אחיעזר חלק אבן העזר נא

לי' לר' בון בירושלמי דסוטה פ"ו חמותה שאמרה אני ראיתי שנטמאת ובא ע"א ואמר אני ראיתי שנטמאת מהו כו' וכבר. תמה ע"ז בש"ק שם ולפימש"כ י"ל דכיון דמצד הדין הרי מפסדת כתובתה גם בעדות חמותה ורק מתק"ח בחמש נשים אינה מפסדת וע"כ בבא אח"כ ע"א והעיד כיון דלא איפשיטא בירושלמי והוי ספיקא דדינא הר"ז כספק בתקנה ואוקמי אד"ת וכמו דקיי"ל בכל ספק תקנה וממילא מפסדת כתובתה וכיון שכתב הרמב"ם דע"א נאמן להפסיד כתובתה ממילא נשמע דבכל גוני מפסדת כתובתה ע"י עדותו ואף בגוונא דמספקא לן בירושלמי כיון שהוא ספק בתקנה, אולם מדלא הוזכר כלל בגמ' שהי' בזה תקנת חכמים שלא להפסידה כתובתה בעדות חמש נשים נראה פשטות הדברים דמצד הדין הוא וע"כ מטעם דא"י אם פרעתיך הוי וכמ"ש הבית מאיר

ונראה דבהא דא"י אם פרעתיך חייב יש ב' טעמים משום חזקת חיוב ומשום אין ספק מוציא מידי ודאי ומה"ט דנו האחרונים דאף בספק פרעון קודם להלואה חייב משום אין ספק מוציא מידי ודאי ובסוטה דע"י רגל"ד איתרע חזקת חיוב הא דחייב בכתובתה בחמש נשים בודאי הוא משום דאין ספק מוציא מידי ודאי. והנה דעת ההפלאה בכתובות דפ"ה [וע"ע בתשו' ברית אברהם ח' חו"מ סי' ה'] דע"א בא"י אם פרעתיך מועיל וטעמו דהא מבואר בחו"מ סי' ע"ה דהוגד לי מפי קרוב חשוב טענת ברי לחייב היסת ה"נ חשוב נמי ברי לענין א"י אם פרעתיך ע"י ברי מפי אחר, אבל האחרונים הכריעו להלכה דברי מפי אחר לא הוי ברי וכמבואר בב"ב דקל"ה ובכתובות דע"ו דכמנה לאחר בידך דמי וע"כ אף דהוגד לי מפי קרוב חשוב ברי צ"ל דזה דוקא לחייב שבועת היסת [דגם רגל"ד כתיבה פרוצה מחייב היסת] אבל למיחשב ברי ודאי נגד טוען ברי שכבר נתחייב זה לא מהני ברי מפי אחר, ונראה דזה דוקא בסתם א"י אם פרעתיך דאיכא חזקת חיוב אין ברי מפי אחר חשוב ברי לפוטרו מחזקתו אבל היכא דליכא חזקת חיוב כלל ורק משום דאין ספק מוציא מידי ודאי קא אתינן עלה בזה י"ל דגם ברי מפי אחר מהני דהא עכ"פ יש בזה גם טוען ודאי ול"ש לומר אין ספק מוציא מידי ודאי דהא ודאי וודאי הוא ומהני שפיר ברי מפי אחר בכה"ג ועפי"ז יש לדון בספק פרעון קודם להלואה כמשכ"ל שיועיל בזה ברי מפי אחר] וביותר י"ל דחשוב ברי נגד טענת ברי דסוטה דברי גרוע הוא וכמש"כ התוס' בסוטה שם אלא דמ"מ אף שאין אנו מאמינים לה והתורה עשאה לספק חשוב טענת ברי משום דסוף סוף היא הרי טוענת דברי ויש בזה תביעה ודאית בזה שפיר י"ל דיש בזה הכחשה ודאית ע"י ברי מפי אחר דנגד ברי גרוע דידה מהני ברי מפי אחר דהוי ג"כ ברי גרוע ולפי זה א"ש בסוטה דע"א נאמן להפסידה כתובתה וגם קרוב ופסול נאמן משום דהוגד מפי קרוב מהני למשוי טענת ברי נגד טענת ברי שלה כיון דחזקת חיוב אין כאן דאיתרע וברי שלה גרוע, ובזה יובן מה דחמש נשים אינן נאמנות להפסיד כתובתה ושארי פסולי עדות נאמנים והא מגזיה"כ דועד אין בה ילפינן דכל הפסולין נאמנין בסוטה. וא"כ גם חמש נשים מן הדין נאמנות ולפימש"כ יובן היטב דעיקר הטעם דמועיל עדות הפסולין להפסיד כתובתה משום דמחשבינן עדותם לברי נגד טענתה וכמ"ש ובעדות חמש נשים אין זה ברי כלל דהא מבואר שם בחו"מ סי' ע"ה דוקא בהוגד מפי קרוב ונאמן הוי ברי ובלבד שלא יהי' נוגע בעדות וא"כ חמש נשים ששונאות זא"ז וחשודות לקלקל והוי כנוגע ואין זה מפי נאמן ולא הוי עדות דידהו ברי כלל ושפיר אינן נאמנות להפסידה כתובתה דהוי א"י אם פרעתיך ומחויב כתובתה מדינא

ובירושלמי פ"ו דסוטה פליגי רב אדא אמר ע"א נאמן לטמאותה ואין ע"א נאמן להפסיד כתובתה אמר ר"ח מ"ט אמרו נאמן לטמאותה מפני שרגלים לדבר כו' שמעון בר בא בשם ריו"ח כאן שלא היתה שותה ובעג"ע היו עורפין כו' נראה לפמשנ"ת דבזה קא מפלגי בירושלמי אי נאמן העד בתורת ודאי או רק על דין ההשקאה ומה"ט פליגי בזה גם לענין להפסידה כתובתה דר"ח ס"ל דנאמן בתורת ודאי מפני רגל"ד על גוף המאורע שזינתה וממילא אמרינן מתוך שגזרה תורה שנאמן בודאי לאוסרה נאמן נמי להפסיד כתובתה ורב אדא ס"ל דהע"א אינו נאמן בתורת ודאי רק למנוע ההשקאה וממילא דלהפסידה כתובתה אינו נאמן דאין ע"א קם לממון ול"ש לומר מתוך שנאמן לאוסרה יהי' נאמן גם להפסיד כתובתה דהרי ע"ז גופא אינו נאמן על גוף המעשה ורק למנוע ההשקאה נאמן, והרמב"ם שפסק דמפסדת כתובתה אף שהוא סובר להלכה דאין ע"א נאמן רק למנוע ההשקאה צ"ל דכיון דבש"ס דילן לא חילק בזה עכצ"ל דגם מספק מפסדת כתובתה עפ"י עדות הע"א ומהטעם שכתבנו דלענין זה מהני ברי מפי אחר, וכ"כ הרמב"ם בפ"א מהל' סוטה הלכה כ' כל סוטה שאמרנו שאינה שותה מפני עדי טומאה הר"ז אסורה על בעלה לעולם ותצא בלא כתובה שהרי נאסרה בקו"ס והשתי' שתתירה נמנעה שהרי יש בה עד עכ"ל מבואר דמאי דמפסדת כתובתה משום קו"ס ואין בה שתי'

ולפי"ז א"ש ג"כ מה' שהשמיט הרמב"ם האיבעי' דר' בון בירושלמי דסוטה פ"ו והובא לעיל ולפמשנ"ת א"ש דהירושלמי לשיטתו דע"א נאמן בתורת ודאי ומשום מתוך שנאמן לאוסרה נאמן ג"כ להפסידה כתובתה וע"כ איבעי' ליה לר' בון בבאה חמותה תחלה ונאסרה ע"י עדותה ואח"כ בא ע"א דאז שוב אין עדותו פועל כלום ול"ש מתוך ולכן יש לומר דאין הע"א נאמן להפסיד כתובתה אבל הרמב"ם דס"ל שהעד אינו נאמן בתורת ודאי ורק על ההשקאה נאמן וע"כ הא דנאמן להפסיד כתובתה אינו מטעם מתוך שנאמן לאוסרה כי אם מטעם אחר וכמו שכתבנו ולפי"ז אין מקום לבעיא זו דהא בכל גווני אין העד נאמן מכח טעם מתוך שנאמן לאוסרה ומה לי באה חמותה תחלה או לא וע"כ השמיט הרמב"ם בעיא זו ולמש"כ בשי' הרמב"ם דהא דמפסדת כתובתה בעד סוטה היא משום חסרון השקאה וכמו שנראה כן מדבריו בפ"א מהל' סוטה הל' כ', צ"ל דהא דעד סוטה חייב בקרבן שבועה כמבואר בשבועות דל"ב דאע"פ שאינו נאמן בתורת עדות ודאית מ"מ כיון דע"י עדותו לא היתה שותה והי' נפטר מכתובתה חייב ק"ש דהא דפליגי שם בעדי סתירה היא משום דהגל"מ דלאו כממון דמי דשמא תשתה וכ"פ הרמב"ם בפ"י מהל' שבועות דלהכי פטורים שהרי אפשר שתשתה ולא תפסיד כתובתה ובודאי בארוסה שאינה שותה ושתפסיד כתובתה גם עדי סתירה חייבין בק"ש אע"פ דמפסדת מספק על ידם, וה"נ בעדות הע"א שמונע ההשקאה הרי מפסדת על ידו וחייב ק"ש, וכן מש"פ הרמב"ם כפכ"א מהל' עדות דבהוזם עד טומאה משלם ע"א אע"פ שאינו נאמן בתורת ודאי מ"מ הוי ממון גמור ויש בזה דין הזמה ובהוזמו עדי סתירה אינם משלמים משום דהוי דהגול"מ דלאו כממון דמי ובאופן דע"י קו"ס היתה מפסדת כתובתה גם עדי סתירה משלמין וזה פשוט.