אחיעזר חלק אבן העזר מג

בשיצא קול שנתקדשה ונתגרשה אסורה רק מצד קול ולא מדינא אבל בא"א ודאית שיצא קול שנתגרשה אסורה לכהן מדינא אך לפ"ז יקשה מדף פ"א דקאמר נמצא אתה מוציא לעז כו' ומשמע דתצא משני רק מצד הקול ולא מדינא ולדבריו ראוי שיועיל מדינא כדין ע"א נאמן באיסורין דהא הקול יצא קודם שנשאת לשני וע"כ צ"ל דכיון דעיקר העדות בא בדשב"ע לא מהני גם על איסורין וכמו שכתבתי

אבל בעיקר קושית האבני מילואים נראה לישב בפשיטות דמצד נאמנות ע"א באיסורין הי' מהני הכחשה דידה להנשא לכהן שאומרת שאינה גרושה דע"א בהכחשה לאו כלום הוא אבל מצד הקול אסורה אף בהכחשה דידה וממילא נסתר ג"כ מה שתירץ הא"מ על קושית הרשב"א דגם קודם נישואין נפ"מ מאי דאסורה משום קלא ולא מהני הכחשה שאינה גרושה, וכ"נ ממאי דמצינו בשבוי' דאין נאמן ע"א להעיד שהיא שבוי' וכמבואר באה"ע סי' ז' סעיף ו' ד' והא לדעת הרמב"ם דפסולי כהונה לא הוי דשב"ע א"כ מן הדין ע"א נאמן לפוסלה לכהונה וע"כ הוא לפי שהיא מכחישתו ואומרת לא נשביתי או נשביתי וטהורה אני משום דהפה שאסר הוא הפה שהתיר לפי שבידה להכחיש העד האומר שנשבית משום דע"א בהכחשה לאו כלום הוא ומה"ט האב שאומר נשבית ופדיתיה אינו נאמן וכמבואר בקידושין דס"ד ובאה"ע שם ס"ח לפי שאומרת טהורה אני ולא נשביתי או שנאמנת לומר טהורה אני לפי שבידה להכחיש ולומר שלא נשבית כדין נשביתי וטהורה אני ועי' בשעה"מ פט"ז מהל' סנהדרין, אבל באופן שאינה מכחשת לשי' הרמב"ם הי' נאמן ע"א לפוסלה לכהונה ומה שאינה נאמנת בעצמה היכא שיש עדים שנשבית לומר טהורה אני כדין ע"א נאמן באיסורין צ"ל דזה בכלל תקנת חז"ל שאסרו שבוי' לכהונה מספק אף היכא שמעידה על עצמה או שפחתה ובעלה שאין אדם מעיד על עצמו אף דבאיסורין מהני עדות הבעל ועיקר עדות ילפינן מוספרה לה דנאמנת מ"מ ביוחסין החמירו, וכל זה היכא שהיא שבוי' ודאית ע"פ עדים. כבר היא בכלל התקנה אבל כ"ז שאין ידוע שנשבית הרי היא נאמנת להכחיש את העד האומר שנשבית כדין ע"א בהכחשה וה"ה בגרושה נאמנת להכחיש את העד שאינה גרושה, ובזה נ"ל לכוין דעת הרכב"ם שכתב בפי"ח מהל' איסו"ב דהשבוי' הואיל ואיסור כל הספיקות כולן מד"ס לפיכך הקילו בה ותמה המחנה אפרים דהא גם בשארי איסורין נאמן ע"א ולפי מה שנתבאר י"ל דחידוש חידשו חז"ל דכל הפסולים נאמנין להתירה אף בהכחשת ע"א דבכל האיסורין ע"א בהכחשה לאו כלום הוא ובשבוי' נאמן הפסול לומר שהיא טהורה אף להכחיש את הכשר וכמבואר בכתובות דכ"ג ע"ב וכמבואר באה"ע סי' י"ז ס"ה דנאמנות שלהם האלימו כבי תרי לפי שעיקר השבוי' מד"ס לפיכך הקילו בה. עוד נראה הא דבשבוי' הקילו אף בא"א לבעלה הכהן דמגזירת חז"ל נאסרה מדין שבוי' ולגבי בעלה גם להתירה הוי דשב"ע וגם באיסור דרבנן היכא שיש ספק תורה הוי דשב"ע כמשכ"ל דמוכח כן מריש גיטין אך הם אמרו והם אמרו להאמין כל הפסולים להתירה לבעלה

יב) ומה שתמה כת"ר באגרות שניות על מה שצדדתי דלדברי העד מעולם לא נפסלה לכהונה וגם איתחזק איסורא לא הוי כמ"ש הגהמי"י בפ"ג מהל' אשות וע"ז תמה דהלא נמצא בפנקס בכת"י הגרי"ח לנדא ז"ל שהיא חלוצה אין כאן תימא דכיון דאין עדות העד סותר המעשה הנ"ל דגם לדבריו צריכה חליצה מספק וכמו שהבאתי דברי הנובי"ק אה"ע סי' נ"ד שחידש דנאמן הע"א לומר תנאי הי' בקידושין אף שהם מוחזקים ודרים כאיש ואשתו וכיון שלא הי' דרכו של הרב רי"ח ז"ל בפנקס לרשום בצדו אם היא חלוצה ודאית לפה"נ לפי שאין נפ"מ דלכתחלה גם ספק חלוצה אסורה וא"כ אין כאן סתירה כלל לדברי העד וע"כ יש לצדד דל"ה איתחזק כלל

ובגוף השאלה כיון שנמצא אח"כ בפנקס הצ"ג רשום בשם נפל וכאשר הגידו כן דרכם לכתוב על ילד שמת בתוך ל' אמרינן רוב ולדות בני קיימא ושפיר נאמן שהי' ילד בן קיימא ועל הפנקס יש לסמוך כיון דהפנקס נכתב בשעתו שלא בתורת עדות ודמי לאשתמודענא ביבמות דל"ט ויש לסמוך על עדות זו גם אח"כ כשיש נפ"מ בעדות דדמי להוחזקה העדות עי' תוס' ריש גיטין ד"ה ואם יש עוררין עי"ש בסוף הדבור, והא נתבאר ג"כ דנאמנת לכהונה כדין ע"א נאמן באיסורין, ועי' בתשו' רעק"א סי' פ"ה קכ"ד קכ"ה לדינא דפסולי כהונה לא הוי דשב"ע, וגם לפני החליצה היתה נאמנת בזה שא"צ חליצה אלא מספק

ובעיקר הדין שנודע לאחר שנשאת לכהן שחלצה מספק שמת הולד בתוך ל' אי אמרינן בזה קדמו וכנסו אין מוציאין אותה מידו, הנה מדברי התוס' שבת קל"ו ד"ה ואם מבואר אומר. רבי דהא דאינה חולצת בשמעתין לא משום שאם חלצה יהי' מחויב להוציאה אלא כיון שאפשר בלא חליצה מוטב שלא תחלוץ יעו"ש ובתוס' יבמות דכ"ד תירצו באופן אחר וכתבו דהתם בהחולץ שחולצת לאחר נשואין ואמרו קמו רבנן במילתא דנפל הוי לכך הצריכו חליצה ואתו למישרי חלוצה לכהן אבל הכא כ"א כשכונס אמרינן קים ליה להאי דלאו חלוצה היא ולכן כנסה מבואר מדבריהם דמהני קדמו וכנסו בנ"ד, אולם ראיתי בתוס' הרא"ש שם שהביא בשם הרמ"ה לחלק בין היכא שבודאי חלצה מיבמה אלא שהחליצה היתה מספק דכיון שהצריכוה רבנן חליצה מיבמה לא ידעו דמשום ספק הוא ואתי למשרי חלוצה לכהן ובין היכא דהספק שמא לא חלצה מיבמה דאז אמרינן קדמו ושנסו אין מוציאין ולפי תירוץ הרמ"ה א"כ במת הולד תוך ל' גם בקדמו וכנסו מוציאין אותה ואולי זה ג"כ כונת הטור בסי' ז' ה"כ שכתב ספק חלוצה והמל"מ בפי"ז מה' איסו"ב תמה ע"ז דהא אם כנס אין מוציא כ"ש דלא הוי חלל מספק ולפי מש"כ התוס' רא"ש משכח"ל בכה"ג. אולם אין ראי' מד' הטור דגם לתירוץ התוס' שחילקו ביבמות שם דהיכא שחלצה אחר שנשאת גרע דיאמרו דקמו רבנן במילתא משכח"ל בולדה מת שצריכה חליצה גם באשת כהן ונתקדשה ואח"כ חלצה דבכה"ג מוציאין גם בספק חלוצה, ועי' בס' נתיבות לשבת להפלאה, והנה מדברי התוס' מבואר דלא כתוס' הרא"ש וכן מסתימת הרמב"ם והשו"ע דספק חלוצה אם קדמו וכנסו אין מוציאין וכן מבואר מד' הריטב"א ר"פ החולץ דלר"ל דל"א איגלאי מילתא למפרע למה פסלה מן הכהונה אף בדיעבד הא הוי ס' חלוצה דאם קדמו וכנסו אין מוציאין והא התם ודאי חלצה מיבמה אלא שהחליצה מספק אי הוי באותה שעה ולד של קיימא אלמא דאף בכה"ג קדמו וכנסו אין מוציאין ואע"ג דמשני התם מדרבנן דפסלה מן הכהונה ואף בדיעבד תצא וכמ"ש הנמוק"י. הובא בב"ש סי' קס"ב סק"ה שאני התם דמדרבנן גזרו משום דמחזי כחליצה מעלייתא, וכ"נ מפי' הראשונים שם ודוקא בחליצת מעוברת הוא ולא בשארי ספיקות

וראיתי בתשו' בנין ציון ח"א סי' קכ"ח מחמיר באיילונית שיש לה סימן אחד ומשטחיות דבריו נראה שהי' חוכך להחמיר גם במת הולד תוך ל' אך מה דמשוה שם אם חלצה תחתיו דכהן דמשמע מדעת הרי"ף והרמב"ם והשו"ע דמת תוך ל' ונתקדשה לכהן שאם היתה חולצת אסורה לו דלא כהתוס' שבת קל"ו לדינו באיילונית בסי' א' שחלצה קודם