אחיעזר חלק אבן העזר נב

סימן ז'

ב"ה ט"ו כסלו תרע"ו האטעל

א) הרמב"ם בפ"א מהל' סוטה הל' ג' פסק קינא לה על שנים כאחד ואמר לה אל תסתרי עם פלוני ופלוני ונסתרה עם שניהם כאחד ושהתה כדי טומאה אפילו הם שני אחיה או אביה ואחיה הרי זו אסורה עד שתשתה עכ"ל, והוא מהירושלמי כמש"כ הכ"מ וכבר תמהו בזה ע"ד הרמב"ם [ע"י בש"ק ירושלמי פ"א דסוטה ובתשו' חת"ס חאעה"ע סי' ק"ב ובס' מנחת חינוך הל' סוטה] מגמרא דנזיר דנ"ז ואמאי כל ספק טומאה ברה"י מהיכא ילפינן מסוטה מה סוטה בועל ונבעלת אף כל טומאה ברה"י כגון דאיכא תרי אבל הכא שני נזירים והאי דקאי גביהון הא תלתא הו"ל ספק טומאה ברה"ר וכל ס"ט ברה"ר ספיקו טהור כו', וכ"פ הרמב"ם בפט"ז מהל' אה"ט כשם שסוטה ובועלה שנים כך ספק טומאה בשנים אבל אם היו ג' ברה"י הו"ל רה"ר וספיקו טהור וכ"פ הרמב"ם בהל' נזירות פ"ט הל' ט"ז, וא"כ איך פסק הרמב"ם דנסתרה עם שנים הר"ז אסורה עד שתשתה הא כיון דנסתרה עם שנים הוי ספק טומאה ברה"ר דטהור ועו"ק לפ"ז איך קאמר מה סוטה בועל ונבעלת הא אם נסתרה עם שנים ג"כ אסורה וגדולים חקרי לב בקשו פחרונים לד' הרמב"ם התמוהים

, והנה מאי דקאמר הגמ' מה סוטה בועל ונבעלת אעפ"י דבנסתרה עם שנים ג"כ אסורה לשי' הרמב"ם י"ל בפשיטות כיון דסתם סתירה הוא רק בועל ונבעלת ובסוטה דבר הכתוב בהוה ומצוי דהסתירה הוא עם בועל ונבעלת ועל זה נתקבל הלכה ללמוד לכל ספק טומאה ברה"י מסתם סוטה דהוי בועל ונבעלת שמקנא לה מאיש אחד אבל תלתא הו"ל רה"ר וס"ט ברה"ר טהור אבל הקושיא חזקה כיון דעכ"פ ילפינן מזה דתלתא הו"ל רה"ר וס"ט ברה"ר ספיקו טהור. א"כ מהאי טעמא גם בנסתרה עם שנים תהי' טהורה ככל ספק טומאה ברה"ר דספיקו טהור

ב) ולכאורה הי' נראה דהא איסור סוטה לבעלה שהוציאה הכתוב בלשון ונטמאה יש בזה דין. איסור שאסורה לבעלה ואעפ"י דמצד דין טומאה ס"ט ברה"ר ספיקו טהור מ"מ הא ספק איסור תורה לחומרא ואין בספק איסור דין חילוק רשויות, אבל זה אינו לא מיבעי לשי' הרמב"ם דס"ל דסד"א מה"ת להקל אלא אפילו לדעת החולקים עליו וס"ל דסד"א מן התורה לחומרא מ"מ הא היא אומרת ברי לי דטהורה אני ורק דגזיה"כ הוא לאחר קו"ס דהתורה עשה ספק כודאי ולא מהני ברי שלה אבל ברה"ר דספיקו טהור ורק מדין ספק איסור תאסר תהי' נאמנת במה שאומרת טהורה אני ואפילו אם נאמר דברי שלה לאו כלום הוא כחשודה לאותו דבר הא מ"מ לא מצינו דין השקאה בסוטה רק בספק סוטה דהתורה עשאה כודאי בקנוי וסתירה ברה"י אבל ברה"ר באופן שאסורה רק מדין ספק איסור מנ"ל דבספק כזה איכא דין השקאה

, ונראה דהא מצינו בספק סוטה דהתורה עשאה ספק כודאי מדכתיב ונסתרה והיא נטמאה ואסורה לבעלה מדין ודאי הרי גלתה תורה דגם לענין דין איסור סוטה עשאה התורה כודאי וגם מדהוציא הכתוב בלשון טומאה ילפינן מזה קו"ח או הלכה שנתקבל לכל ספק טומאה ברה"י דספיקו טמא והלכה זו נתקבל רק על דיני טומאה ולא על דיני איסור אבל סוטה גופא שהוא בעצם דין איסור שאסורה לבעלה הרי גלתה תורה בספק איסור סוטה כודאי וראי' לזה דהא ילפינן מנטמאה דאסורה לתרומה ולכהונה והא איסור זונה לתרומה ולכהונה אין זה אלא דין איסור ואין בזה ענין טומאה הרי דגם לענין ספק איסור עשאה התורה כודאי ואין לומר דלהכי אסורה לתרומה ולכהונה משום דכיון דס"ט ברה"י ספיקו טמא בודאי ממילא מסתעף מזה דהיא זונה ואסורה בתרומה דא"כ אמאי אי"ק לתרומה ולכהונה, ובתוס' סוטה דכ"ט בד"ה שכן הקשו אמאי איצטריך קרא לתרומה ולכהונה כיון דטימא הכתוב מהכ"ת מותרת בתרומה וכהונה וי"ל אי לאו קרא הו"א דלא טימא הכתוב אלא לבעלה דאיכא ספק חייבי מיתות ב"ד על ידו אבל לענין תרומה וכהונה הו"א אוקי איתתא אחזקתה, ובש"ש ש"א פי"ג כתב לתרץ דלא עשה הכתוב ספק כודאי בסוטה אלא באיסור טומאה שבה ומשו"ה סוטה לבעלה דאית בה איסור טומאה משו"ה אסורה לבעלה בודאי ואי לא כתיב ונטמאה וא"כ לא הוי ידעינן כלל איסור טומאה אלא איסור זונה מהכ"ת יהי' ספיקו כודאי ומשו"ה איצטריך קראי לכהונה ולתרומה דהשתא בכולהו איכא איסור טומאה יעוי"ש, ובאמת אין מן הצורך לומר דהשתא איכא בכולהו איסור טומאה כמו דמסיק הש"ש דכיון דאיכא איסור טומאה ממילא ספיקו טמא דהא באמת איסור סוטה לבעלה ולתרומה ולכהונה לא ילפינן מדיני טומאה רק להיפוך דיני טומאה ילפינן מסוטה וכמו דספק סוטה עשאה תורה כודאי ה"נ כל ס"ט ברה"י ספיקו טמא בקו"ח או מהלכה ורק מדהוציא הכתוב איסור לבעלה ולכהונה ולתרומה בלשון ונטמאה ילפינן מזה על דיני ספק טומאה ברה"י ולא על ספק איסור ברה"י וקושיית התוס' מתורץ שפיר דאלמלא קראי דונטמאה לתרומה ולכהונה הו"א דרק לבעלה אסורה משום דין טומאה אבל לגבי שארי איסורים שאין בהם דין טומאה כמו זונה וכהונה לא עשתה התורה ספק כודאי להכי אי"ק דגם לגבי ספק איסורים דתרומה וכהונה עשאה התורה לזונה ודאית וממילא דגם איסורה לבעלה כאיסורי ש תרומה וכהונה

ולפ"ז כיון דאיסור סוטה עשאה התורה כודאי הנה באמת בדין איסור אין חילוק רשויות ובין ברה"י ובין ברה"ר אסורה ומאי דספק סוטה ברה"ר מותרת לבעלה הלא בפירוש אמרו בנדה ד"ג אי מה סוטה ברה"ר טהור הרי השתא התם משום סתירה וסתירה ברה"ר ליכא הכא משום חסר מ"ל חסר ברה"ר ומ"ל חסר ברה"י וכ"ת הא כל ספק טומאה ברה"ר ספיקו טהור כו' מבואר מדהגמ' דהא דספק סוטה ברה"ר טהור לאו משום דספק טומאה ברה"ר טהור אלא אפילו אי נימא דס"ט ברה"ר טמא ספק סוטה ברה"ר טהור משום דסתירה ברה"ר ליכא, וביאור הדברים דמאי דספק סוטה הוי ספק טומאה כספק שרץ לפי שקדם הקינוי וסתירה אבל בלא סתירה דליכא רגלים לדבר לא הוי ספק טומאה וא"א למילף ספק טומאה ברה"ר מספק סוטה ברה"ר דהתם סתירה ברה"ר ליכא ממילא לא הוי ספק כלל מה שאין כאן בשארי הספיקות

, ובאמת בתוספתא טהרות ובירושלמי סוטה ילפינן דס"ט ברה"ר ספיקו טהור שהרי הצבור עושים פסח בטומאה ונשאלין ליחיד ואין נשאלין לרבים, וכ"פ הרמב"ם בפט"ז מהל' אה"ט מפני מה התירו חכמים ספק טומאה ברה"ר שהרי הציבור עושים פסח בטומאה כו' שאיסור הספיקות מדבריהם לשיטתו דכל הספיקות הם