמו בבת אשתו אבל לדידהו אי ס"ל דבבת אשתו גם לפי המסקנא ליכא כרת דדמי חמותו לגמרי א"כ לפי ההו"א דהי' סובר דחמותו לאח"מ מותרת הו"ל להקשות ג"כ ליתני בתה אע"כ צ"ל דבאמת גם לשי' רש"י והסמ"ג איכא כרת בבת אשתו גם לפי המסקנא

ועוד נראה דאי נימא דבבת אשתו ליכא כרת מנ"ל איסורא דבחמותו איכא איסורא דארור שוכב עם חותנתו דבכלל זה גם אם חמותו ואם חמיו וכמש"כ הרמב"ן דכולהון חותנתו קרינן לי' אבל בבת אשתו דאיננה בכלל חותנתו מנ"ל לאיסורא והא גזי"ש דזימה זימה י"ל דהוא על מאי דכתיב גבי' עונש ואזהרה אבל לא על ארור הכתוב במקום אחד והא מוכח דאסורה דאל"כ ליתני נשא בתה כסבור שמתה אשה ול"ש התירוץ איסורא איכא וכן מבואר ביבמות דכ"א הא פסיקא לי' והא לא פסיקא לי' ומבואר דאסורה מדאורייתא אלא דהאמת יורה דרכו דבבת אשתו איכא כרת ולא מצאנו רק מחלוקת בד' הרמב"ן והרשב"א אי איכא כרת כשי' הרמב"ם או שרפה אבל כרת דודאי איכא

ד) ומה שפלפל כת"ר ביבמות די"ח לימא מסייעי' לי' יבמתו שמתה מותר באחותה באחותה אין באמה לא מנ"ל לדייק למעוטי אמה דבחמותו לאח"מ דקלישא איסורא לא גזרו רבנן כמו בגר דילמא לא אתי אלא למעוטי בתה דבכרת וכן בדברי רב הונא דאמר שומרת יבם שמתה מותר באמה ואמאי לא אמר דמותר בבתה דהוי רבותא טפי דאיכא כרת והאריך בזה להוכיח לסתור דברי הנוב"י להתיר באשת חמיו לאח"מ משום כיון דאאמד"ר לא גזרו לאח"מ כמו גבי גר הרי חזינן בזיקה בשומרת יבם שלא חילקו בדבר וכמש"פ באה"ע סי' קנ"ט. נראה דשאני זיקה דהוי כמו קדושין דרבנן וכל דתקנו רבנן כעין דאורייתא תקון וכיון שנעשה א"א מדרבנן נאסרו בקרובותיהן בכל הקרובים ונראה דאף בשניות נאסרו וכן נראה דגם בקדושי חרש נאסרו מדרבנן גם בשניות וגם מסתימת דברי השו"ע סי' קנ"ט ס"ה דנאסרו בקרובותיהן נראה דאין הבדל ובחלוצה מספק"ל הש"ס אי גזרו שניות בחלוצה ומסיק דגזרו והכי קיי"ל להלכה ונראה דגם בזיקה כן למ"ד יש זיקה (שו"ר שכ"כ היש"ש בפ"ב דיבמות ודייק כן מלשון הרמב"ם] ומכש"כ שנאסר באמה אף דהוי חמותו לאח"מ וכמו בקדושין דרבנן דודאי נאסר בחמותו וטעמו של דבר דכיון דלא היתה גזרה מיוחדת ע"ז שנסתפק אם גזרו עליה כמו שגזרו על הגר דמסיק הש"ס בדף כ"ב דלא גזרו בשניות ומשום דלא אתי לאחלופי די שגזרו בערוה דאורייתא משא"כ אם נתקדשה בקדושין דרבנן או בקדושי חרש דתיקנו קדושין מדרבנן ומדבריהם אמרו בכלל שהיא א"א ושהקדושין תופסין וממילא כל הדינים המסתעפים מזה מאיסור א"א וקריבות דמי לא"א מדאורייתא, וכן מפורש ביבמות ק"ח בקדושי קטנה שאלו הרי שהיתה אשת אחי אמו שהיא שניה לו ונשאה אחיו מאביו ומת מהו שתמאן השתא ותעקרינהו לנשואין קמאי ותתיבם כו', הרי מפורש דבלא מיאון אסורה לו משום שניות בקדושי קטנה שהוא מדרבנן וכמ"כ בקדושי חרש [ויעוין במהרי"ט חדושי כתובות בד"ט בקטנה שהגדולה ולאו בת מיאון אסורה בזנותה של בעלה אף שאינו רק מדרבנן ויעוי' בשו"ע סי' ל"א ס"ד בהג"ה גבי שמא ש"פ במדי דאם קידשה אחר קדושין גמורין ובא עליה נאסרה לראשון ויעוין בב"י בשם מהרי"ק שם דמדין א"א שזינתה ואף דלפי שי' רוב הפוסקים אף אם שוה פרוטה במדי אינם רק קדושין דרבנן ועי' בב"ש סי' מ"ד סק"ד דאם פקח בא ונשא אשת חרש אסורה לבעלה כשם שאסורה לבועל ומה שהביא בשם ב"ה אפשר משום דבדרך נשואין הי' ושגגה הוי לה דקדושין דאורייתא מפקינן קדושי הראשון, ויעוי' במל"מ פי"א מהל' אישות מה שהביא דברי המהר"י באסאן שנסתפק באשת חרש שזינתה והביא מד' הה"מ בפ"ג מאיסו"ב דקטנה הוי כמיאון וגם המהר"י באסאן אתי מצד אחר דלא תהא חמורה קדושין דרבנן מזיקת יבמה דאורייתא דלא נאסרה ליבמה וגם בזה מפורש דלא כדבריו בתוס' יבמות ד' נ"א ד"ה אי, ואי"ל משום דהני נשואין דרבנן נינהו לא חשו לאוסרה דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ועוד דתיתסר משום דרב המנונא יעושה"ט, עכ"פ מבואר בדהתוס' דאמרינן בזה כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון וגם לדברי המהר"י באסאן יש לחלק דשאני זנות שבא מכח איסור ועבירה ויש לחלק ולומר דדוקא באיסור א"א שהיא בחנק החמירה תורה לאסור על בעלה לא כן באשת חרש אבל באיסור קרובים המסתעף מקרובי אישות אף בקדושי חרש נאסרו גם לד' המהר"י באסאן ואכמ"ל], וכל זה בקדושין דרבנן וזיקה כעין קדושין שהוא יסוד כללי משא"כ בשניות ועריות שלא יפגעו באיסור ערוה דגזרו ביחוד על כל שני' ושני' וגם באשת חמיו מפני מראית העין י"ל שפיר דל"ג רק במקום שיכול לבוא לידי ערוה החמורה אבל היכא דקליש איסורא לאח"מ אשתו לא גזרו כמו בגר דגזרו ג"כ על כל קרובה וקרובה האסורה בישראל כי היכי דלא אתי לאחלופי והיכא דקליש איסורא בחמותו לאח"מ לא גזרו

ה) ומש"כ ליישב מה שדקדק בס' ערוך לנר בדרש"י יבמות ד"ט דבת אשתו לאחר גרושין מותרת דקאי לר"ש דמתיר בא"א שלהב"ע ביבם ולבסוף נולד וה"נ כיון דבשעת לידת הבת היתה כבר אשת אחר, נראה דאין חילוק בין ר"ש לרבנן ופשוטן של דברים כן הוא דבודאי גם לר"ש כל איסורי עריות הבאים מקרובי אישות שאין להם היתר ע"י מיתה וע"י גרושין ואף שניסת לאחר] באיסור הן לאח הנולד גם לר"ש דמאי נפ"מ בין שהי' בעולמו או לא הי' בעולמו סוף סוף היתה מתחלה אשת אב ואשת אח אלא דבדין יבום דאשת אח הותרה גזרה תורה כי ישבו אחים יחדיו דלא"א שלהב"ע לא הותרה ואילו הי' בעולמו הי' מותר ונמצא דאשת אח מצד עצמה הותרה ורק משנולד גזרה תורה שאין עליו דין יבם בזה ס"ל לר"ש מצד הסברא דדוקא היכא שעמדה עליו באיסור דאשת אח שעה אחת אבל היכא שמצאה בהיתר שנתיבמה דפקע לגבי היבם איסור אשת אח וכן לאחיו לא נאסרה ולא דמי לחלוצה לר"ל דהאחים חייבים עליה כרת דאחיו כדקיימי קיימי משא"כ ביבום אם מת היבם הרי היא מתיבמת לאחיו השלישי ול"א דקיימי באיסור אשת אח של הראשון, וכן דייק מזה הירושלמי בריש יבמות יעו"ש וצ"ל דהיבם מפקיע איסור אשת אח גם לגבי אחיו ולהכי בכה"ג לא נאסרה גם להנולד דאין זו אשת אח של המת וכן של היבם והיבם יקום ע"ש אחיו המת והרי הוא במקומו ובזה ס"ל לר"ש מסברא דאין מה שיחול על אח הנולד דאיסור אשת אח הקודם הותרה ודוקא ביבום אמרינן הואיל ובא ומצאה בהיתר ולא עמדה עליו שעה אחת באיסור משום דנפקע איסור אשת אח שבה אבל בניסת לאחר איסור אשת אח שבה היכן הלך ומאי דמקשה הש"ס אלא מעתה אחותו מאמו שנשאה אחיו מאביו ואח"כ נולד לו אח ומת תתייבם ולא מקשה מאיסור שע"י קדושין כמו באשת אח מאמו שניסת לאחיו ולאביו משום דהמקשן דס"ל דגם א"א שלהב"ע הרי הוא כבר איסור עצמי של אשת אח כמו