אחיעזר חלק אבן העזר נג

לקולא מן התורה ואח"ז כתב ומפני מה החמירו בס"ט ברה"י שהרי סוטה שנסתרה אסורה וכ"כ התוס' בנזיר דנ"ז דלפי המסקנא ס"ט ברה"ר טהור לאו מסוטה ילפינן, וכבר תמה התוי"ט בפ"ד דטהרות דלמה להו למודים אחרים ולא ילפינן מסוטה דס"ט ברה"ר ספיקו טהור ויעוי' במה"פ בירוש' פ"ק דסוטה מש"כ בזה

, ולמש"כ א"ש בפשיטות דס"ט ברה"ר א"א למילף מסוטה כמו שאמרו בריש נדה דסתירה ברה"ר ליכא ולא הוי ספק כלל משא"כ בשארי ספיקות ולפימש"כ דהא דספק סוטה ברה"ר טהור משום דלא הוי ספק כלל דלא הוי מקום סתירה י"ל דהיכא דשייך סתירה במבואות אפילות והוי ספק סוטה ממילא יש לזה דין איסור דהתורה עשאה ספק איסור זה כודאי ואין חילוק באיסורים בין רשות הרבים לרשות היחיד וסבירא ליה להרמב"ם דבעצם הדין דמבואר בירושלמי דבנסתרה עם שנים שקינא מהם דהוי סתירה אין חולק על זה בתלמודא דידן מסברא דבודאי שייך גם בהרבה אנשים דבפרוצים איכא איסור יחיד וגם באפילה בלילה בשעה שאין בני אדם מצוים דהוי רגלים לדבר כמבואר בירושלמי ובתוס' ריש נדה והכל לפי הענין והיכא דשייך סתירה ממילא דהוי ספק סוטה דאסורה, והא דאמרינן בנזיר דנ"ז מה סוטה בועל ונבעלת הוא מסתם סוטה האמור בפרשה דדבר הכתוב בהוה דילפינן מזה הכלל דס"ט ברה"י ספיקו טמא והגדר והשיעור מה נקרא רה"י ילפינן מסתם סוטה דהוי בועל ונבעלת אבל תלתא הו"ל רה"ר ובכל הטומאות ספיקו ברה"ר טהור דלא נתקבלה הלכה רק מסתם סוטה דהוי בועל ונבעלת וכל דהוה לי' תלתא ואינו נכלל בכלל הלמוד מסוטה הו"ל ככל הספיקות שא"א הדבריהם אבל סוטה גופה אם הי' במקום סתירה שעי"ז נולד הספק ועשאה התורה כודאי אין בזה דין חילוק רשויות ועי' ירוש' סופ"ק דכתובות קרונה ש"צ לאו רה"ר הוא א"ר יוסי מכיון ששניהן יכולין להתיחד כמאן דהוא רה"י מבואר דכל שראוי להתיחד הוי מקום סתירה בסוטה ובשאר הטומאות אין נפ"מ בין שהוא מקום סתירה רק אם הוא ברה"ר ספיקו טהור, וא"ש מש"פ הרמב"ם דקינא משנים ונסתרה עמהם הר"ז אסורה דלענין איסור סוטה אין חילוק בין רה"ר לרה"י רק אם הוא מקום סתירה אסורה, ועי' בנובי"ת חיו"ד סי' ק"כ דבאיסור נדה אין חילוק רשויות ואף דסוטה לבעלה ג"כ איסור הוא משום דאיסור סוטה נאמר בלשון טומאה אבל בנדה אף דכתיב בה ג"כ ואל אשה בנדת טומאתה מ"מ לא תלה טעם האיסור בטומאה, ועיקר הדברים מפורשים בתוס' ב"ק די"א דכל לבעלה מהני ס"ס ועי' במהר"ם שי"ף שם ובש"ש, ולמש"כ הדברים פשוטים דבאמת גם בסוטה הוא דין איסור אבל ספק איסור דסוטה עשאה התורה כודאי אבל איסור נדה לבעלה הוי כשארי איסורים ורק מלשון ונטמאה דכתיב בסוטה נתקבל ההלכה לכל ספק טומאה דספיקו טמא ברה"י

ג) והנה בסוטה דכ"ח בתוד"ה מכאן ובד"ה ברה"ר הביאו ד' הירושלמי מ"מ יש רגלים לדבר לפלטיא בלילה ולחורבה ביום ומביאים מזה ראי' דפלטיא בלילה חשוב רה"י וכן הביאו ראי' מהא דתנן בפ"ח דטהרות משנה ג' דהמאבד ביום כו' דזה הכלל כל שעבר עליו הלילה או מקצתו ספיקו טמא, אלמא דלילה חשוב רה"י והקשו על זה מהא דנגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי או מת ולמחר עמד ונמצא מת ר"מ מטהר שספק רה"ר טהור וקשה דהא לילה הו"ל רה"י ולדברי התוס' בנסתרה בלילה עם הרבה אנשים הו"ל ספק רה"י וספק סוטה דאסורה ויתישב הדין דירושלמי בקינא משני בני אדם ונסתרה עמהם בלילה, אולם שי' הרמב"ם נראה שאינו מחלק בין יום ובין לילה בדין ס"ט ברה"ר וכמו שפסק בפי"ח מהל' אה"ט ה"ל י"ד דאם ראהו חי בערב ובשחר מצאו מת הר"ז ספק ברה"ר וטהור והא דפ"ח דטהרות משנה ג' דאם עבר הלילה טמא מדרס מפרש הרמב"ם בפי' המשנה לפי שידרכוהו אנשים ולא יראוהו ומחלק שם בין רה"ר ובין רה"י דברה"י טמא מת ג"כ וכך הביא שם הר"ש מהתוספתא והרמב"ם בפי"ח מהל' אה"ט הל' ז' שאינו מחלק בין רה"ר ובין רה"י והראב"ד משיג שם ויעוין בכ"מ שם דהרמב"ם אינו חולק על זה והיכא שכתוב סתם טמא היינו טמא מדרס יעוי"ש ובאמת כן מוכח מתלמודא דידן בנזיר דנ"ז דמקשה הא הו"ל תלתא והו"ל רה"ר ואינו מחלק בין ביום ובין בלילה דאל"כ הו"ל לשנוי דמיירי בלילה

ונראה דשי' הרמב"ם דאין חילוק בזה וגם הירושלמי מודה דס"ט ברה"ר ספיקו טהור אף בלילה דהא דס"ט ברה"ר ילפינן מפסח הבא בטומאה ונשאלין ליחיד ואין נשאלין לרבים א"כ אין חילוק בין ביום ובין בלילה וגם למש"כ הרמב"ם לפי דכל הספיקות מדבריהם אין נפ"מ בזה, וכל זה לענין שארי טומאות אבל בספק סוטה דאינו תלוי בין רה"ר ובין ר"ה ורק לפי דהוי מקום סתירה על זה אמר בירושלמי מ"מ יש רגלים לדבר לפלטיא בלילה ולחורבה ביום דחשיב רגלים לדבר והוי מקום סתירה, ושם בירושלמי מבואר שאלו את בן זומא מפני מה ס"ט ברה"י ספיקו טמא א"ל סוטה מה היא לבעלה כו' ומפני מה ס"ט ברה"ר ספיקו טהור א"ל מצינו שהציבור עושים הפסח בטומאה כו' מבואר דס"ט ברה"ר לאו מסוטה ילפינן וע"כ בשארי טומאות ספיקו ברה"ר טהור אף בלילה ורק בסוטה כל היכא דשייך סתירה ויש רגלים לדבר אסורה והא דילפינן מסוטה מה סוטה בועל ונבעלת והוי רה"י משום דילפינן מהוה ורגיל דסתם סתירה אף בלילה הוא בועל ונבעלת גרידא. ובשי' התוס' דמשוה דין לילה לכל ס"ט ברה"ר כסוטה דהוי רה"י לכל ספיקות צ"ל דאזלי בכאן לפמש"כ בחולין ד"ט דגם ס"ט ברה"ר ספיקו טהור ילפינן מסוטה וכיון דבספק סוטה הוי מקום סתירה בכה"ג גם בכל הטומאות הוי רה"י ולפ"ז רה"י חשוב כל היכא דהוי מקום סתירה אבל לפי המסקנא דס"ט ברה"ר אינו נלמד מסוטה כמש"כ בנזיר דנ"ז גם לילה הוי רה"ר, ויתישב לדבריהם מאי דלא משני התם דהוי בלילה לפמש"כ התוס' שם דע"כ אותה סוגי' ס"ל דס"ט ברה"ר טהור מדין חזקה ולא מסוטה ילפינן יעוי"ש, [וע"ע בתוס' ריש נדה דכתבו בלילה ואפילה הוי רה"ר ובגליון שם מיהו בירושלמי דסוטה משמע דאפילה ולילה הוי רה"י גמורה]

עכ"פ שי' הרמב"ם דלילה ואפילה הוי רה"ר כדמוכח מברייתא דמסוכן ועכצ"ל דמאי דמבואר בירושלמי דמ"מ יש רגלים לדבר בפלטיא בלילה דלסוטה הוי ספק סוטה ואסורה אף דלכל הטומאות הוי רה"ר הרי מוכח מזה דספק סוטה אסורה אף באופן דלענין דין ספק טומאה ברה"ר ספיקו טהור הרי מוכרח מזה דגם בקינא לה משנים אע"ג דהוי ספק טומאה ברה"ר דספיקו טהור מ"מ אסורה לבעלה מדין ספק סוטה כמו לילה וזה נראה המשך ד' הירושלמי בסוטה שם והוא שמקנא לה משני בני אדם כאחת ר' יוסי בעי מקנא לה ממאה בני אדם אל תכנסי לבית הכנסת כו' מ"מ יש רגלים לדבר לפלטיא בלילה לחורבה ביום ומבואות אפילות ביום כו' היינו דתלוי אם הוי מקום סתירה ואפילו שנים ומאה דכל דהוי מקום סתירה הוי ספק סוטה ואסורה

ד) והש"ש בש"א פט"ז הקשה במש"כ הרמב"ם בפ"ב מהל' סוטה קטנה שהשיאה אביה אם זינתה ברצונה נאסרה על בעלה לפיכך מקנין לה לא