אחיעזר חלק אבן העזר נה

משא"כ בב' נזירים שנזרקה טומאה ביניהם דאילו הי' רק נזיר אחד והי' אירע ספק טומאה ברה"י דטמא בודאי ולא מהני חזקה כלל ומה שאנו רוצים לטהר לפי שהיו ב' נזירים וידעינן שנטמא רק אחד מהם וע"כ אחד טהור ולא דמי לסוטה משום דהבירור מנגד שא"א להיות שיהיו שניהם טמאים וע"י הבירור הזה אנו רוצים לטהר כל אחד ולוקמי בחזקתו ולטמא השני והרי בהוראה זו מצד עצמה הוי כת אחת דע"כ אנו מוכרחים לצרף לחזקה את הבירור דאחד משניהם טהור בודאי וכיון שאנו מוכרחים לדון מצד הוראה על שניהם גם בעת המאורע הרי א"א להעמידם על חזקתם המתנגדים זה לזה ואף דבת אחת אאמד"ר היינו ב"א שהוא במקרה מה שבאו לשאול בבת אחת והא מן הדין נטהרו בעת המאורע מצד חזקה רק שבאו לשאול בבת אחת משא"כ בטומאה שנזרקה בין ב' נזירים דההוראה שאנו דנין על עצם המאורע הרי מוכרחת להקיף את הבירור על שניהם ולומר שבע"כ אחד מהם טהור ולא דמי לסוטה בכה"ג א"א לאוקמי' על חזקתו מן התורה כיון שהדבר נוגע לשניהם והחזקות סותרות זו לזו וכמו שאי אפשר לצרף שני עדים משני כתי עדים המכחישים זא"ז לעדות אחת לכו"ע, וכל זה ברה"י דכל אחד בפ"ע טמא ודאי מס"ט ברה"י משא"כ ברה"ר דגם אם אירע לאחד מב' נזירים ספק טומאה טהור וא"צ לדון על שניהם להכי שפיר מוקמינן להו בחזקתם ושניהם טהורים וא"ש, ושו"מ אח"כ מקצת דברים אלו בשו"ת בית אפרים אה"ע] ולפ"ז בנסתרה עם שנים ושהתה כדי טומאת אחד מהם אעפ"י דאחד מהם טהור בודאי וגם רה"י לא הוי דהא תלתא הו"ל רה"ר מ"מ כיון דאם הספק הי' על אחד מהם היתה נאסרת עליו בודאי דהא התורה עשאה ספק סוטה כודאי גם לענין איסור ורק לפי שהיו שנים ואחד מהם טהור בודאי וההוראה מוכרחת להיות על שניהם ביתד בכה"ג לא מוקמינן בחזקתו

ז) והנה המהרש"א בנדה די"ט הקשה גבי משארסתני נאנסתי דאזיל ר"ג בתר חזקה דגופא ואמאי הא הוי ספק טומאה ברה"י דלא מהני חזקה והניח בצ"ע והש"ש ש"א פט"ו כתב ע"ז דקושי' זו מעיקרא ליתא דספק טומאה ברה"י דספיקו טמא היינו אם נולד הספק ברה"י אבל ספק שאינו ידוע אימתי ובאיזה מקום אם ברה"י או ברה"ר הו"ל ספק רשויות והכי נמי במשארסתני נאנסתי דהזנות אינו ידוע אם היה ברה"י או ברה"ר א"כ אין זה ענין לספק טומאה ברה"י עכ"ד ולמשנ"ת דבספק סוטה דין איסור עלה ואין בה חילוק רשויות וכל היכא דאיכא ספק סוטה אסור א"כ שפיר הקשה המהרש"א גבי משארסתני נאנסתי דהא בס"ט ברה"י לא מהני חזקה, ובאמת מבואר בירוש' כתובות פ"ק הדא דתימר שלא להפסידה מכתובתה אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק סוטה כו' דאמר רבי אילא בשם ר' לעזר מצא פתח פתוח אינו רשאי לקיימה משום ספק סוטה ויעוי' בחדושי רשב"א לכתובות ובאס"ז דיש מן הראשונים שפירשו בשי' הירוש' דגם ספק ספיקא לא מהני משום דבאיסור סוטה גופא אין חילוק רשויות ולהכי לא מהני חזקה וגם ס"ס כמו ברה"י דספיקו טמא ולא מהני חזקה כמש"כ התוס' בב"ב דנ"ה דלהכי לא מהני ס"ס וה"ה ברה"ר באיסור סוטה אולם הא בתלמודא דידן בכתובות ד"ט מבואר דמהני ס"ס וכ"ה שיטת הרמב"ם ובאמת בירוש' ריש כתובות מבואר ג"כ דמהני ס"ס וחש לומר שמא אנוסה היא קול יוצא לאנוסה ואפילו תחוש לה משום אנוסה לא ספק אחד ספק אנוסה ספק פתותה מדבר תורה להחמיר אר"י ואפילו תחוש לה משום אנוסה שתי ספיקות ספק אנוסה ספק פתותה ספק משנתארסה ספק עד שלא תיארס שתי ספיקות מדבר תורה להקל, הרי מבואר דמהני ס"ס רק דלא חיישינן מספק אונס משום דקול יוצא לאנוסה, ולכאורה צ"ע לפי המבואר בירושלמי מצא פ"פ אסור לקיימה משום ספק סוטה א"כ אפילו ס"ס לא מהני ובאמת באס"ז בכתובות ד"ט בהא דמקשה ואמאי ס"ס הוא הקשה בשיטה דהא אמרינן כל מקום שאתה יכול לרבות ספיקות וס"ס ברה"י ספיקו טמא ותירץ דהני מילי כשהוחזקה שם טומאה אבל אם לא הוחזקה שם טומאה כלל בס"ס אין אוסרים עכ"ל, והנה קצרו בדבריהם וצריך ביאור דהא מבואר בפ"ו דטהרות משנה ד' כיצד נכנס למבוי והטומאה בחצר ספק נכנס ספק לא נכנס טומאה בבית ספק נכנס ספק לא נכנס ואפילו נכנס ספק היתה שם ספק לא היתה שם ואפילו היתה שם ספק יש בה כשיעור ספק שאין בה כשיעור ואפילו שיש בה כשיעור ספק טמאה ספק טהורה כו' ספיקו טמא הרי דאפילו ספק היתה שם טומאה ולא הוחזקה טומאה כלל טמא, וגם בספק ביאה קיי"ל כרבנן [ואם כוונת השיטה דהו"ל ספק רשויות כמש"כ השב שמעתתא אינו נראה כן מלשונו והא נתבאר דאין בסוטה דין חילוק רשויות

] ונראה בכונת השיטה דהני מילי כשהוחזקה טומאה היינו דבעת לידת הספק הי' מקום שיהי' בו טומאה שהי' טומאה או ספק טומאה בחצר וספק אם הי' טומאה בבית שהוחזקה שהי' שם טומאה או ספק טומאה בהסביבה וראוי הי' שתהי' הטומאה בבית ויש מקום לתלות הספק אבל אם לא הוחזקה שם טומאה כל עיקר אין זה נכנס בגדר ספק כלל ועל כן נקיט המשנה טומאה בחצר כו' דדוקא שהוחזקה טומאה בכלל אבל היכא שלא נכנס בגדר ספק כלל אין אנו חוששין דאל"כ הא בכל מקום נחוש מספק רחוק אלא דכל היכא דלא הוחזקה טומאה אינו נכנס לבית הספק

והנה בסתם אשה דבדוקה מזנות דלא נחשדו בנו"י על עריות ולא הוחזקו לספק זנות ורק ע"י קו"ס הוי ספק טומאה וכמש"כ התוס' בסוטה דכ"ח בד"ה אינו דין בתירוצם וי"ל דסתירה ע"י קינוי בסוטה הוי כספק מגע שרץ שהרי בלא קינוי לא הי' שום ספק בסתירה גרידא דלא נחשדו על עריות הלכך הקינוי גרם הספק וה"פ במס' נדה התם גבי סוטה וספק שרץ הוי ריעותא דהיינו השרץ והבועל קמן אצל הטהרות והאשה אבל גבי מקוה קודם טבילה לא ראינו שום ריעותא דאיכא לספוקי על ידו ולעיל בפ"ק קודם העדאת העדים לא הי' שום ריעותא עכ"ל, מבואר דרק ע"י קו"ס דהוי רגל"ד ונחשדה על זנות הוי כספק מגע שרץ ובודאי היכא דאיכא ספק בסתירה גופא או בשיעור סתירה אם העדים אמרו שמסופקים הם אם שהו כדי שיעור טומאה לא הוי ספק סוטה דלא מהני בו ס"ס משום דרק ע"י קו"ס ודאית הוי כספק מגע שרץ אבל כ"ז דלא הוי קו"ס ודאית נשארה בחזקתה דלא נחשדו על העריות ולפ"ז בפ"פ שנתודע עי"ז שנבעלה א"כ כל זמן שי"ל שנבעלה בהיתר אין עליה דין ספק סוטה דלא נחשדו על העריות וביאת איסור דמה בכך דהיא בעולה אם נבעלה כשאינה תחתיו הויא כלא הוחזקה ונראה דגם ספק אונס ספק רצון הוי כלא הוחזקה דאל"כ כיון דספק זה הוי כודאי שוב לא מהני הספק תחתיו למשוי כס"ס [ונראה דמש"כ התוס' ב"ב דנ"ה דלהכי לא מהני ס"ס ברה"י משום דכיון דלא מהני חזקה לא מהני ס"ס והא בפשוטו י"ל כיון דהספק כודאי ול"ש ס"ס דכל ספק הוי כודאי משום דלר"ש דס"ל דס"ט ברה"י תולין ומ"מ גם לר"ש לא מהני ס"ס וע"כ כתבו מטעם דלא מהני חזקה דהא לר"ש ג"כ לא מהני חזקת טהרה. ואפ"ל דבהא פליגי ר"א ורבנן בספק ביאה לפי' הרשב"ם שם דפליגי בס"ס דטעמא דר"א דס"ל כר"ש דתולין ולהכי ס"ל דמהני ס"ס] וטעמא דמילתא דהוי כלא הוחזקה משום דכיון דסתם אשה בדוקה מזנות ולא