אחיעזר חלק אבן העזר מט

לכהונה מספק אף בהי' עדות שמונעה מלשתות כגון שהי' עדות של פסולים אף דמונעים השתי' מ"מ אינם נאמנים לאיסורין והרמב"ם נקיט דאסורה לכהונה מספק בכל גוני אף דל"ה עדות המועיל לאוסרה בתורת ודאי זונה, אבל גוף דברי המחנ"א צ"ע ולא כן נראה מלשון הרמב"ם בפ"ה מ"ה עדות ה"ג דכל מקום שע"א מועיל אשה ופסול מעידים וע"ע בפי"א מה' עדות הל"ז ע"א נאמן באיסורין אעפ"י שהוא פסול לשאר עדיות שהרי רשע בעבירה ששחט שחיטתו כשרה כו' ועי' בתשו' הרשב"א סי' ת"ל ואכ"מ

ואפ"ל בסתירת דברי הרמב"ם דנראה דמש"כ הרמב"ם בפט"ז מה' סנהדרין דאיסור יוחזק עפ"י ע"א והוא מהירושלמי פ"ו דסוטה היינו דוקא בעד כשר דהרמב"ם ס"ל דהטעם הוא דאיסור יוחזק עפ"י ע"א משום דכ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים וכ"ד מהרי"ק דאף בשארי איסורין אמרינן כן וכמבואר בש"ך סי' קכ"ז, וא"כ אחרי שהעיד ע"א על חתיכה שהיא של חלב ולא הוכחש באותה שעה הרי הוא כשנים וע"כ לוקין על פיו אחרי שהוברר הדבר עפ"י נאמנות ודאית כשני עדים, והנה דעת הרמב"ם בפ"ט מה' רוצח הי"ד דלא אמרינן כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים רק בעד כשר ולא בעד פסול וע"כ פסק אשה האומרת ראיתי את ההורג ואשה אחרת אומרת לא ראיתי היו עורפין בין שבאו כאחת בין שבאו זה אח"ז והראב"ד חולק על זה ע"ש ולשיטתו דבעד פסול ל"א כ"א שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים ומהני אח"כ גם הכחשת פסול א"כ לא הוחזק האיסור בתורת ודאי וע"כ אי אפשר להעניש העובר עפ"י עדות הפסול

ומיושב בזה מה שתמה הפני יהושע ע"ד הרמב"ם מהא דאין האב נאמן לסוקלה כמבואר בקדושין דס"ד וכמש"פ כן גם הרמב"ם ולא אמרינן דהאיסור כבר הוחזק ולפמ"ש א"ש דהאב אף שנאמן מ"מ מצד שהוא פסול ל"א גבי' כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים להחזיק האיסור להעניש את העובר אח"כ ולהכי אינו נאמן לסוקלה ובהודאת עצמו דמהני להחזיק אף שהוא עד פסול כקרוב היינו דוקא שהוחזק אחרי כן על פיו וא"צ לנאמנותו משא"כ בנאמנות ע"א שמעיד שהוא חלב דלא בעינן הוחזק אח"כ ומיד שמעיד שהוא חלב ולא הוכחש האוכל לוקה ומש"כ הש"ש ש"ו פ"י לחדש דגם בעדות ע"א בעינן הוחזק שלשים יום והוכיח מד' הרמב"ם בפ"ט מהל' נזירות וכן עד שאמר לאחד בפני נדרת בנזירות כו' נהג נזירות על פי ע"א ושתה יין או נטמא לוקה ומשמע דאם עדיין לא נהג נזירות על פיו אע"ג דהנדר חל עליו אין לוקה על פי עד אחד ומה"ט כ' דגם מש"כ הרמב"ם בפט"ז מהל' סנהדרין אבל האיסור עצמו בע"א יוחזק היינו ג"כ ע"י חזקה אחרי כן, וזה אינו נראה כלל דלנאמנות ע"א ניבעי הוחזק אחרי כן ומש"כ הרמב"ם נהג נזירותו ע"פ ע"א דאם לא נהג נזירות שאינו מגדל פרע ואינו מתרחק מן המתים הרי זה גופא הוי הכחשה כיון דעדות הע"א שנהג בנזירות הוא עליו עצמו ולא דמי לעד שהוא מעיד שהוא חלב שהאוכל לוקה דהתם אין העדות בגופו ולא הוי ליה למידע וכיון דלא הכחיש הרי הוחזק לחלב משא"כ בעדות הע"א בנזיר שהעדות עליו כיון שאין נוהג נזירות מתחילה הר"ז גופא הכחשה, ומשה"ק שם הש"ש מהוחזקה נדה בשכנותיה דבעלה לוקה ומשמע דאי אמרה טמאה אני לך אין בעלה לוקה ואע"ג דהימנה רחמנא כמו בע"א דכתיב וספרה לה למש"כ א"ש דנהי דנאמנת באיסורין אבל עד פסול הוי ולא הוי כשנים ולהכי אין בעלה לוקה עליה אא"כ הוחזקה אבל בעד כשר המעיד לוקה מיד ולא בעינן הוחזק וכ"נ מדהר"מ בפ"ג מהל' שגגות ובפ"א מהל' איסו"ב הכ"ד דלא נזכר הוחזק וכ"נ מהירוש' דסוטה פ"ו מקור הדין דלא נזכר שם הוחזק כלל, ומש"כ הרמב"ם איסור יוחזק ע"פ ע"א הוא מיד [ולגבי עצמו עי' מל"מ פ"כ מאיסו"ב והגר"א אה"ע סי' ג' ס"ק י"א

] ובמה שכתבתי בשי' הרמב"ם דל"א כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים בפסול י"ל ג"כ משה"ק המל"מ בהגהותיו לס' החינוך במאי דפסולי עדות אינם חייבים קרבן שבועה כמבואר בסו"פ שה"ע דהא בעד מיתה או בעד סוטה חייב ק"ש כמבואר בשבועות דל"ב ועי' בש"ש ש"ז ובתשו' רעק"א סי' קע"ט, ולמש"כ נראה לפ"מ שפרש"י בב"ק דנ"ו דלהכי ליכא לא יגיד בחד משום דאין בעדותו תועלת ממון ועוד מדכתיב והוא עד וכ"מ שנאמר עד הרי כאן שנים והגרעק"א בתוספותיו למשניות סוטה הקשה ע"ז דהא בעד סוטה ועד מיתה חייב, וצ"ל בכונת דרש"י לפ"מ דקיי"ל כעולא דכ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים [וגם בנסכא דר' אבא פי' הריב"ם בתוס' ב"ב דל"ד וברמב"ן שם דכ"ז שלא נשבע להכחיש העד הרי הוא כשנים] ולהכי חשוב שם כשנים וכ"ז בעד כשר אבל בעד פסול דלא הוי כשנים נהי דנאמן בעד סוטה ובעד מיתה דהוי כשנים לגבי פסול אבל אם הכשר מכחישו אח"כ לא הוי כשנים לפיכך אי"ח קרבן שבועה בפסול, [ומה שתמה הש"ש שם במש"פ הרמב"ם בפ"י משגגות דהמלך וכהן משיח מביאים קרבן על שה"ע וע"כ מיירי בד"נ דהא בד"מ אין המלך מעיד ומבואר דאע"ג דאינו עד בכל מילי מ"מ להאי מילתא ראוי להעיד א"כ אשה נמי בעד סוטה ומיתה ראוי' להעיד יעוי"ש, לק"מ דשאני מלך שהוא באמת עד כשר אלא שאינו ראוי להעיד משום שום תשים עליך מלך ואינו בדין עמידה אבל בד"נ וכ"מ שמעיד משום אפרושי מאיסורא ממילא גם לענין דין ממון הרי הוא עד כשר וזה פשוט], ולפמשנ"ת דעד פסול דלא הוי כשנים לשי' הרמב"ם לא יוחזק איסור על ידי עד פסול אתי שפיר מש"כ הרמב"ם דאסורה לכהונה מספק היינו רק מצד העשה דונטמאה דספק כודאי אבל אין להלקותו משום הלאו דזונה עפ"י עדות הפסול דלא האמינתו תורה כשנים וכונת הרמב"ם דאינה בתורת זונה ודאית לענין מלקות דהאיסור לא הוחזק עפ"י עד פסול והרמב"ם סתמא כתב אף בעדות פסולים, ופשטות ד' הרמב"ם אפ"ל לפי שכלל בהלכה זו הנך גוני שלא רצתה לשתות וכיו"ב וע"כ כתב דאסורה לכהונה מספק דקאי אכל גווני]. ז) וראיתי להלח"מ פי"ב מהל' גירושין מה שנתקשה ס בדברי הרמב"ם בפ"ט מהל' רוצח הל' י"ד דהרי הן כב' כתי עדים המכחישות זא"ז דמבואר מדברי הרמב"ם דעדות הע"א לגבי שנים הוי כתרי ותרי והא ביבמות קי"ח מקשה הש"ס פשיטא אין דבריו של אחד במקום שנים וכן משמע מכ"ד דעדות הע"א כמאן דליתא הוא לגבי תרי הן אמת שהתוס' ביבמות שם חילקו מהא דסוטה דל"א דלא מקשה הש"ס פשיטא משום דהתם דנאמן מדאורייתא הרי הוא כשנים ונראה דהוי כשנים ממש אולם לפי מש"כ בדעת הרמב"ם דס"ל דעד מיתה נאמן מה"ת אין תירוץ התוס' מספיק ובב"י אהע"ז סי' קע"ח מבואר דבע"א אומר נטמאת הוי כתרי ותרי לפי הנראה דייק כן מד' הרמב"ם הנ"ל ועי' בפנ"י כתובות דכ"ו ובקו"א שם מה שערער על טעות מורה אחד וכתב שדברי הב"י מגומגמים ולא הביא דברי הרמב"ם] וראיתי בתשו' נטע שעשועים שבנה יסוד ע"ד הרמב"ם ובס' יהושע סי' ע"ה ע"ו התוכח אתו בזה ונדחק בד' הרמב"ם וע"ע בס' תרומת הכרי סי' ל"א

ולדעתי יש להעיר על דברי רבינו הב"י דאין מדברי הרמב"ם שכתב בעג"ע דהוי כב' כתי עדים המכחישים זא"ז ראי' לסוטה דהרי הרמב"ם לא כתב כן