אחיעזר חלק אבן העזר נט

הוי כשארי איסורים דנאמן ע"א ולהכי איצטריך למילף מדבר דבר דאינו נאמן, וצ"ל דקושיית התוס' לפ"מ דמספקא לן ביבמות דפ"ח אי ע"א נאמן באיסורין נגד חזקה א"כ להך צד דגם באיסורים אינו נאמן נגד חזקה קשה על משנתינו למ"ל גזי"ש דבר דבר שאין ע"א נאמן בטומאה, אולם גם זה יש ליישב דנפ"מ לענין בועל דהו"א דאסורה על פי דברי עד אחד דלדידי' לא הוי בחזקת היתר ואף דבגמ' אמרו כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל ובכתובות ד"ט התם אונס הוי וכל דמותרת לבעל מותרת לבועל שאני הכא דלפי הך צד דזינתה אסורה לבעל ג"כ אלא דספק לבעל מותרת משום חזקת היתר ולבועל דליכא חזקת היתר ראוי שתיאסר, [ועי' ש"ש ש"א פ"י בכה"ג בס"ט ברה"ר דטהור אפילו היכא דליכא חזקה דילפינן מבועל] ואם כי הדבר שנוי במחלוקת דלרבה דס"ל ביבמות ד"ל דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת אף היכא דנולד הספק בחיי הבעל חשוב חזקת היתר גם לגבי הבועל מ"מ י"ל דלהך צד דר"ל דע"א אינו נאמן נגד החזקה ס"ל כאביי ביבמות שם דבכה"ג לא הוי חזקת היתר, [ועי' ש"ך יו"ד סי' נ' וש"ש] והו"א דעדות ע"א בטומאה מהני לאוסרה לגבי הבועל ולהכי אצטריך קרא דע"א בטומאה אינו נאמן לגבי הבועל משום דהוי דבר שבערוה ואף דלפי התי' בתוס' יבמות ד"ג דטומאה כתיב כעריות הוא רק לגבי הבעל ולא לגבי הבועל מ"מ ילפינן דגוף הזנות הוי דבר שבערוה וכיון דאינו נאמן על עצם הטומאה מצד דהוי דבשב"ע מותרת לבועל ולולא יראתי לשלוח יד להגיה בדהתוס' הייתי מגיה במקום גזי"ש בה היינו דלמ"ל קרא דבה אפילו בלא קרא דבה מהכ"ת דליתהמין ע"א דמעדות אחרונה ליכא למילף ובדבור הקודם הקשו דהוי מצי למיפרך הק"ו מעדות האחרונה שכן רגלים לדבר, ואח"כ הוסיפו להקשות דלמ"ל קרא דבה דאחרי שידענו מגזי"ש דדבר דבר דאין דבשב"ע פחות משנים ממילא דגם בקינוי וסתירה בעי שנים כיון דמעדות האחרונה ליכא למילף שכן רגלים לדבר

סימן ט'

ע"ד השאלה בשומרת יבם שניסת בטעות לאיש אחד פה באנטיקאליע, בדעתה שכיון שהיו לה בנים ומתו כבר א"צ חליצה, ולאיש שניסת לא נודע כלל שהיא זקוקה ליבם ושצריכה חליצה ממנו ואחרי איזה ימים אחר החופה נודע להרבנים מפיה. ונתרצית להתגרש באופן שהרבנים יורו להם היתר שישאו זא"ז אחרי הגט והחליצה והבטחנו לעיין בדינם ולדבריהם הי' חופת נדה ורק חופה גרידא, ועתה אחרי הגט והחליצה שואלים ומבקשים למצוא פתח היתר שישאנה, ובאשר אין לה מקום מחסה והיא שעת הדחק גדול העירני רומעכת"ר לעיין בזה ולהגיד חו"ד לדינא והשאלה מסתעפת בזה. א אם שומרת יבם שנכנסה לחופה ולא נבעלה תצא מזה ומזה, ב' אם יש להם נאמנות שהי' רק חופה גרידא, ג' כיון שהם דרים ומוחזקים כאיש ואשה מיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים

א) והנה בספק הראשון בשומרת יבם שנכנסה לחופה ולא נבעלה אי תצא מזה ומזה מבואר בב"ש סי' קנ"ט סק"ז אפילו לא בא עליה ב"י וכ"מ וד"מ עכ"ל וכ"כ היש"ש ביבמות דבנכנסה לחופה גרידא נאסרת ועי' במהרשד"ם סי' כ"ב, ובאמת לפי הנראה בכ"מ ובב"י מספקא לי' בזה בלשון הרמב"ם בפ"ב מהל' יבום הלכה י"ח שכ' ואם נשאת לאחר ובעל לוקה הוא והיא ומוציאה בגט ואפילו הי' לו כמה בנים ממנו ונאסרה עליו ועל יבמה ויבמה חולץ לה כו' וכתב ע"ז הכ"מ משמע מדברי רבינו דדוקא כשבעל אבל אם לא בעל לא נאסרה עליו ויש לדחות דלא נקיט בעל אלא משום מלקות כ"כ בב"י מבואר דהב"י מספקא לי' בלשון הרמב"ם ולא העלה דבר ברור ובד"מ לא הגיה בזה כלום וכיון דהב"י מספק"ל לא אדע למה כ' הב"ש לדבר פשוט שכן הוא ולפי הנראה בסברתו דכיון דהטעם הוא משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים ושם מבואר בנמוק"י ביבמות פ"ט דאף בנכנסה לחופה ולא נבעלה הדין כן וממתניתין דתני רק בנתקדשה דמותרת מבואר דרק נתקדשה ולא כן בניסת, והנמוק"י כתב בטעם דגם נכנסה לחופה חשוב קא עבדי איסורא לפי שהיא קרובה לביאה וכ"כ הריטב"א והובא בב"י סי' י"ז ובשו"ע שם סעיף נ"ו הגיה הרמ"א אפילו לא נבעלה וא"כ מה"ט גם ביבמה לשוק דמיחלפי באשה שהלך בעלה למדינת הים אפילו בנכנסה לחופה ולא נבעלה אסורה אולם יש לי בזה מקום עיון לדינא והוא לפמש"כ הרא"ש בפ"י מיבמות סי' ו' בשם הראב"ד דהיכא שנשאת על פי עדים אשת גיסו מותרת אגיסו ואשתו מותרת לו דבהא אפילו ר"י נפחא שרי כו' ואע"ג דבאשה שהלך בעלה למדינת הים אסורה לחזור לו אפילו בעדים דלא אמרינן מינס אניס התם הוא דאיכא למימר גירש זה ונשא זה אבל הכא כיון דאחות אשתו היא לא מתסרא משום ליתא דנפשה אלא משום דאתי לאחלופי כו' מסתי' דגזרינן בה בעד אחד דדמיא לפשיעותא אבל כשנשאת בעדים לא גזרינן בה והרמב"ן חולק ע"ז משום דבאשת גיסו אע"ג דל"ש למימר גירש זה ונשא זה מ"מ זימנין דאתי גיסו תחלה יעוי"ש ולהכי בנתיבמה בטעות כתב הרמ"א בסי' קנ"ט דמותרת לבעלה אם היתה נשואתו לפי דל"ש שלא יאמרו ויעוי' בב"ש שם ובסי' ט"ו דזהו על פי שי' הרא"ש בר"פ האשה רבה דתרתי טעמא בעינן שמא יאמרו גירש זה זה ונשא זה ודעבדי איסורא דלא כהרי"ף אבל היכא דל"ש חשש שמא יאמרו לא קנסו רבנן

ובשי' הראב"ד נראה דחלוק עד אחד מב' עדים דבעד אחד דשרינן לשוק מטעם דייקא ומינסבא ולהכי כשבא בעלה הרי קמן שלא דייקה ופשעה בזה וקרובה לרצון אסרו חז"ל מצד עצמה והקילו בתחלתה משום סופה כדי שתדייק וכיון שלא דייקה הוי כרצון אבל בב' עדים דהוי אנוסה ממש דלא משום דייקא מותרת רק על פי העדים ולהכי רק משום חשש דשמא יאמרו גירש זה ונשא זה קנסוהו היכא דקא עבדי איסורא אבל היכא דליכא חשש שמא יאמרו אין מקום לקנוס ולהכי אשת גיסו מותרת אגיסו בב' עדים משום דליכא שמא יאמרו אבל בעד אחד אסירא דיש בזה איסור מצד עצמה דדמיא לפשיעותא, ומה"ט חידש הכנסת יחזקאל בתשו' סי' ס"ז דהיכא דבאו ב' עדים שמת היבם כו"ע מודים דלא תצא לפי דביבמה לשוק ל"ש גזירה שמא יאמרו כמש"כ התוס' בגיטין ד"פ בד"ה נישאו דבשומרת יבם דאם זינתה במזיד לא נאסרה דלא כרב המנונא לא גזרו רבנן שמא יאמרו רק משום דאתי דאחלופי באשה שהלך בעלה למדינת הים