אחיעזר חלק אבן העזר מח

לבועל דלגבי' לא הוי דבשב"ע וכן נאסרת לכהונה וכן סוטה שנאסרה מצד קו"ס שלא רצתה לשתות ואסורה עליו באיסור עשה ובא עד אחר והעיד על טומאה אחרת בעלה לוקה עלי' משום זונה כיון דבהני גווני אין אנו מוציאים ע"י עדות זו מבעלה שוב הוי כשאר איסורים דנאמן ע"א וחידוש דין זה לא שמענו, ועי ברמב"ם ובשו"ע אהע"ז סי' ו' סי"ג אשת כהן שאמרה לבעלה נאנסתי אעפ"י שהיא מותרת לבעלה לכשמת הרי היא אסורה לכל כהן משום שאחד"א, אבל בע"א נראה דאינה נאסרת אחרי כן וכמש"כ באות ג' וצ"ל כיון דבשעתו גם זונה הוי דבר שבערוה להוציאה מבעלה אין כאן עדות כלל ולא מהני אחרי כן לכהונה, אולם אם בא ע"א אחר מיתת בעלה להעיד שזינתה ברצון בעודה תחת בעלה לפוסלה לכהונה לכאורה הא ראוי להאמינו דהא לפוסלה לכהונה הוי דין איסורים שע"א נאמן

ובתשו' נוב"י חאה"ע מסתפק אי נאמן ע"א להתיר להחזיר סוטתו לבעלה שאין כאן אלא איסור לאו ולא מקרי דבשב"ע ואף דטומאה כתיב בה כעריות מ"מ אינה ערוה ממש ולא דמי ליבמה לשוק דהא בסוטה הולד כשר וקידושין תופסין בה שאם גירשה בעלה וחזר וקידשה מקודשת והדבר צריך תלמוד כו' שאינה ממש דבשב"ע ולא אתחזק איסורא וק"ו לדעת הראב"ד בפ"ו מיבום שצריכה חליצה כו' והאבני מילואים אהע"ז סי' י' כתב ע"ז וז"ל ונפלאתי בחקירה שחקר אם איסור סוטה חשוב דבשב"ע והכריע דאינו דבשב"ע דאיך נעלם דבר מעיני הגאון דעיקר דבר שבערוה דבעי שנים אינו אלא משום דיליף דבר דבר מממון דכתיב כי מצא בה ערות דבר וכתיב עפ"י שנים עדים יקום דבר ומבואר דדבר בסוטה הוא דכתיב, עוד גמ' ערוכה בפ' האומר דס"ו אשתו זינתה בע"א רבא אמר לא מהימן משום דאין דבשב"ע פחות משנים ומבואר דסוטה לבעלה הוי דבשב"ע יעו"ש, הנה הא"מ שוי' להגאון בעל נוב"י לטועה בדבר שתשב"ר יודעין מקרא מלא וגמ' ערוכה ואני אומר שיש מקום לחקירת הנוב"י ובודאי לא נעלם דבר פשוט מעינו הבדולח דבודאי בע"א שבא להעיד על אשה שזינתה לאוסרה על בעלה זהו עיקר דבשב"ע דילפינן דבר דבר מממון ואין דבשב"ע פחות משנים וכן להתיר איסור א"א לשוק ע"י גט ומיתה בודאי אינו נאמן ע"א אבל בנידון דהנוב"י שכבר יצתה מתחת בעלה ואנו דנין להתיר איסור לאו דמחזיר סוטה ע"י ע"א שפיר נוכל לומר כיון שאיסור זה לא חמיר משאר איסורי לאוין ואין בו בעצמותו דבשב"ע ולענין להוציאה מבעלה אין נפקותא שפיר הוי כשאר איסורין ונאמן העד ולדבריו יש מקום עיון אם בא העד לאסור כגון שבא אחר גירושין והעיד שזו זינתה תחתיו אם נאמן לאוסרה עליו משום מחזיר סוטתו כיון שעכשיו לא הוי דבשב"ע דאינה עומדת תחת בעלה וכמ"ש, אולם נראה דיש מקום להוסיף ולחלק בין עדות להתיר ובין עדות לאסור די"ל דעדות בזנות שזינתה תחת בעלה כיון שעדות הע"א בא להעיד עלי' שזינתה והרי היא אסורה על הבעל מצד לאו דלא יוכל לשוב לקחתה אחרי אשר הוטמאה דטומאה כתיב בה כעריות הרי זה דבר שבערוה גם אחר הגירושין אע"פ שאינו מוציאה מרשות בעלה, [ועי' בתשו' רעק"א סי' קכ"ה שהתוכח בזה עם הנתיבות שצידד דבאשת כהן שנאנסה להכי הוי דשב"ע אף באיסור זונה משום דמעיד באיסור אשת איש החמור, והגרעק"א כ' ע"ז לפי דלוקה משום טומאה יעו"ש] ולכן להעיד עלי' לאסור לא מהימן ע"א אבל בעד הבא להתיר שלא זינתה אף דלהתיר כמו גט ומיתה אמרינן ג"כ אין דבשב"ע פחות משנים הטעם בזה משום שבא העד להתיר איסור א"א להבא ובלא עדותו היתה נאסרת משום איסור א"א אבל להתיר איסור מחזיר סוטתו שהוא בלאו בזה שפיר מהני עדות ע"א כיון דעל מעשה הזנות ל"ש לומר דהוי דבשב"ע דהא העד בא להעיד שלא הי' כאן מעשה הזנות מעולם ודמי להא דהגמי"י בטעה השליח ואמר לי ולענין הבעל אין נפ"מ כיון שבא העד לאחר גירושין והוי כמו שאר איסורין אבל בבא להעיד לאסור אף שבא לאחר גרושין ואינו דבשב"ע דהא לא בא להוציאה מבעלה מ"מ הוי דבר שבערוה מצד עצמות האיסור שהרי מעיד שזינתה ויש בה טומאה לחזור לבעלה והוי דבר שבערוה ונראה דאם בא העד להתיר בעודה תחת בעלה לפני הגרושין מ"מ לא מהימן אף שמצד עצמות האיסור אין זה דבשב"ע דהרי מעיד שלא זינתה וכמ"ש וגם אין מוציאין אותה מבעלה ע"י עדותו דהרי אדרבה להעמידה תחת בעלה בא מ"מ הוי דבשב"ע דכשם דלענין הוצאה מבעלה להפקיעה מרשותו מקרי דבשב"ע כן נמי להיפך להעמידה ברשות הבעל שיחולו כל השעבודים שהוא משועבד לה והיא לו ג"כ הוי דבשב"ע דמ"ל לאוסרה ולהפקיע כל השעבודים ומ"ל להתירה לחייב בכל השעבודים בין כך ובין כך שפיר שייך למילף דבר דבר מממון ומקרי דבשב"ע כיון דיש נפ"מ בעדות העד לענין הבעל לחייבו במה שלא הי' חייב קודם עדות העד אין ע"א נאמן ועי' בא"מ סי' ל"ח ס"ק י"ז דגם נישואין צריך עדים אולם אף א"נ דמצד השעבודים א"צ עדים וחופה א"צ עדים מ"מ בנוגע לאיסורים הכלל בזה הוא דכל שעודה תחת בעלה מקרי דבשב"ע בכל גוני דעדות בעניני אישות בין לאיסור ובין להיתר, משא"כ לאחר גירושין אנו צריכים לדון על האיסור מצד עצמו אם הוא דבר שבערוה וכיון שהעד בא להתיר שפיר הוי כשאר איסורין, עכ"פ היוצא מזה דבעיקר חקירת הנוב"י אם איסור סוטה היכא שבא העד להעיד אחר גרושין ל"ה דבשב"ע לא מצינו לזה סתירה גלוי' ולענין כהונה אם בא אחר הגירושין להעיד שזינתה באונס דפסולה לכהונה כדין ע"א דנאמן באיסורין ונראה דאם בא ע"א להעיד בעודה תחת בעלה על אשת ישראל שזינתה באונס דלשי' כמה ראשונים אסורה לכהונה אח"כ גם בעריות שע"י קדושין כמש"כ התוס' ביבמות דמ"ד [דלא כמש"כ בס"פ ב"א] כיון דהוי חיי"כ עשאה זונה ועי' ברא"ש בפ' הבע"י, ולוקה אח"כ משום כי תהי' לאיש זר וכיון שמותרת לבעלה ישראל ואין כאן דבר שבערוה וטומאה, ממילא נאמן הע"א שהעיד באותו שעה לפוסלה לכהונה אחרי כן

ו) והנה דברי הרמב"ם ברור מללו דאחרי קו"ס ועדות ע"א המונע לשתות לוקה משום זונה ודבריו סותרים למש"פ בפי"ח מהל' איסו"ב הי"ב כל אשה שקנא לה בעלה ונסתרה ולא שתת מי סוטה אסורה לכהן מפני שהיא ספק זונה כו' בין שהיתה שם עדות שמונעה מלשתות כו' הר"ז אסורה לכהונה מספק, והא בהי' עדות שמונעה מלשתות אסורה משום זונה ודאית כדין ע"א שנאמן באיסורין וכמש"פ הרמב"ם בפ"א מהל' איסו"ב וכבר תמה בזה בס' נחל איתן מסתירת דברי הר"מ הנ"ל, ולפי מש"כ דהעד אינו נאמן בתורת ודאי בסוטה ורק בזונה מדין ע"א נאמן באיסורין הוא י"ל ע"פ מש"כ המחנה אפרים בהגהות לד' הרמב"ם פי"ח מהל' איסו"ב הי"ז במש"כ הרמב"ם דהשבוי' הואיל ואיסור כל הספיקות כולן מד"ס לפיכך הקילו בה דמשמע דוקא גבי שבוי' אבל בשאר איסורין אין עבד ושפחה נאמנין ובהל' סוטה כתב ואפילו עבד ואפילו שפחה נאמנין הואיל והתורה האמינה ע"א ונראה דשאני התם דאיכא רגלים לדבר יעו"ש, ולפמשנ"ת דגם גבי סוטה גופא אינו נאמן הע"א בתורת ודאי רק שאינו שותה וממילא נאסרת מצד קו"ס מספק ולגבי איסור זונה לכהונה נאמן בתורת ודאי כדין ע"א נאמן באיסורין דוקא שעד כשר הוא אבל קרוב ושפחה אינם נאמנים כמש"כ המחנ"א, וע"כ שפיר כתב הרמב"ם הר"ז אסורה