אחיעזר חלק אבן העזר מז

שהי' נאמן בשעתו אע"פ דלענין מלקות אינו נאמן דהא גם בלי עדות הע"א לוקה משום טומאה אחרי קו"ס, וע"כ צ"ל דס"ל להראב"ד דאע"פ דעשאה התורה ספק כודאי מ"מ אין בו רק עשה דונטמאה ואינו לוקה משום לאו דלא יוכל לשוב לקחתה אחרי אשר הוטמאה וכמש"כ הרמב"ם בפי"א מהל' גירושין הי"ד לפיכך כל אשה שנאסרה על בעלה ע"י קו"ס אם בעל אותה. מכין אותו מכת מרדות ועי' בהה"מ שם דכל שלא זינתה ודאי אינו לוקה עלי' מלקות גמור מספק והועיל עדות הע"א שיהי' ודאי ושילקה משום לאו דטומאה א"כ מה"ט גם על איסור זונה דגלתה תורה אחרי קו"ס ונטמאה לכהונה ואיכא עשה דונטמאה וספק כודאי יהי' נאמן ע"א ללקות משום זונה דמאי שנא בין איסור טומאה לזונה דבשניהם איכא איסור עשה דונטמאה אחר קו"ס ובשניהם אין כאן לאו וכיון דהימני' רחמנא לטומאה משום דאסורה מתחלה מעשה דונטמאה א"כ ה"ה לאיסור זונה, גם מש"כ הש"ש בשי' הרמב"ם דלהכי נאמן ע"א באיסור זונה דל"ה דשב"ע מחוסרים באור דא"כ יהא נאמן ע"א באשת כהן שזינתה וע"כ צ"ל משום דמסתעף מדשב"ע כמשכ"ל וגם הא לא נחלק הראב"ד בפט"ז מהל' סנהדרין ע"ד הרמב"ם שחשב איסור זונה לכהונה כשארי איסורין

ובאמת ק"ל לשי' הראב"ד דסוטה חולצת וכ' הרא"ש ביבמות די"א דהראב"ד לא ירד לחלק בין ספק סוטה לודאי מדמבואר בסוטה, דספק סוטה חולצת ה"ה ודאי, ונראה בשי' הראב"ד דספק כודאי ואי שייך טומאה כעריות בודאי שייך גם בספק ומדינא חולצת, ולשיטתו נראה דבספק סוטה ישנו בלאו דלא יוכל לשוב לקחתה אחרי אשר הוטמאה ואיך שייך אליבי' איסור יוחזק ע"פ ע"א דהא גם לפני עדות הע"א הי' לוקה אחר קו"ס, ולשי' התוס' יבמות די"א והרשב"א שם דס"ל דספק סוטה איתנהו בלאו דטומאה י"ל ד' הירוש' בפ"ו דסוטה דאיסור יוחזק ע"פ ע"א באשת כהן שזינתה דס"ל דאע"פ דלוקה משום לאו דטומאה אבל משום לאו דזונה אינו לוקה ולהכי נקט באשת כהן דאלו באשת ישראל דליכא רק לאו' דטומאה ל"ש איסור יוחזק ע"פ ע"א, אבל למש"כ הראב"ד דאינו לוקה בע"א משום זונה רק משום טומאה קשה דהא לשיטתו דלא ירד לחלק בין ספק לודאי גם לפני עדות הע"א לוקה משום טומאה ומאי שייך בזה איסור יוחזק ע"פ עד אחד ועי' בסי' א' אות ח'

, וצ"ל בשי' הראב"ד דלא ירד לחלק בין ספק סוטה לודאי אין כונתו דספק כודאי ואיתנהו גם בו טומאה של סוטה ודאית דגם הראב"ד ס"ל דאין ספק סוטה ענין של ברור ודאי כשי' הרמב"ם וממילא דאינו לוקה משום לאו דאחרי הוטמאה, ורק כלפי מש"כ הרא"ש על קושית הש"ס בספק סוטה א"ה תתיבם יבומי דמאי מקשה דהא הוי ספק ערוה וע"ז תי' הרא"ש דבספק סוטה גם ספק טומאה לא הוי ובאור הדברים דרק עצם הזנות הוי טומאה אבל לא הדין דונסתרה והיא נטמאה דאע"פ שהיא טהורה אסורה ולגבי הספק הו"ל ככל הספיקות דא"א מדבריהם וע"ז חולק הראב"ד וס"ל דבספק סוטה הוי ספק ערוה דאע"פ דהטומאה דכתיב בה כעריות הוא על עצם הזנות מ"מ בספק סוטה דלהחמיר עשאה הכתוב הספק כודאי ממילא גם גבי לאו דאחר אשר הוטמאה יש בו איסור ספק לפי הך צד שמא זינתה ועשה דונסתרה והיא נטמאה עובר בודאי אפילו אם כלפי שמיא גליא שהיא טהורה וכיון דס"ל להראב"ד דספק סוטה יש בו גם ספק טומאה כעריות ומאי מקשה הש"ס בריש סוטה ותתיבם יבומי וע"כ הוכיח מזה דסוגין דסוטה ס"ל דגם ודאי סוטה חולצת וזהו שלא חילק בין סוטה ודאי לסוטה ספק דבסוטה ספק הוי ספק ערוה מה"ת וכיון דס"ל להראב"ד דרק מספק אסור בלאו דאחרי אשר הוטמאה ואינו לוקה ע"ז ולהכי א"ש הא דאיסור יוחזק ע"פ ע"א אחר קו"ס

ובהנחה זו יש לתרץ ד' הראב"ד ע"פ דרך הש"ש דאפ"ל דהא דהאמינתו תורה בע"א אחר קו"ס בטומאה האמורה בפרשה היינו דוקא באיסור טומאה דהוי ספק גם לפני עדות הע"א ונאסרה גם מספק בלאו דאחרי אשר הוטמאה מ"מ חיוב מלקות אין בספק טומאה כמו שאינו חייב על ביא"מ בס"ט ברה"י ורק שאסור מספק וע"י עדות העד נעשית לודאי טומאה אבל באיסור זונה לכהונה שאין בזה טומאה ואינו אלא ככל הספיקות שא"א מדבריהם ולא נאסרה מתחלה מספק איסור לאו דזונה לא האמינתו תורה ולהכי ס"ל להראב"ד דבע"א אינו לוקה משום זונה אלא משום טומאה [וכ"ז לשי' הראב"ד אבל הרמב"ם לשיטתו דס"ל דספק סוטה צרתה מתיבמת וע"כ צ"ל לדבריו דגם ספק טומאה של לאו דאחרי אשר הוטמאה ליכא מן התורה דאל"כ הא הו"ל ספק ערוה. ובספק סוטה אין רק איסור עשה דונטמאה ולא ספק ערוה ולפי"ז אין חילוק כלל בין איסור טומאה לאיסור זונה דהא גם בזונה יש איסור עשה דונטמאה א"כ שפיר לוקה משום זונה] ובפשוטו י"ל לפ"ז בשי' הראב"ד דהא דמצינו דע"א נאמן בסוטה מגזיה"כ הא באשת ישראל ברצון קמיירי דאסורה עליו משום טומאה אבל לאיסור זונה לכהונה הא לא גלי רחמנא אולם ק"ל לפי פירוש זה בד' הראב"ד דכיון דמיירי ברצון וחייב משום טומאה א"כ מאי שנא דנקיט הירוש' באשת כהן כיון דאי"ח משום זונה ורק משום טומאה והא איתנהו באשת ישראל ג"כ. ה) ולכאורה יש לישב שי' הרמב"ם בפ"א מהל' איסו"ב מה שלוקה משום זונה ולא משום טומאה. בענין אחר דמה שאין האשה נאסרת לבעלה כהן בע"א שזינתה ברצון משום זונה אף שפסול זונה מצד עצמו הוא כשאר איסורים, הוא מטעם דכיון שהיא עומדת תחת בעלה ואתה בא להוציאה מבעלה משום איסור זונה זהו ג"כ מקרי דבר שבערוה דילפינן דבר דבר מממון וכמו שאין מוציאין ממון רק עפ"י שני עדים כמו כן אין אנו יכולים להוציא אשה מבעלה רק ע"י שני עדים ואף שהאיסור מצד עצמותו אינו דבשב"ע מ"מ כיון שנצטרך להוציא על ידו אשה מבעלה מקרי דבר שבערוה וכן מה שנאמן ע"א לומר אשה זו גרושה היא הוא דוקא קודם שניסת אבל לאחר ש אין נאמן ע"א לומר זו גרושה היתה ולהוציאה מבעלה דלאוסרה על בעלה מקרי דבשב"ע [וכ"כ המח"א בפי"ב מהל' עדות והא"מ בסי' מ"ו הובא בסימן הקודם] אבל בסוטה אחר קו"ס דנאסרת לבעלה ונפקא מתותי' ע"י קנוי וסתירה שוב מועיל עדות ע"א לענין איסור זונה כיון דע"י איסור זה אין אנו מוציאים אותה מבעלה דבלא"ה לאפוקי קיימא ע"י קו"ס והוי איסור זונה כמו שאר איסורים ולפי"ז אתי שפיר שיטת הרמב"ם בפ"א מה' א"ב מה שלוקה עלי' משום זונה כיון שאסורה לבעלה מצד קו"ס והיא נמנעת השתי' ע"י עדות העד כמשנ"ת הוי איסור כהונה כשאר איסורין דהעד נאמן אף שלענין טומאה אינו נאמן משום דטומאה היא מצד עצמה דבשב"ע דטומאה כתיב בה כעריות ואף שאין אנו צריכים להוציא על ידו מבעלה ונאמן רק למנוע ההשקאה. משא"כ באיסור זונה בכה"ג שאין אנו אוסרים ע"י איסור זה לבעלה

ולפמש"כ דמה שאין אשה נאסרת לבעלה כהן משום זונה בע"א שזינתה הוא לא משום שהוא מסתעף מעדות בדבשב"ע כמשכ"ל רק דאיסור זונה גופא הוי דבשב"ע משום דנאסרת על בעלה אבל בעלמא היכא שאין אנו אוסרים לבעלה שפיר מהימן ע"א אף שהוא מסתעף מעדות שאינו נאמן עליה יחודש דין חדש בע"א שהעיד על אשת ישראל שזינתה ברצון ומת הבעל נאסרת