אחיעזר חלק אבן העזר מא

השקול, ועוד דהא לפי' התוס' בניתן לי בן במדה"י מיירי דאיכא עדים בדבר שאומרים ששניהם מתו ואיכא חזקה להתירא כמשנ"ת לעיל א"כ יקשה קושיתו ונראה פשוט דהא דספק חלוצה ל"ג רבנן הוא לאו מטעם סד"ר להקל כי אם בפשיטות דגזירות חכמים כך היתה מתחלה דעל הודאי גזרו ועל הספק לא גזרו ואף ביש חזקה להחמיר וכ"נ ג"כ מד' הריטב"א בר"פ החולץ, אבל מה שכתבתי לחדש הוא ענין אחר דהיכא שצריכה חליצה מה"ת באופן דאיכא חזקה המסייע אין זה חלוצה ספק אלא חלוצה ודאית, ולפ"ז גם בעובדא דידן ראוי לעיין כיון שאין עדותה מועלת לגבי איסור זיקה וגם חזקת היתר ליבם סותר דבריה והוי ודאי חלוצה דלא מהני גם קדמו וכנסו וכמו שכתבתי בזה, אולם היכא דאיכא רוב נגד החזקה הוי ספק חלוצה א"כ בנ"ד שלא שהתה עם בעלה הראשון רק ג' או ד' שנים בכה"ג לא איתרע ליה רובא כלל ובזה ל"מ חזקת היתר ליבם לעשותה לודאי חלוצה ונהי דבלא עדותה לא היינו יכולים להתירה לכהונה בדיעבד מטעם רובא נגד החזקה דמכיון שחלצה מהכ"ת נסתפק ונאמר שהי' לה בן ומת בתוך ל' והא רוב החלוצות הן שמתו בעליהן בלא בנים אבל ע"י עדותה שפיר נאמנת כדין ע"א נאמן באיסורין ואפילו נגד החזקה באיסור דרבנן וכמש"ל, ולפני החלוצה באומרת ניתן לי בן היכא דאיכא רובא דרו"נ מתעברות ויולדות נהי דאינה נאמנת מ"מ א"צ חליצה אלא מספק וא"כ גם לאחר החליצה נאמנת לומר שהיתה החליצה מספק וכמו שנתבאר לעיל

ועוד נראה דהוי ספק חלוצה מטעם אחר דהרי יש עדות אשה ואחיה א"כ גם לכתחילה לפני החליצה לשי' הרמב"ם והרבה פוסקים נאמן ע"א להעיד שניתן לה בן להתירה לזר וכמבואר בטושו"ע סי' קנ"ו ס"ח ודעת החולקים הם הראב"ד והרא"ש, וכיון דרוב הפוסקים מתירים בע"א אף דהראב"ד והרא"ש חולקים מ"מ יותר מספיקא דדינא לא הוי וא"צ חליצה אלא מספק וכבר הוכחנו דדוקא היכא דצריכה חליצה ודאית הוי גם לכהונה כמו ודאי חליצה משא"כ בספק דמי לכל ספק חלוצה הרי נתבאר דלכל השיטות כיון שכבר חלצה ואין העדות בא בדבר שבערוה ושהחליצה היתה מספק נאמנת ואם קדמו וכנסו אין מוציאין

ח) ובגוף הדבר אי ע"א נאמן על איסור חליצה ושארי פסולי כהונה כמו באיסורין יש להעיר ממ"ש התוס' רי"ד בקידושין דס"ו הובא בש"ש ש"ו פט"ו דבמעיד על אשה שנשבית או שהיא גרושה ורוצה לפוסלה לכהונה הוי דשב"ע כדמוכח בשמעתין היינו מראיות הש"ס מינאי וכן מב"ג וב"ח דפסולו בשנים ונראה לדעתו דגם בפסול כהונה דחלוצה דרבנן הוי דבשב"ע כפסול כהונה מדאורייתא מהא דקאמר בן חלוצה פסולו בשנים וכן מינאי דהרי שבוי' אינו אלא מדרבנן וכן יש להביא ראי' דלהקל באיסור דרבנן הוי דבשב"ע מריש גיטין דקאמר סתם ספרי דדייני מגמר גמירי כו' ורבנן הוא דאצרוכוהו קיום ומשום עגונא אקילו בה רבנן דמשמע דרק מצד תקנת עגונה אבל שורת הדין הוא שאינו נאמן אף שאינו אלא מדרבנן דרבנן הוא דאצרכוהו קיום וכן יש להביא ראי' מנדה ד' מ"ח ע"ב דלר"ש אינן נבדקות בתוך הזמן ע"י נשים אף דלשיטת הרי"ף וכן דעת התוס' בבכורות דהא דמקשינן אשה לאיש אאמד"ר ומ"ט אינן נאמנות ואי"ל משום חזקת קטנות נגד העד יעוי' בתוס' קדושין דס"ד ויבמות ס"ט דאכתי יקשה לדעת הפוסקים דע"א נאמן נגד החזקה

אולם בכ"ז יש להשיב דמה שאמרו בינאי בשבויה דאאמד"ר דבעי תרי היינו דאינו חמור מאם העיד העד שנטמאה דאינו נאמן משום דאין דבשב"ע פחות משנים כמ"כ אינו נאמן שנשבית וכן לפוסלו בפסול חלל דבן חלוצה לא יהא חמור מפסול תורה שאינו נאמן אבל להקל ולהכשיר בעדותו לומר שאינו פסול בדרבנן או שאינה פסולה לכהונה מצד חלוצה שפיר י"ל דאין זה בגדר דבשב"ע ומגיטין ב' אין ראי' משום דהספק הוא באיסור תורה. (וכה"ג מבואר באחרונים ביור"ד סי' ט"ו ס"ג דאין הנכרי נאמן במסל"ת בעגלים משום דשורש האיסור מדאורייתא וע"ע במג"א סי' תקי"ג ס"ק י"ג] שוב מצאתי בתשו' חמדת שלמה שהביא ראי' מהא דגיטין דגם בדרבנן הוי דבשב"ע ולפי מש"כ יש לחלק. גם מהא דנדה דמ"ח י"ל דשיטת הרי"ף דע"א אינו נאמן נגד החזקה ודוקא אי חזקה דרבא מסייע הוי חזקה ונאמן ע"א, [עי' בתשו' רעק"א סי' ז' שכתב ג"כ דהוי נגד חזקת איסור יבמה לשוק עי"ש.] אבל לר"ש דלית לי' חזקה דרבא הוי נגד חזקה ואינו נאמן. [אך לפי"ז יהי' ראי' דגם באיסור דרבנן אין ע"א נאמן נגד החזקה דהא חליצת קטנה אאמד"ר לשיטת הרי"ף] מ"מ יש לחלק דחליצת קטנה הוי עיקרו מד"ת דאיסור יבמה לשוק דאורייתא משא"כ בפסול חלוצה לכהונה, אולם אפילו אי נימא דפסולי כהונה וגם באיסור דרבנן הוי דבר שבערוה הוא באופן שצריכה היתר כמו בחליצת קטנה, משא"כ היכא דאם כדברי העד כן הוא אין כאן ערוה כלל שאומרת שאינה חלוצה בזה י"ל אף לדברי התוס' רי"ד דלהקל ולהכשיר שאין כאן פסול כהונה כלל ל"ש דבר שבערוה. וכ"כ הש"ש ש"ו פ"ג דהיכא דאינו ידוע אם יש כאן דבר שבערוה לא הוי דבשב"ע, והוי כמו שאר איסורין אף באיסור תורה יעו"ש וע"כ גם אם פסול כהונה הוי דבשב"ע כיון דלדברי העד לא נפסלה לכהונה אין זה דבשב"ע]

ט) ובעיקר דברי התוס' רי"ד הנה שיטת הרמב"ם מבואר בפט"ז מה' סנהדרין שכתב איסור יוחזק עפ"י ע"א בע"א שאמר גרושה או זונה דנאמן, מבואר דס"ל דפסול כהונה ל"ה דבשב"ע ואם שבפנ"י בקדושין בקו"א נדחק ליישב דהרמב"ם מיירי באופן שהי' קו"ס ע"כ נאמן דהיא זונה אף נגד החזקה וכן בגרושה מיירי שזרק לה גט ואיתרע חזקתה עי"ש אבל פשטות דברי הרמב"ם מורים ובאים דע"א נאמן לפסול לכהונה ול"ה דבר שבערוה כלל וכ"כ השב שמעתתא ש"ו פט"ו ויעוין במחנה אפרים פי"ב מה' עדות ובשעה"מ פט"ז מה' סנהדרין. ולכאורה יש להעיר מש"ס מפורש בגיטין פ"ט א"ר יצא קול מזנה אין חוששין מ"ט פריצותא בעלמא הוא דחזו ופרש"י יצא קול על אשה פנוי' בעיר כתנאי כו' א"ל ר' יוחנן בן נורי אם כן לא הנחת בת לא"א שיושבת תחת בעלה והתורה אמרה כי מצא בה ערות דבר ולהלן הוא אומר עפ"י שנים יקום דבר מה להלן דבר ברור אף כאן דבר ברור ועי' בתוס' שמפרשים דגם ריב"נ קאי על קול דקודם נשואין שזינתה לפסול לה ונפסלה לכהונה על ידו. ואפ"ה בעי עדות ברורה וזה ילפינן מערות דבר אלמא דגם בפסול כהונה בלחוד הוי דשב"ע ואיך נחלק ונאמר דבעי עדות ברורה מערות דבר ולא בעי שני עדים ומהא דריב"ן גופא הי' אפ"ל דנהי דהקול הוא שזינתה לפני נישואיה ונפסלה לכהונה מ"מ כיון שאנו דנין כעת להוציאה מבעלה ולהוציא אשה מבעלה בעי עדות ברורה וכ"כ המחנה אפרים פי"ב מהל' עדות, ומש"פ הרמב"ם בפט"ז מהל' סנהדרין דנאמן ע"א לומר אשה זו גרושה או זונה לפוסלה לכהונה היינו לפני נישואין שלא בא להוציאה מבעלה וע"כ לא הוי דשב"ע אבל ממאי דמדמה הש"ס הא דרבא לריב"נ מבואר דטעם דריב"נ