אחיעזר חלק אבן העזר נז

כשרות דזה נמי מיקרי חזקת הגוף זה ליתא כיון דקינא לה ונסתרה ויחוד אסור מן התורה א"כ חזקת כשרות דידה איתרע ואין לה אלא חזקת היתר לבעלה וזה אינו חזקת הגוף ומשו"ה בחזקת הגוף דלא שמענו מסוטה טהור אפילו ברה"י יעוי"ש היטב ועי' בשימק"ו כתובות ד"ט מה שהביא בשם הריטב"א והרשב"א דמסייע לה חזקה דגופא ובלשון הרשב"א ברי עם חזקת כשרות דגופה, ולפ"ז במצא פ"פ דלא איתרע כלל חזקת כשרות דידה וחזקת צדקות דידה עוד עדיפא דלא נחשדו בנו"י על עריות והוי חזקת הגוף כמש"כ הש"ש דכה"ג גם בספק סוטה מהני וע"כ ס"ל להבבלי דאין לה דין ספק סוטה כיון דחזקת צדקות דידה לא איתרע, ולא מיבעי בספק רשויות דאסור רק מצד ספק סוטה לבעלה והא בספק סוטה ע"י קו"ס איתרע לה חזקת צדקת משא"כ בזה דחזקת צדקת שלה לא איתרע אלא אפילו אם הספק הוא בודאי רה"י מ"מ י"ל דחזקת צדקת דלא איתרע מהני, ושי' הירוש' גבי משארסתני נאנסתי דאסור לקימה משום ספק סוטה דס"ל דבספק סוטה לא מהני חזקת צדקת ג"כ להכי לא הוי ספק ספיקא

ובזה יתישב מה שתמה הנובי"ת באה"ע סי' י"ד על הירוש' דמאי שנא דאסור לקימה משום ספק סוטה אף שיש בזה ס"ס משום דרובא ברצון ומ"ש דנאמנת לגבי כתובה הא לגבי כתובה איכא ג"כ רובא דרצון וספק דאינו תחתיו ויעוי"ש מה שתירץ משום שהבעל אינו חושדה שזינתה ברצון ורק אנן חיישינן לה לגבי איסור, ויחודש לדבריו דאם הבעל מסופק באמת גם לר"ג אינה נאמנת ולמש"כ א"ש דלגבי כתובה הא מהני חזקת צדקת כחזקת הגוף ומצטרף למיעוטא דאונס ולר"ג מהני חזקת הגוף עם ברי אבל לגבי איסור בספק סוטה הא לא מהני שום חזקה וס"ס לא הוי דאונס הוי מיעוטא וכל זה לשי' הירוש' אבל לשי' הבבלי מהני חזקת צדקת כמש"כ אפילו ברה"י

סימן ח'

אייר תרנ"ח

הערה בריש סוטה

א) בריש סוטה ר' יהושע אמר מקנא לה עפ"י שנים ומשקה ע"פ שנים והכי קיי"ל להלכה כמבואר ברמב"ם פ"א מסוטה ובשו"ע ס' קע"ח וק"ל דהא עפ"י שנים עדים יקום דבר ולא חצי דבר, והרי עדי קינוי ועדי סתירה הא הוי חצי דבר דעדי קינוי בלא עדי סתירה או עדי סתירה בלא עדי קינוי לאו כלום הוא ומשמע דאינו צריך שאלו העדים ששמעו הקינוי המה יהיו ג"כ עדי סתירה ולא אישתמיט תנא למימר הכי ואי"ל דגזיה"כ הוא בה ולא בקינוי בה ולא בסתירה דאפ"ל דעל חד כת קאי שאותו כת עדים יהיו ע"ק וע"ס, ולשי' התוס' בב"ק וגיטין דס"ג דכיון דהעדים רואים מה שיכולים לראות דבר שלם קרינן בי' לק"מ אבל לשי' הרי"ף דס"ל דבעינן שיהי' תועלת בעדותם וא"כ איזה תועלת יש בעדי קינוי לחודא או בעדי סתירה לחודא דאינה נאסרת זה בלא זה, וכה"ג הקשו התוס' בב"ק ד"ע לשי' הרי"ף מגיטין דס"ג דאיך מצרפינן עדי אמירה לעדי קבלה ובגיטין תירצו התוס' דלמ"ד בגמ' שליש נאמן ל"צ עדי אמירה לעדי קבלה כו' והכא ל"ש תי' הנ"ל, והנה הרשב"א והרמב"ן תירצו בגיטין שם דזהו לא הוי חצי דבר כלל כיון דעל האמירה שנעשה שליח וראוי לקבל הגט דבר שלם קרינן בי' דהעדים מעידים שראוי לקבל הגט וידו כידה ונראה דהחילוק דהא דבעדי חזקה לא מהני לרע"ק היינו דע"י העדות של שנה אחת לא נתחדש כל דבר והא עדי חזקה אין זה אלא ענין ראי' בעלמא וכל שלא נגמר הבירור א"כ אין כאן עדות כלל ול"ש לומר דחזי לאצטרופי כיון שאין זה חלק מן עצם המעשה אלא שזהו חלק מן הבירור וא"כ כיון דאין כאן עדות ג' שנים אין זה בירור כלל אבל בשליחות הגט שע"י העדים נעשה שליח וראוי הוא לקבל הגט בפניהם הרי נתחדש ענין מחודש על פיהם וא"כ הכי נמי בעדי קינוי וסתירה דמה שנאסרת בסתירה הוא לפי שהיה הקינוי מקודם וע"י הקינוי ראוי היא להאסר ע"י סתירה גרידא והוי כדבר שלם לשי' הרמב"ן והרשב"א, אולם לשי' התוס' אינו כן אליבא דרע"ק וכן לא ס"ל להתוס' לשיטת דהרי"ף אלא כיון שצריך לגמר הגט עדים הוי חצי דבר א"כ אכתי יקשה כנ"ל והנה במקנא מאבי' ואחי' דקיי"ל דמקנין על ידם י"ל דאיכא תועלת דאסורה להתיחד ע"י הקינוי כמבואר בב"ש סי' קע"ח ס"ק ב' אבל בסתם קינוי דבלא"ה אסורה להתיחד א"כ אין תועלת כלל מעדי קינוי גרידא שו"מ שבעיקר הקושי' כבר התעוררו בזה המחברים

ב) ונראה לישב עפמש"פ הרמב"ם בפ"א מהל' סוטה הל' ח' קינא לה בפני שנים וראה אותה שנסתרה עם זה שקנא לה עליו ושהתה כדי טומאה הר"ז אסורה עליו ויוציא ויתן כתובה שאינו יכול להשקותה על פי עצמו, ומבואר בד' הרמב"ם בהלכה ב' שפ' כר"י דסתירה בפני שנים ואפי"ה פ' דברואה שנסתרה הר"ז אסורה ונראה בשי' הרמב"ם דגם ר"י דס"ל דמשקה עפ"י שנים ולא עפ"י עצמו היינו רק על דין השקאה או להפסידה כתובתה אבל לאוסרה על עצמו נאסרת כיון דראה אותה שנסתרה דהא לא גרע מטומאה ואלו ראה שאשתו זינתה אסורה עליו ולא איברי סהדי אלא לשקרי וכמש"כ התוס' בכתובות ד"ט ה"נ בראה שנסתרה דכיון דע"י קינוי וסתירה אסורה מנטמאה א"כ מה לי אם ראה שזינתה או שראה שנסתרה ורק על ההשקאה ממעטינן מגזיה"כ דבה ולא בסתירה דבעינן עדים דע"י עדים יכול להשקותה וכ"ז בסתירה דהוא ענין של ספק זינתה ע"י הרגל"ד אבל בקינוי שאין בקינוי עצמה ספק איסור של זנות בזה גזיה"כ דבעינן ב' עדים וע"כ לא כתב הרמב"ם הדין בקינוי על פי עצמו רק בפכ"ד מהל' אישות שחשש להא דריב"י כהא דרב חמא בסורא אבל לר"י דס"ל דמקנא על פי שנים אין שום סרך איסור בקינוי על פי עצמו ולהכי בהל' סוטה לא זכר הדין דקינוי על פי עצמו דכיון דפסק כר"י אין בקינוי ע"פ עצמו איסור דאין זה מדין נאמנות רק שמעשה הקינוי אינו ע"פ התנאים וכמו דבקינוי קיי"ל דאם רצה למחול יכול למחול א"כ זהו ענין גזיה"כ שהקינוי צריך להיות על פי תנאים ידועים ולהכי לא מהני קינוי בפ"ע בלא עדים שאינו מתהוה הענין כלל שלא בעדים, וכה"ג כתב השאגת אריה בתשובות הנספחות והנדפס ג"כ בס' בית אפרים לפרש ד' הירושלמי בסוטה דקינא בע"א שחרית וע"א ערבית לא הוי קינוי ונסתרה ע"י עדות מיוחדת הוי סתירה יעוי"ש בסי' מ"א והוכיח ג"כ מהא דרב חמא בסורא דחשש לריב"י אבל לר"י לא חייש והא לר"י שהבעל יודע מהקינוי שמקנא בעצמו א"כ