אחיעזר חלק אבן העזר מב

שייך גם בדין דרבא ורבא הא מיירי להנשא לכתחילה לכהונה ובזה הא לא הוי ערות דבר כלל

ולדעת התוס' רי"ד דס"ל דפסול כהונה הוי דשב"ע הא דקאמר רבא יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה היינו דהו"א דנהי דהוי דשב"ע מ"מ מדרבנן חיישינן מיהו לקלא דקמי נשואין כמו שחוששין לקלא דנתקדשה לפני נישואין אף דהוי דשב"ע וע"ז חידש רבא דגם מדרבנן אין חוששין לקלא דמזנה מ"ט פריצותא בעלמא מדרבנן היא דחזו לה, וע"ז מייתי כתנאי היינו דלר"מ תצא משום פריצות בעלמא מדרבנן ולרע"ק משישאו ויתנו בה מוז"ב וע"ז א"ר יוחנן בן נורי א"כ לא הנחת כו' היינו דלהכי לא חששו לקלא אף דקמי נישואין משום שאין זה דבר ברור ולא החמירו לחוש ובדרך אסמכתא אמר שהתורה אמרה כו' דלפיכך לא חששו חז"ל, אבל לדעת הרמב"ם דפסול כהונה לא הוי דבשב"ע א"כ אין זה ענין כלל לערות דבר, ועוד ק"ל דיצא לה שם מזנה היינו בע"כ קול שהוחזק בב"ד שאמרו ששמעו מנשים המוז"ב שזינתה וכמו בקול דקידושין א"כ לפי מש"פ הרמב"ם דפסול כהונה לא הוי דשב"ע והוי ככל איסורין דעד מפי עד וכל הפסולים נתמנין גבי' א"כ עפ"י דין פסולה לכהונה. ע"פ עדות דעד מפי עד וא"כ היאך נבטל הקול ונתירה לכהונה מצד ספק דפריצותא בעלמא הוא דקא חזו כיון דלאו משום חומרא דקלא הוא רק מצד הדין אסורה

י) אלא דבעיקר פי' הגמ' לפרש"י והתוס' דמפרשים דבפנוי' קאי מבואר בראשונים שמפרשים באשת איש וז"ל הריטב"א בסוף גיטין ורבינו נר"ו פירש יצא עלי' שם מזנה בעיר אין חוששין על בעלה משום דאמרינן פריצותא בעלמא דקא חזו ודוקא משום האי טעמא הא לאו הכי חיישינן ואע"ג דאמר רב אשי כל קלא דלבתר נישואין לא חיישינן ליה הנ"מ כשמוציאין קול שנתגרשה דקול זה בא לסתור הנישואין אבל להא חיישינן לה אי לאו משום דאמרינן פריצותא בעלמא הוא דחזו בה וצ"ע, והא דאמרינן כתנאי לפי פי' זה אתי כפשטי' לאוסרה על. בעלה משום זנות בלבד, וכן הראב"ד בס' תמים דעים מפרש דרבא בא"א קאי ואין חוששין לה ר"ל אפילו למצוה בעלמא ולכתחילה מורינן לה לבעלה שלא יחוש ולא יגרש וכתנאי נמי ר"מ סבר גרגרה בשוק מצוה לגרשה ורע"ק סבר אפי' ע"י קלא דנשים מצוה לגרשה וריב"נ לא פליג אדר"מ דבעדי דבר מכוער א"כ לא הנחת בת כו' וכ"נ מד' חי' הרמב"ן והרשב"א ביבמות דכ"ז בשם הר"ח דמפרש פלוגתא דהני תנאי לענין בעלה יעוי"ש, ונראה דגם הרמב"ם מפרש הא דריב"נ באשת איש ולהכי כ' בפי"ז מהל' איסו"ב הל' כ"א אפילו הוציאה בעלה מותרת לכהונה אחרי כן, וכ"ה בשו"ע סי' ו' סעי' ט"ז יצא עליה שם מזנה בעיר אין חוששין לה ואפי' הוציאה בעלה כו' הר"ז מותרת לכהן וכמש"כ שם הח"מ בס"ק י"ד דלא כהב"ח, וטעמא דמילתא שאינה נאסרת לכהונה אחר הגירושין משום דעיקר העדות ע"י עד מפי עד שהוחזק על ידו הקול בא בדבר שבערוה גם לכהונה דהוי מסתעף ממנו אינו נאמן ע"א כמשנ"ת וגם מצד הקול אין חוששין כיון דאין כאן קול ברור דפריצותא בעלמא הוא דקחזו לא החמירו בזה לחוש אח"כ לכהונה ואע"ג דבקול שהיא גרושה לבתר נישואין דאין חוששין היינו דוקא לבעל ראשון אבל אם מת ונישאת לכהן תצא משני כמבואר בגיטין דפ"א ובשו"ע אה"ע סי' ו' סי"ג אבל בקול דמזנה אין חוששין כיון דפריצות בעלמא קא חזו ואין בקול זה ממש לאוסרה

ומשם מוכרח ג"כ הדין דבתורת עדות כיון שאינו נאמן על דשב"ע אינו נאמן גם על פסול כהונה המסתעף מאותה עדות דהא מבואר בגיטין דפ"א דשייך אתה מוציא לעז על בניו של ראשון ומן הדין לא הי' לנו לאסור לשני ורק משום דיאמרו סמוך למיתה גירשה ואי איתא הא קול הוי עד מפי עד ונהי דאינו נאמן להוציאה מבעלה אבל לגבי השני הוי כאלו בא העד מפי עד לאוסרה והרי הוחזק על פיו לאיסור וא"כ מדין עדות ראוי לאוסרה על השני מה"ת ואיך נוכל להתירה לשני משום חשש דשמא אתה מוציא לעז על בניו של ראשון אע"כ כיון דהקול הי' בשעה שלא הועיל בתורת עדות משום דהוי דשב"ע לא מהני ג"כ לאוסרה לכהונה מדין ע"א נאמן באיסורין משום דבעיקר העדות אינו נאמן ורק מצד הקול החמירו ולכן דוקא באופן שאין הוצאת לעז על בניו של ראשון

ובזה יש להשוות ולישב לכאורה סתירת השו"ע מסי' ד' סט"ו דא"א שיצאה עליה קול שהיתה מזנה תחת בעלה כו' אבל היא עצמה חוששין לה משום זונה וכהן חושש לה מדין תורה, ועי' בב"ח ובח"מ ובב"ש שנדחקו לחלק מהא דיצא עלי' שם מזנה בעיר דקיי"ל דאין חוששין לה, ולפי משנ"ת י"ל דדוקא היכא שיצא הקול בשעה שהיא א"א בזה לא מהני מדינא מתורת עד מפי עד משום דעל עיקר עדות בעי שנים כדין דשב"ע ורק לפסול לכהונה ולזה מהני הקול מדינא בתורת עד מפי עד לאוסרה לכהונה ובזה ניחא מש"פ דכהן חושש לה מדין תורה דלכאורה צ"ב איזה איסור תורה יש בזה ע"י קול בעלמא וע"פ מש"כ ניחא דלשי' הרמב"ם דבפסולי כהונה מהני נאמנות העד כמו באיסורין א"כ גם עד מפי עד מהני ואסורה מדינא

אולם מלשון הרמב"ם בפי"ז מהל' איסו"ב הל' כ"א יצא קול על הבתולה כו' יצא לה שם מזנה בעיר כו' משמע דגם על אשה פנוי' שיצא קול מזנה אין חוששין לה ומותרת לכהונה, ולפי מש"כ ראוי לכתחלה לחוש לכהונה מדין תורה כמבואר בסי' ד' מצד נאמנות עד מפי עד באיסורין ע"כ נראה דאין לאסור מצד ע"א נאמן באיסורין דהא קיי"ל ע"א בהכחשה לאו כלום היא והא היא אומרת דטהורה אני מדנישאת לכהן, ומש"כ הרמב"ם דאיסור יוחזק ע"פ ע"א באומר אשה זו גרושה או זונה היינו בשותקת ואינה מכחשת דבדבר שבערוה קי"ל דשתיקה לאו כלום הוא ובפלוגתא דאביי ורבא בקידושין דס"ו קיי"ל כרבא אבל באיסורין בשתיקה יוחזק האיסור, משא"כ היכא דבעל דבר מכחיש לא יוחזק האיסור וכמו שכתב כן הרמב"ם בפירוש שאם הכחיש לאחר האכילת חלב לא מהני אבל מתחלה פשוט דמהני וע"כ במכחשת את הקול אין לאוסרה לכתחלה גם בפנוי', והרמב"ם מפרש הא דיצא עלי' קול מזנה בעיר אין חוששין לה בכל גוני בין בפנוי' ובין בא"א, ואע"ג דריב"נ מיירי בא"א מ"מ מביא ראי' דאם היינו חוששין משום הקול היינו חוששין בזנות גם לאחר נישואין דלא דמי לגירושין כמש"כ הריטב"א בשם הראשונים וע"כ מוכיח דאין זה קול ברור דפריצותא בעלמא קא חזו לה ומצד עד מפי עד אינה נאמנת דהא היא מכחשת

יא) שו"ר באבני מילואים סי' מ"ו סק"ה שהקשה לד' הרמב"ם דפסולי כהונה לא הוי דשב"ע מהא דתנן יצא קול מגורשת הר"ז מגורשת דהא מדינא ע"א נאמן באיסורין וה"ה לעד מפי עד ותירץ דלאחר שנישאת גם הרמב"ם מודה דהוי דשב"ע ותירץ עפ"ז קושית הרשב"א שם שהקשה בהא דפריך בגמ' והאמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן דמאי מקשה דילמא ה"ק שאם היתה אלמנה ויצא עליה קול שהיא גרושה ואוסרין אותה להנשא דאי אפ"ל בכה"ג דא"כ אסורה מדינא דעד מפי עד נאמן באיסורין יעו"ש, ולדבריו רק