אחיעזר חלק אבן העזר מו

אבל בע"א שבא אחר קו"ס נהי דלגבי טומאה אינו נאמן להלקות את בעלה הבא עליה משום טומאה משום דאין דבשב"ע פחות משנים וכמשנ"ת, אבל מ"מ לא הוי עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כיון דכאן לא נתבטלה עדות הע"א דהרי נתקיימה עדותו לענין ההשקאה והתורה האמינה אותו שלא להשקותה ונאסרת לבעלה, וכיון דלא נתבטלה עדותו בפועל ממילא לגו איסור זונה דהוי כמו שאר איסורין שע"א נאמן נאמן בודאי הע"א והאיסור נתחזק על פיו והכהן הבא עליה אחר מיתת בעלה לוקה עלי' משום זונה כדין איסורין אשר יוחזקו עפ"י ע"א וה"ה בבעלה כהן דלוקה אח"כ משום זונה

ואין לומר הא ע"א בהכחשה לאו כלום הוא והא היא אומרת טהורה אני שאני סוטה בתר קו"ס דברי שלה לאו כלום הוא, והתורה משוה ברי שלה לספק וצריכה השקאה וכמ"ש התוס' בסוטה דכ"ד דגם לענין כתובה ברי שלה לאו ברי הוא. ועפ"י זה מיושבים לנכון דברי הרמב"ם ז"ל דבע"א הבא אחר קו"ס ובעלה כהן ובא עלי' אח"כ לוקה עלי' משום זונה. אף דבסוטה ודאית בב' עדים לוקה עלי' משום טומאה ג"כ כמש"פ בהל' גירושין מ"מ בע"א לשיטת הרמב"ם דאינו נאמן בתורת ודאי על עצם המעשה ונאמן רק על ההשקאה שלא להשקותה וע"כ משום טומאה ליכא לאו רק עשה דונטמאה אבל משום זונה דעד אחד נאמן באיסורין שפיר לוקה כיון דלא נתבטל גם לענין טומאה כמשנ"ת שפיר מקיימין עדותו להאיסור שהעד נאמן עליו וכיון ץ שנאמן לאיסור זונה לוקה עלי'

ד) ושיטת הראב"ד נראה דס"ל דע"א שנאמן בסוטה נאמן על עצם המאורע ולהכי לוקה ג"כ משום לאו דטומאה ומש"כ הראב"ד דכל אונס בע"א לא קרינן בי' זונה הוא משום דס"ל כלישנא בתרא דיבמות דנ"ו ומשה"ק עליו הה"מ במש"פ כל"ב דרבה כבר השיג עליו השעה"מ שלא ראה דברי הרמב"ן במלחמות וכ"ה גם בתוס' ר"פ ד"א ועי' ברשב"א יבמות דס"ח והר"א ממיץ בספר יראים פסק ג"כ כמ"ד דבאונס לא מקרי זונה והרי"ף והרא"ש הביאו ג"כ הך לישנא בתרא וכ"ה בודאי דעת הראב"ד, והנה הראב"ד מפרש ד' הירושלמי באונס וס"ל דאינו לוקה רק משום טומאה ולא משום זונה, וק"ל דהא דין זה מקורו בירושלמי סוטה פ"ו דר' מנא אמר כו' נסתרה בפני שנים ואמר אחד אני ראיתיה שנטמאת ובא בעלה כהן עלי' התרו בו שנים לוקה עיקר עדותו בעד אחד כו' ולד' הראב"ד קשה למה נקיט כהנת וכהן באונס דהא משום טומאה לוקה גם באשת ישראל ברצון וע' בש"ק שם שכ' דצ"ל דאתי כריב"כ דס"ל לאו דטומאה בסוטה ליכא אבל לד' הראב"ד דס"ל דמשום זונה אינו לוקה ורק משום טומאה א"כ מאי שנא אשת כהן מאשת ישראל דהא משום טומאה איכא בתרווייהו ומשום זונה גם באשת כהן אינו לוקה ולמה נקיט באשת כהן באונס וצ"ע

ונראה בבאור ד' הראב"ד שכ' דכל אונס בע"א לא קרינן בי' זונה דטעמו של דבר דמפרש ד' הירושלמי באשת כהן באונס משום דאם בא ע"א אחר קו"ס והעיד שזינתה ברצון בודאי דנאמן על עצם המאורע כמשכ"ל דכיון דרגל"ד מסיעתו הוי כשנים. [ואפשר דס"ל להראב"ד דע"א ורגל"ד מהני גם בממון דהא מהני בסוטה להפסידה כתובתה דהא ילפינן דבר דבר וצירוף רגל"ד עם ע"א הוי כשנים כמו בסוטה, ויש מקום לומר דבכה"ג גם לענין מלקות מהני, ואפשר לחלק דדוקא בממון דמהני אומד ידיעה בלא ראי' שפיר מצטרף רגל"ד לנאמנות ע"א אבל בד"נ לא מהני אומד ועי' ברמב"ם בפ"כ מהל' סנהדרין דילפינן מקרא דנקי וצדיק אל תהרוג ואפשר דז"א אלא לענין מיתה] עכ"פ כיון דע"א בצירוף רגל"ד הוי כשנים לענין דשב"ע ג"כ א"כ אין רבותא דאיסור יוחזק ע"פ ע"א דהא הוי כשנים לדשב"ע ולכתובתה והירוש' הא נקיט איסור יוחזק ע"פ ע"א בע"א המעיד שהוא חלב דנאמן רק לענין איסורים ומ"מ מהני גם למלקות, אבל בסוטה אין רבותא דהא הוחזק ע"י ע"א וצירוף רגל"ד דהוי כשנים לגבי דשב"ע ולהכי נקיט הירושלמי באשת כהן באונס דלישראל מישרא שרי באונס ובכה"ג אין הרגל"ד מסייע לזנות ואפ"ה אסירא וטעמו של דבר נראה דכיון דע"י רגל"ד איתרע חזקת טהרה שלה הוי כדשב"ע בלא איתחזק נאמן ע"א כמו באיסורים, ובזה שייך שפיר הך דינא דאיסור יוחזק ע"פ ע"א דהא הוחזק רק ע"י עדות הע"א בלא צירוף דרגל"ד ודמי לאיסור שהוחזק ע"פ ע"א דחלב ומדויקים ד' הראב"ד דבכל גוני בע"א לא קרינן ביה זונה דהראב"ד מפרש ד' הירושלמי באונס

והנה הגאון רעק"א בדו"ח כתובות תמה מנ"ל מקרא דלא נתפשה דנתפשה מותרת דאשת ישראל באונס שרי דילמא כיון דמיירי קרא דועד אין בה בע"א אחר קו"ס דע"א נאמן משום רגל"ד המסייעתו ולהכי באונס דאין רגל"ד מסייעתו ממילא אין ע"א נאמן, ולמש"כ בד' הראב"ד דכיון דאיתרע חזקתה הוי דשב"ע בלא איתחזק נאמן ע"א א"כ אע"פ שאין רגל"ד מסייעתו מ"מ הא איתחזק לא הוי, ולהשיטות דס"ל דדשב"ע בלא איתחזק לא מהימן חד ס"ל כשי' הרמב"ם דהא דהאמינתו תורה בע"א בסוטה הוא רק על דין השקאה ולא על גוף המאורע וכיון דכבר נאסרה ע"י קו"ס ובא הע"א רק למנוע ההשקאה לא הוי רק גרם לדשב"ע דבכה"ג ס"ל להרמב"ם דעל מינוי שליחות לקידושין א"צ עדים לפי שאין זה גמר הדבר והוי רק גרם לדשב"ע וזה רק דין מדיני השקאה כמו באיסורים דע"א נאמן א"כ מה"ט על דין השקאה גם באונס בדין שיהי' ע"א נאמן בה כיון דכבר נאסרה ע"י רגל"ד והראב"ד דס"ל דעל מינוי שליחות צריך עדים וגם גרם לדשב"ע צריך עדים ס"ל דדשב"ע בלא איתחזק ע"א נאמן ונאמן על עצם המאורע. (ובפשוטו נראה כיון דמקרא דוהיא לא נתפשה ילפינן מדיוקא ונתקבל הלכה על זה דיש לך אחרת דאע"פ שנתפשה אסורה הרי דבאשת כהן ע"י ע"א אחר קו"ס נאסרת גם באונס אע"פ שאין הרגל"ד מסייעתו וע"כ דאשת ישראל מותרת בכה"ג ועי' סוטה דכ"ד וי"ל דזה אינו אלא לפי ההו"א ועי' ברמב"ם פ"ג מהל' סוטה הל' כ"א ובמל"מ שם]

שוב מצאתי בש"ש ש"א פ"ג מש"כ בד' הרמב"ם והראב"ד בפ"א מהל' איסו"ב הכ"ב ומתחלה כתב בכוונת הראב"ד להשיג על הרמב"ם דאינה לוקה משום זונה דלא מצינו דהימני' רחמנא לע"א אלא בפרשה האמורה דכתיב ונטמאה ולטומאה הוא דהימני' רחמנא דהא ס"ט ברה"י ודאי טמא וע"י שתיית מי המרים טהורה היא וכשבא ע"א תו אינה שותה והו"ל טומאה ודאית כדין ס"ט ברה"י אבל לאיסור זונה דספקו מותר ככל הספיקות שא"א מדבריהם לא הימני' לע"א ואיסור זונה דהו"ל דשב"ע אין ע"א מהימן בה ואינו לוקה אלא משום טומאה וכמו בהך דינא דל"ב דרבה דאינו לוקה משום זונה אלא משום טומאה ה"נ בע"א ברצון אינו לוקה משום זונה אלא משום טומאה ושי' הרמב"ם דאיסור זונה לכהונה לא הוי דשב"ע ונאמן כדין ע"א דנאמן באיסורין זהו תו"ד

והנה לא ירדתי לסוף דעתו בבאור ד' הראב"ד דהא דהימני' רחמנא לע"א בטומאה משום דבלאו העד הו"ל ג"כ ס"ט ברה"י וסט"מ בודאי וכשבא ע"א ואינה שותה ממילא הו"ל טומאה ודאית וכונתו לפ"ז דס"ל להראב"ד דס"ט ברה"י סט"מ בודאי ובספק סוטה לוקה ג"כ משום לאו דטומאה כמש"כ התוס' ביבמות די"א א"כ ל"ש זה לדין דהוחזק עפ"י ע"א דלוקה משום עדות ע"א