אחיעזר חלק אבן העזר נד

להשקותה אלא לפוסלה מכתובתה, וכ"כ שם דקטנה אשת הגדול אחר קינוי וסתירה נאסרת והא בפירוש שנינו בטהרות פ"ג חש"ו שנמצאו במבוי שהן טהורין דספק טומאה בדבר שאיבד"ל ספיקו טהור וא"כ הקטנה אין בה דעת לשאול וספיקו טהור ותירץ כיון דהבועל גדול הוי כטומאה הבאה בידי אדם וחשוב יש בו דעת לשאול אלא דלפ"ז אם זה שמקנין ממנו הוא קטן בן ט' דביאתו ביאה הוי ספק באין בו דעת לשאול ויקשה היכי יליף מסוטה הא בסוטה גופא משכח"ל בקטן וקטנה, ובזה י"ל דפרשה סוטה ע"כ מיירי בגדולה דקטנה לא בת השקאה היא אבל לדינא בקטנה שמקנין אותה מקטן אין מן הדין שתיאסר על בעלה לפי דהוי ס"ט באין בד"ל דספיקו טהור והניח בצ"ע, והנה באמת גם בקטנה כל שיש לה דעת חשוב יש בד"ל ואינו תלוי בשיעור גדלות כמבואר בסוכה דמ"ב ועי' במה"פ בירושלמי רפ"ק דסוטה וכבר הרגישו בזה המחברים

אולם בעיקר הערת הש"ש גם בקטנה שאיבד"ל באופן דספק טומאה ברה"ר ספיקו טהור נראה לפי המתבאר דמה שאסרה התורה ספק סוטה לבעלה יש בזה לבד דין טומאה גם דין איסור שאסרה תורה מספק לבעלה ולתרומה ולכהונה א"כ יש בזה איסור ג"כ ואסורה ובאיסור הא אין נפ"מ בין ספק שיש בד"ל או שאין בד"ל אלא דילפינן מסוטה דסתם סוטה יש בה דעת לשאול ובפרט דפרשת סוטה בגדולה קא מיירי דקטנה לאו בת השקאה היא וילפינן מזה בכל הספיקות ברה"י דנלמד מסוטה דוקא יש בד"ל ואין בד"ל ספיקו טהור, אבל סוטה גופה דעשאה התורה ספק איסור שלה כודאי אין בה חילוק רשויות ובין יש בד"ל או אין בה דעת לשאול אסורה

ה) ובס' מנחת חינוך תמה לשי' הרמב"ם דנסתרה עם שנים הר"ז אסורה עד שתשתה במש"כ התוס' בחולין ד"ט ובכ"ד, דבשני נזירים לא ילפינן מסוטה דכיון דאחד מהם ודאי טהור לא ילפינן מסוטה ברה"י לטמא ודאי דהא בנסתרה עם שנים ושהתה כדי טומאת אחד מהם ג"כ בודאי לבועל אחד מותרת ומ"מ הא אסורה לשניהם דלא חילקה תורה וא"כ נילף מדאסורה לבועלים ברה"י גם בב' נזירים דהוי כודאי ותירץ דלא ילפינן מסוטה לטמא ודאי היכא דאיכא חזקה אבל לבועל דליכא חזקת היתר אסורה מספק ולכאורה הי' נראה בזה ליישב מה שתמה המהרש"א והמהר"ם שם וכן בגליון תוס' ריש נדה דבב' נזירים דלא דמי לסוטה וברה"ר טהור משום דמוקמינן כל חד בחזקת טהרה שלו א"כ ברה"י דלא ילפינן מסוטה בכה"ג דחד מינייהו טהור בודאי נוקמי בחזקת טהרה ויהי' טהורים בודאי יעוי"ש ותירצו דמ"מ היכא דלא דמי לסוטה ילפינן ג"כ דברה"י הוי ספק והדברים מחוסרים הבנה, דמנ"ל דבכה"ג הוי ספק ולמש"כ י"ל דלהכי הוי ספק ברה"י משום דילפינן מנסתרה עם שנים דאסורה לבועלים אף באם שהתה רק כדי טומאת אחד מהם אף דאחד טהור ודאי דאסורה להם מספק ואף דספק דאורייתא מן התורה להקל מ"מ אסורה לבועלים א"כ ה"נ בב' נזירים אף דאחד טהור ודאי ולא דמי לסוטה מ"מ לא אמרינן גבי' סד"א מן התורה להקל ומביאים קרבן טומאה וטהרה מספק אולם אין זה מספיק למש"כ המנ"ח דלהכי לבועלים אסורה אף דלא דמי לסוטה מ"מ אסורה להם מספק כיון דלבועלים ליכא חזקת היתר א"כ בב' נזירים דאיכא חזקת טהרה ולא דמי לסוטה נוקמי בחזקתייהו גם גוף הדבר שכ' המנ"ח דלבועל ליכא חזקת היתר במחלוקת שנוי' דלרבה דס"ל ביבמות ד"ל דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת אף היכא דנולד הספק בחיי הבעל ה"נ אשה זו בחזקת היתר לכשימות הבעל קאי ועי' בש"ש וא"כ לדידי' יקשה דנילף מדאסירה לבועלים בשהתה כדי טומאת אחד מהם ולא מהני חזקת היתר, וע"כ דאסורה בודאי וה"נ בב' נזירים

ולמש"כ הא דילפינן מסוטה מה סוטה בועל ונבעלת לפי שדבר הכתוב בהוה וסתם סוטה בועל ונבעלת ומיני' ילפינן לכל דיני טומאה א"ש בפשיטות דבסתם סוטה יכול להיות ספק כודאי ה"נ בשארי ספק טומאה משא"כ בב' נזירים, אולם ילה"ק להיפוך כיון דילפינן מסתם סוטה דבעינן שיהי' דמי לסוטה משא"כ היכא דאחד טהור ודאי א"כ בנסתרה עם שנים למה אסורה לבועלים הא אחד מהם טהור ודאי ניהו דלענין דין רה"ר אין נפ"מ כיון דהוי ספק איסור שאסרה תורה ואין בזה חילוק רשויות אבל בחילוק זה דאחד מהם מותר בודאי ול"ש לומר שיהו שניהם אסורים בודאי שייך גם באיסורים א"כ ניהו דספק סוטה אסורה לבעלה בודאי ועשאה התורה ספק כודאי ולא מהני חזקה לפי שספק זה יכול להיות בודאי אבל לבועלים באופן שאחד מהם טהור בודאי מהכ"ת תיאסר לשניהם בודאי וי"ל לפמש"כ התוס' בב' נזירים דאע"ג דלא דמי לסוטה מ"מ ספק מיהו הוי ולא מהני חזקה וה"נ לבועלים ג"כ אסורה מספק, אלא שיש להעיר דהא דוקא בס"ט ברה"י היכא דלא דמי לסוטה הו"ל ספק משא"כ בתלתא דהו"ל רה"ר ורק משום דהוי ספק סוטה דהוי כודאי גם לענין איסור וא"כ הא י"ל דדוקא היכא דהספק אפשר להיות ודאי כמו בסוטה דבועל ונבעלת משא"כ בקינא לה משנים

וי"ל לפי הנראה מדהתוס' נדה ד"ס בד"ה באנו בתוך הדבור שכתבו דניחא ליה לאשמעינן בב' שבילין אע"ג דהוי ס"ט ברה"ר וכן מה שהקשו מאי ענין כתמים לשבילין דהא מ"מ יש לטהר יותר בב' שבילין משום דהוי ס"ט ברה"ר יעוי"ש מבואר מדהתוס' דגם בב' שבילין יש בו דין ס"ט ברה"ר, וצ"ל לדבריהם דאע"ג דאחד מהם ודאי טמא מ"מ הוי רק כאיקבע איסורא כיון דהחזקות מתנגדות זו לזו, וכמש"כ התוס' בכתובות דכ"ב, אולם ברה"ר דס"ט טהור אף באיקבע כמבואר בטהרות פ"ה ולהכי ספיקו טהור ולפ"ז באיסורים דאיקבע אסור מביא אשם תלוי כל היכא דסותרות החזקות אסור מספק אם כן בספק סוטה דהוי איסור ג"כ ולהכי אסורה לבועלים מספק אולם מדהתוס' ביבמות דקי"ח מבואר דגם לגבי איסורים מהני חזקות הסותרים יעוי"ש לענין אכילת תרומה וכ"נ מדהתוס' סוטה דכ"ח וא"כ לדבריהם יקשה מאיזה טעם אסורה לבועלים דהא אחד מהם ודאי טהור ונוקמי בחזקת היתר

ו) ונראה עפמש"כ במק"א בביאור דבהתוס' בב' נזירים דלא דמי לסוטה וטהורים ברה"ר דא"כ גם ברה"י יהי' טהורים ג"כ משום חזקה כמשה"ק בגליון התוס' בריש נדה והמהרש"א שם דבאמת הא דבשני שבילין אף בב"א מן התורה מוקמינן אחזקה משום דרק ההוראה במקרה באה בב"א והא גוף המקרה שהלכו בשני שבילין כל אחד ואחד בפ"ע ומה בכך שבאו לשאול בב"א והא כל אחד מצד עצמו נטהר בשעה שהלך ואוקמי אחזקתו ורק מדרבנן גזרו לפי שבאו בבת אחת ובזה יתישב ג"כ משה"ק בשו"ת חמדת שלמה לר"ח דס"ל בשני כיתי עדים המכחישים זה את זה בהדי סהדי שקרי למ"ל דמאי שנא משני שבילין דמוקמינן כל אחד בחזקתו דשאני שתי כתי עדים דדנין עליהם על עדותם אם העידו אמת וממילא מוכרחים אנו לומר דדברי עדות המכחישים עדות שקר הן אבל בשני שבילין שכל אחד הלך בפ"ע ואין דנין מזה לזה ורק שבמקרה אחד מהשבילין טמא והנה גם בשני כתי עדים לר"ה דס"ל זו באה בפ"ע ומעידה וזו באה בפ"ע ומעידה משום דעכ"פ כל כת וכת מוקמינן בחזקתם דיש לדין על כל כת בפ"ע ואין אנו מוכרחים לדון על המכחישים דהא גם בלא עידי הכחשה יש מקום לעדותם ואנו דנין על כל כת וכת בפ"ע