אחיעזר חלק אבן העזר נו

נחשדו בנו"י על העריות ברצון ובלא קו"ס הוי כלא הוחזק טומאה ועי' בפנ"י בד"ט שם [וזה נראה ג"כ מאי דמקשה הש"ס בכתובות ד"ט מי אמר ר"א הכי והאמר ר"א אין האשה נאסרת על בעלה אלא על עסקי קו"ס קו"ס אין פ"פ לא ועי' בפרש"י ותוס' דזהו מאי דמקשה דס"ל דדוקא ע"י קו"ס דאיתרע חזקתה ע"י רגל"ד הוי ספק אבל בפ"פ דלא איתרע חזקתה גם בספק אחד בדין שלא תיאסר ומשני דפ"פ כשני עדים דמי שאינו ידוע לעדים אם זינתה ברצון או באונס דמספק אחד נאסרת וכפי' הריטב"א והרא"ה הובא באס"ז שם] וכ"ז לשי' הבבלי אבל הא ר' אילא בירושלמי חש לספק סוטה וס"ל דהוי ספק סוטה ומבואר שם דמ"מ ס"ס מהני רק משום דקול יוצא לאנוסה, וצ"ע כיון דהירושלמי סובר דהוי ספק סוטה גם בס"ס תיאסר ועי' במשמרת הבית שער ד' שכ' ג"כ דבספק אחד אסור מה"ת דהוי כספק סוטה וגם בספק דאינו תחתיו הוי ספק סוטה ומ"מ ס"ס מהני, ועי' בחת"ס חאה"ע סי' ק"א מה שנדחק לחלק בזה דל"ה רגל"ד ממש וצ"ע בטעמא דמילתא דמאי שנא ספק אחד מס"ס בס"ט ברה"י דלא מהני אפילו כמה ספיקות ובאמת מלשון המשנה דטהרות נראה דאף בלא הוחזק טומאה לא מהני ס"ס

ח) ונראה לפמש"כ הרשב"א הובא באס"ז כתובות ד"ט דכל ס"ט ברה"י אקיש רחמנא לסוטה בין שיש רגל"ד או שאין רגל"ד דלא אקשינהו רחמנא אלא לדין רשויות ודעת לשאול אבל לרגל"ד לא אקשינהו לסוטה ובסוטה דבעינן רגל"ד משום דטוענת ברי וכ"כ בריש נדה ומבואר דבכל ס"ט לא הוי רגל"ד ורק בסוטה הוי רגל"ד וכ"כ התוס' שאנץ בסוטה דכ"ח דאף דהשרץ קמן לא מקרי רגל"ד וליכא למילף מסוטה דאיכא רגל"ד ולא הוי קו"ח גמור רק גילוי מילתא וזהו דלא כמש"כ התוס' סוטה שם אלא דבספק טומאה לא בעינן רגל"ד ולא דמי לסוטה. והנה הא דא"ר אילא בירושלמי דאסור לקיימה משום ספק סוטה אף דהוי ספק רשויות שמא זינתה ברה"ר הוא משום דלגבי דין איסור לבעלה אין חילוק רשויות ואין זה מדין טומאה ורק מדין איסור סוטה לבעלה ועי' בציון ירושלים שם, והא איסור לבעלה בסוטה לא מצינו רק בקו"ס דהוי רגל"ד והתם אין רק ספק אחד אם זינתה אם לא זינתה אבל היכא דאיכא ס"ס דיש לומר שמא אינו תחתיו ושמא באונס ולא הוי רגל"ד כספק סוטה ע"י קו"ס כיון שיש שני צדדים שלא זינתה תחתיו ברצון לא הוי רגל"ד ומה"ט אי אפשר שתיאסר ואע"ג דבס"ט ברה"י אף בלא רגל"ד טמא והא דאיצטריך רגל"ד בסוטה לומר דלא מהני ברי שלה כמש"כ הרשב"א וא"כ היכא דליכא ברי שלה תיאסר כשאר ס"ט הא זהו דוקא ברה"י אבל בזה הא הוי ספק רשויות ואין בו דין ס"ט דרה"י ורק משום דאסורה מדין איסור לבעלה כסוטה ואיסור זה לא מצינו רק ברגל"ד דקו"ס שיש בו רק ספק אחד אבל כיון שיש בו ס"ס לא הוי רגל"ד, וידוקדק בזה ד' הירוש' שאמר ר' אילא דאסור לקיימה משום ספק סוטה דספק טומאה אין כאן דהא הוי ספק רשויות כמש"כ הש"ש רק מדין איסור דספק סוטה לבעלה אסורה בספק אחד דהוי רגל"ד [ותמיהני בירושלמי ספ"ק דכתובות גבי קרונה של ציפרין דדן אי הוי כרה"ר או כרה"י דהא התם לענין פסול כהונה מיירי ואין כאן טומאה כלל והא דונטמאה לכהונה הוא דוקא בא"א וגם בנאנסה איכא טומאה אבל פנוי' שנבעלה לפסול לה הוי איסור זונה כשארי איסורים וצ"ע] ובזה מובנים ד' הירושלמי מאי דאוסר ר' אילא במצא פ"פ וחש לומר שמא אנוסה היא משום דקול יוצא לאנוסה ובבבלי מתיר בס"ס ובתוס' בד"ה ואיבע"א הקשו וא"ת ונוקי בחזקת היתר לבעלה וי"ל דאונסא קלא אית ליה כדאמר בירושלמי ושוב הקשו וא"ת א"כ בס"ס נמי תיאסר דספק אונס כמאן דליתא דמי ולא נשאר אלא חד ספק כו' ואור"י דרובא דברצון לא הוי רוב גמור כו', ובאס"ז מבואר דמתרצים בפשיטות משום דסמוך מיעוטא דאונס לחזקת היתר לבעלה והוי פלגא וע"כ בספק אחד אסורה ובס"ס מותרת וע"כ מהני הס"ס, ולפ"ז צ"ע בטעם הירושלמי דאוסר דהא איכא ס"ס ולמשנ"ת בשי' הירושלמי דבספק אחד אסור משום סוטה והא בספק סוטה גם משום איסור סוטה לא מהני חזקת היתר וכ"כ במשמרת הבית שער ד' דלא מהני חזקת היתר בזה משום ספק סוטה ולהכי אי אפ"ל לומר סמוך מיעוטא לחזקת היתר והו"ל פלגא דחזקה לא מהני כלום ולהכי ספק אונס דהוי מיעוט אינו מצטרף לספק דאינו תחתיו כיון דלא הוי ס"ס בעצם דלא הוי ספק השקול רק ע"י צירוף חזקה וחזקה בספק סוטה לא מהני ובתלמודא דידן דלא נזכר משום ספק סוטה כלל ורק דאסור משום ספק איסור שפיר מצטרף החזקה להמיעוט והוי פלגא ופלגא וע"כ מהני הס"ס

אולם צ"ע באמת מאי טעמא לא חשו בתלמודא דידן משום ספק סוטה [וסבור הייתי לומר עפ"י שי' המהר"י באסאן דחד"א הוא מטעם נדר ואין לו דין סוטה וע"כ יש לו דין ספק איסור ומהני בו חזקה, ולפ"ז בטענת דמים דלא הוי חד"א רק בירור לא מהני חזקה לאסור משום ס"ס ויתישב לפ"ז בריש כתובות משה"ק בתוד"ה שאם דבשאר נשים דאיכא ס"ס אמאי תנשא ליום הרביעי לפמש"כ י"ל דלמאי דמשני בד"ט לא דקטעין טענת דמים הא לא מהני ס"ס, אולם מד' הרמב"ם בפי"ח מהל' איסו"ב הל' י' שכ' שמצא דרוסת איש ועי' במ"מ שם בין בטענת פ"פ ובין בטענת דמים בס"ס מותרת יעוי"ש, ובאמת שי' מהר"י באסאן נדחה מרוב הפוסקים דחד"א הוא מצד נאמנות וגם לפי דברי המהרי"ב י"ל דחד"א הוא מטעם נדר הוא דהחד"א כפי דין נאמנות וכיון דבנאמנות נאסרת משום ס"ס יש עליו דין חד"א] ולכאורה נראה לתרץ כיון דנולד הספק אחר שמצא פ"פ ומתחלה הא לא נחשדו על עריות וכמש"כ התוס' דסוטה דכ"ח דגבי מקוה קודם שנמצא חסר בשעת טבילה לא ראינו שום ריעותא דאיכא לספוקי על ידו ומה"ט י"ל כיון דהספק נולד אח"כ הוי כטומאה למפרע דבכה"ג לא ילפינן מסוטה וכמש"כ התוס' בריש נדה וכמו שהסביר הש"ש בשי' המהר"ם בשמעתתא א' פי"א משום דבטומאה דלמפרע בשעת לידת הספק ליכא רגל"ד ומשו"ה במקוה שנמדד צריכים אנו לטעמא דתר"ל גם ברה"י יעוי"ש היטב ולפ"ז י"ל דכיון דלא הי' לנו בשעת לידת הספק רגל"ד רק אח"כ הוי כטומאה למפרע, אולם לא דמי דבכל טומאה דלמפרע אין אנו דנין כלל על להבא דהאשה הרי היא טמאה לפניך וכן המקוה הוא חסר לפניך ורק שאנו דנין בשעה שנגעו הטהרות באשה או על הטמא הטובל במקוה באותו שעה וכיון דאז לא הי' מקום להסתפק הוי טומאה למפרע משא"כ במצא פ"פ שעי"ז נתודע ורגלים לדבר שנבעלה ואנו מסתפקים להבא אם נבעלה באופן האוסר תחתיו או רצון או באופן שאינו אוסר לאו תחתיו או אונס בכה"ג שאנו דנין להבא אם זינתה ונאסרת או שהיא מותרת הרי הוא ספק סוטה להבא ומה לי אם נתברר באותו שעה בשעת לידת הספק או שנתברר אחרי כן שיש לה איסור ספק להבא, ונראה לישב לפמש"כ הש"ש בש"א פט"ו לחדש דבספק סוטה מהני חזקת הגוף ודוקא חזקת הדין כמו חזקת היתר לא מהני כמו בסוטה שיש לה חזקה שאינה טמאה ודאי משא"כ חזקת הגוף דעדיף מרובא והא רובא מהני אפילו ברה"י כמבואר בחולין ד"י יעוי"ש, וכתב ע"ז הש"ש ואין להקשות דהא דסוטה נמי איכא חזקת