אחיעזר חלק אבן העזר סח

ביבמות פ"ו במשנה דאין כופין להוציא ובמקום שנהוג חר"ג גם בכה"ג אינו יכול לגרשה יעו"ש, אולם גם באופן שקיים פו"ר דעת האחרונים להתיר משום הרהורי עבירה וכ"כ בשו"ת תפארת צבי אהע"ז סו' ל"ח דלהפריש מעבירה הוי כמעשה מצוה, וביותר נראה לדון שמחויב לבזבז ממונו ולהשתדל ע"ז שלא יהי' שרוי בלא אשה עפמש"כ ההפלאה בספרו נתיבות לשבת בשו"ת סי' ב'] להעיר דעל מצות פו"ר אינו מחויב לבזבז כל ממונו דאינו מחויב ליתן כל אשר לו בעד מצות עשה, כמבואר ביו"ד סי' קנ"ו ומישב בזה ד' המהר"י מינץ ולגבי חדר"ג מסיק דמשערין כמה ראוי ליתן לפי עשרו בעד מצות פו"ר דאין הדבר תלוי במ"ע אלא לפי ערכו וזה השיעור שמחויב ליתן לה לרצותה יעו"ש, וכ"ז לגבי מצות פו"ר לישא אשה על אשתו שאין לו בנים הימנה אבל להיות שרוי בלא אשה דהוא הצלת עבירה ונוגע לאיסורא דמחויב לבזבז כל ממונו כמבואר באו"ח סי' תרנ"ו והוא מדברי הראב"ד הובא בב"י והפרמ"ג שם מסתפק באיסור דרבנן אי מחויב לבזבז כל ממונו, אולם שי' הרי"ף דלעמוד בלא אשה הוא איסור דאורייתא כמש"כ הרד"ך [הובא בפתחי תשובה סי' א' ס"ק י"ב] ואף דלגבי מכירת ס"ת נחלקו בזה דשי' הנמוקי יוסף דבשביל פו"ר ושבת מוכרין ובשביל הרהורי עבירה אין מוכרין ושי' הרמב"ן דמוכרין מ"מ י"ל דזה דוקא בדינא דגמרא משא"כ בחדר"ג גם הנימוק"י מודה [גם לשי' הנמוק"י בשביל מצות דלערב אל תנח מוכרין ס"ת והכא דא"י לדור וכשישא אשה בת בנים יקיים אל תנח] וכ"כ הנובי"ת סי' ו' לדון דאפילו לדעת האומרים דרגמ"ה גזר במקום מצוה היינו בביטול מצות פו"ר אבל במקום שנכשל בעבירה לא גזר ואף דשם לא רצה לסמוך על זה בעובדא דידי' הוא מחמת שהלכה מפני רעבון ברשות בעלה יעו"ש ולא אמר בה לא איסור ולא היתר אבל בנשתטית בודאי גם הנוב"י מתיר בזה וכן ראיתי בכמה ספרי האחרונים שהקילו בזה, וע"ד אם באפשרי להשיג חתימות ק' רבנים ע"י מכתבים כבר כ' בשו"ת מהר"ם שיק חאה"ע סי' ב' דדי בזה

ד) וע"ד מכתב הרה"ג ר' אברהם דובער שי' רב בפערם אדות ר' חיים ב"ר אברהם יצחק שאשתו מרדה וברחה לאמריקא זה ארבע שנים ודעת הרה"ג הנז' ודעמו להתיר להנ"ל עפ"י מאה רבנים לישא אשה על אשתו, לכאורה לא נתברר עפ"י הגב"ע משני עדים שמרדה רק דברי הרב דפערם לבד מה שנשא ונתן ודבר עמה כי מהבריחה לבד אין זו ראי' מספקת אולי מתוך קטטה הוכרחה לברוח כמו שברח הוא מתחלה וכמש"כ כן הנובי"ת אהע"ז סי' ז', ועדות הרב הוא רק ע"א ותלוי במחלוקת דדעת הב"ש באה"ע סי' קנ"ח דאין ע"א נאמן להעיד שמתה עליו אשתו להתיר חדר"ג דאין ע"א נאמן נגד חזקה והנובי"ת שם מקיל דבדרבנן מהני ע"א נגד חזקה יעו"ש

אולם נראה כיון דבעיקר הדין במורדת נראה מדברי הגאונים האחרונים שא"צ היתר מאה רבנים כמש"כ המהרשד"ם הובא בתשו' רעק"א החדשות סי' פ"ב וכ"כ הנתיבות בתשו' נחלת יעקב סי' ה' בתשובתו להגרע"א וכ"ה בס' תועפות ראם חאה"ע סי' ג' אלא דבתשו' חת"ס חאה"ע סי' ג' השוה את הדין דאפילו בפשעה, צריך היתר ק' רבנים ולפי הנראה גדר גדרו עפ"י מש"כ המהרי"ק כי הדור פרוץ ואם יתירו במורדת יבואו להתיר גם לכשהקדיחה תבשילו ויאמר שהיא מורדת, ומהרשד"ם סי' ק"כ מה"ט לא השוה מדותיו דבסתם מורדת מחמיר ובמורדת קרוב לד' שנים מתיר וע"כ המנהג שצריך היתר ק"ר שלא יעלה הדבר בנקל ושלא יבואו לידי מכשול ופרצה כיון דבעצם הדין במורדת א"צ היתר ק' רבנים וא"כ הא הרב דפעם שידוע לו בבירור כל הפרטים שהיא מורדת הרי בידו להתיר והבעל הא אומר ברי לי ועיקר החרם עליו

ועוד נראה דבברחה ועזבתו כמה שנים שאינה מודיעה לבעלה מקומה ורק יודע מעוברים ושבים אף אם בתחלת הבריחה לא היתה מורדת אבל עצם ישיבתה בהעלמה לעגן את בעלה הוי מורדת, שו"ר בשו"ת זית רענן מהדו"ת חאה"ע שכ"כ ואעפ"י דמורדת מדינא דגמרא צריך התראה והכרזה ומה"ט נתחבט בשו"ת שואל ומשיב מהדו"ק סי' קי"ד וכתב דלאו קו"ח הוא דאם לממון הקל לא הוציאו אלא בהתראה והכרזה מכש"כ להתיר חדר"ג החמור, מ"מ אינו נראה כן מדברי רבותינו האחרונים ורק להפסיד כתובתה צריכה הכרזות אבל לא להתיר חדר"ג דאדעתא דהכי לא גזר, שו"ר בשדי חמד שהביא ד' המחברים שכתבו שלא כדעת השואל ומשיב ולכל היותר נצרך היתר ק' רבנים והשלשת הגט כמו בנשתטית ואעפ"י שנראה מדברי החת"ס אה"ע סי' פ' שצריך להתרותה שיתירו החרם מ"מ בודאי אין התראה זו מעכבת בברחה וא"א להתרותה והרי היא כמותרה ועומדת ואי אפשר שיעוגן עי"ז, ובנוגע להשלשת כתובה שלא הפסידה מדין מורדת שלא היו התראות והכרזות נראה שצריך להשליש והנובי"ת כ' בשהה עשר שנים ולא ילדה שא"צ להשליש הכתובה דדוקא בנשתטית שאנוסה לקבלת הגט משא"כ בזה שבידה להתגרש ואינה רוצה להתגרש אינו מחויב להשליש אבל בברחה ולא נודע מקומה ואי אפ"ל שהרי בידה להתגרש כעת בודאי שצריך להשליש הכתובה וכן נראה מדברי המחברים וכן בהשלשת הגט כדי שלא תתעגן אח"כ אם תרצה להתגרש, והנני נמנה בזה עם הגאון מו"ה רפאל שפירא נ"י להתיר לכשיקוים כל התנאים בזה

סימן י"א

ב"ה יום א' ג' תמוז עת"ר

לרב אחד

א) ע"ד אשר נשאל מאמעריקא באיש אחד שגירש את אשתו וניסת לאחר וילדה הימנו בת ועתה רוצה הבעל המגרש לישא את בת מי שהיתה אשתו אם יש בזה משום בת אשתו וכת"ר פלפל בזה עפי"ד התוספתא יבמות פ"ו חומר בגרושה מבחלוצה גרושה שרשאי להחזירה לפיכך אסור בקרובותיה וחלוצה שאסור להחזירה לפיכך מותר בקרובותיה והביא ראי' מיבמות דף צ"ז דלא מוקי לה רבא סתירת המקראות בין נולדה בשעה שיכול להחזירה או בשעה שאינו יכול להחזירה ומסיק לאיסורא

הנה בפשוטו נראה בכונת התוספתא שבא לבאר מ"ט לא נאסרה קרובת חלוצתו. מה"ת כמו דס"ל לרע"ק ביבמות מ"ד דס"ל בית חלוץ הנעל הכתוב קראו ביתו משום דרבנן ס"ל דאין חליצה קנין, וכמבואר בירושלמי מה בין חולץ למגרש אין חליצה קנין אלא פטור ואין האחים