אחיעזר חלק אבן העזר לח

גם בדרבנן אינו נאמן אבל אכתי יקשה על הרמב"ם וטור ושו"ע שהביאו האוקימתות בגרושה או בבית האסורים כדמשני הגמ' והא לדידן באיסור דרבנן נאמן ע"א נגד החזקה כמ"ש הנוב"י ובפרט למ"ש הפנ"י בקדושין דדעת הרמב"ם כדעת הרשב"א דע"א נאמן נגד החזקה ממש"פ בפט"ז מה' סנהדרין דאיסור יוחזק עפ"י ע"א כגון שהעיד על אשה שהיא גרושה או זונה, וכ"כ הש"ך בסי' קכ"ז ועוד דמ"ש דהוא נגד החזקה זהו לפי שיטת הרמב"ן שכתב ליישב הא דניתן לי בן דאינה נאמנת ולא אמרינן ניזל בתר רובא דרוב נשים מתעברות ויולדות משום דאיתרע הרוב לפי שאינו לפנינו ודוקא בהלכה היא וצרתה שאין הצרה לפנינו אזלינן בתר רובא אבל כיון שהלכה בלא ולד ובאה בלא ולד איתרע רובא דידה וא"כ באומרת ניתן לי בן ואח"כ מת בני אינה נאמנת ג"כ שהי' לה בן כיון דרובא איתרע וכשיצאה יצאה בחזקת איסור לשוק ובחזקת היתר ליבם, אבל לשיטת התוס' למ"ש בד' קי"ט בד"ה אמאי שהקשו למה אינה נאמנת במיגו שהיתה יכולה לומר עדיין בני קיים וסמכינן ארוב נשים דמתעברות ויולדות ותירצו דמיירי כגון שיש שני עדים שאומרים ששניהם מתו דהשתא אינה יכולה לומר עדיין בני קיים ולפי"ז כאן ידוע עפ"י עדים שהי' לה בן וגם אזלינן בתר רובא אלא שהספק מי מת קודם ובכה"ג לפי סוגית הגמ' בדל"א בחזקת היתר לשוק עומדת ובחזקת איסור ליבם היא

ג) ע"כ נראה דע"א הבא להעיד בדבר שבערוה דאין דבשב"ע פחות משנים ממילא גם לענין צד האיסור שבו אינו נאמן, והנה לכאורה מצינו בעדות פלגינן דבורא, ובגיטין ד"ט פליגי אביי ורבא בכתב נכסי קנוין לך דאביי ס"ל מתוך שלא קנה עצמו לא קנה נכסים ורבא ס"ל דעצמו קנה נכסים לא קנה וכה"ג פליגי בב"ב דף קל"ד בגרשתי את אשתי למפרע אי נאמן מכאן ולהבא ולמ"ד דנאמן הוא משום דפלגינן דיבורא גם בחד גופא וגם למ"ש הראב"ד בריש פ"א דמכות דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ולא פלגינן דבורא כדין נמצא אחד מהם קא"פ עדותן בטלה נראה דבאיסורין דע"א נאמן מן הדין ול"ש בו פסול נמצא אחד מהם קא"פ ה"נ ל"ש גבי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, ועי' בתשו' רעק"א סי' קכ"ד שתמה ע"ד הר"ן שהקשה ע"ד הרי"ף שפסק בנתן מתנה לשני בני אדם והעדים קרובים לאחד מהם דנתבטל המתנה משחרור דבנכסי קנוים לך דפלגינן דבורא, והא לא דמי דבשחרור דדין איסור עליו ואין בו פסול דקא"פ להני פלגינן דבורא. [ונראה בד' הר"ן דגם באיסורים אמרינן דבטלה כל העדות אף דל"ש בו פסול דקא"פ], וכן מצינו בעדות אשה דכל הפסולין נאמנין ואפ"ה אין האחים יורדין לנחלה. על פיהם [ועי' בנובי"ק סי' מ"ה שהוכיח מזה דבעדות אשה ל"א עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה], אבל באמת יש לחלק בין הנושאים דבההוא דכתב נכסי קנוין לך שייך ענין פלגינן דבורא דבאמת מעשה השחרור אינו תלוי בקנין נכסים רק שהמקרה הרכיבן ע"י מה שכתב בשטר כל נכסי קנוין לך ותלאן זב"ז וכן בגירשתי את אשתי למפרע בלא מעשה הגירושין אפשר שגירש או שבידו לגרש כעת להבא ורק ע"י אמירתו ודבורו שאמר גרשתי למפרע ע"ז שייך פלגינן דבורא הדבור למפרע אבל המעשה בעצמה אפשר שתהי' מגורשת להבא ולא למפרע אבל היכא שעצם המעשה תלוי זב"ז בזה ל"ש פלגינן דבורא, והא דנאמן ע"א בעדות אשה אע"פ שאין האחים יורדין לנחלה על פיו הוא לפי שלא בא העדות על ירידת נחלה דנימא כיון שלא נתקבל ע"ז נתבטל כולו, ובאמת מפורש שם ביבמות קי"ז באת לב"ד ואמרה מת בעלי התירוני להנשא מתירין אותה להנשא ונותנין לה כתובתה תנו לי כתובתי אף להנשא אין מתירין אותה מ"ט אדעתא דכתובה אתאי, ואף שאין ראי' משם דעיקר הטעם משום דדייקא להנשא וכאן שבאה לתבוע כתובתה ולא להנשא לא דייקא וממילא אינה נאמנת גם להנשא, אבל עכ"פ העדות באה רק על היתר נישואין ומיני' שאין ראי' דלא אמרינן עדות שנתבטלה מקצתה בטלה כולה בעדות אשה כיון שאין עיקר העדות באה על ממון אבל היכא שעיקר עדותו בא על ממון או על דבשב"ע ובזה תלוי גם איסור כיון דאין אנו מאמינים לו על עיקר עדותו אין אנו מאמינים לו גם על איסור שבו דאין נאמנות לחצאין ול"ש בזה פלגינן דבורא, ועי' ביבמות דמ"ז נאמן הוא לפסול את בנו קטן ואינו נאמן לפסול את בנו גדול שיש לו בנים כמש"כ התוס' שם דכיון דאינו נאמן על בני בנים אינו נאמן ג"כ על בנו דל"ש בזה פלגינן דבורא והא לאביי בגיטין שם דס"ל דלא פלגינן דבורא גם בשחרור דאין קא"פ מבטל מ"מ לא פלגינן דבורא ומיני' נשמע דהיכא דעצם העדות מסתעף זמ"ז דל"ש בזה פלגינן דבורא אף בעדות אשה דאין קא"פ מבטל הצירוף מ"מ נתבטל כל העדות, אלא דמדברי הראב"ד בעצמו בערב מבואר דלולא פסול דקא"פ מבטל עדות הכשרים הי' שייך פלגינן דבורא אף דעדות שהעידו על עיקר פרעון והערבות מסתעף מעצם חיוב ההלואה והיינו הך ומבואר דלשי' הראב"ד ביטול כל העדות גם המסתעף הוא מדין קא"פ ובאיסורין גם בכה"ג אפשר לחלק העדות ועי' בנובי"ק אה"ע סי' ע"ב

ד) ולכאורה יש לה"ר דפליגי גם בסברא זו אי יש נאמנות לחצאין מיבמות דקי"ח דהאשה שהלכה כו' וצרתה אסורה היתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה דברי ר"ט רע"ק אומר אין זו הדרך מוציאתה מידי עבירה עד שתהא אסורה להנשא ואסורה מלאכול בתרומה וברש"י שם הואיל ואינה נאמנת להשיאה אינה נאמנת לפוסלה יעוי"ש והנה לשי' הפוסקים דס"ל דאין ע"א נאמן נגד החזקה א"ש לר"ט דתאכל בתרומה לפי דאין ע"א נאמן נגד חזקת א"א וחזקת היתר לאכילת תרומה לפוסלה אבל לשי' הרמב"ם כמש"כ הש"ך בסי' קכ"ז בדעתו וכן לשי' הרשב"א דע"א נאמן נגד החזקה א"כ מאיזה טעם אינה נאמנת הצרה לפוסלה מתרומה הא ע"א נאמן באיסורין

והנה התוס' מספקא להו אי דוקא בתרומה דרבנן או אף בתרומה דאורייתא ג"כ דאוקמי אחזקת א"א לפי הנראה בכונתם דאין ע"א נאמן נגד החזקה ומידי דהוה אשני שבילין, אבל הרמב"ם בפ"ט מה תרומות ה"ד כתב הואיל ואינה נשאת על פיהן הר"ז אוכלת בתרומה בחזקת שבעלה קיים סתם הדברים ומשמע אף בתרומה דאורייתא אוכלת והא הרמב"ם לד' הש"ך ס"ל דע"א נאמן נגד החזקה א"כ מאיזה טעם לא נחוש לדברי צרה דהא ע"א נאמן באיסורין, וע"כ אפשר לומר דהטעם הוא לפי שעדות הצרה בא בדבר שבערוה וכיון דאינה נאמנת על צרתה ומוקמינן על ד"ת ממילא גם על צד האיסור שבו אינה נאמנת כיון דנתבטלה העדות מעיקרו גם על המסתעף ממנו אינה נאמנת

והראב"ד דס"ל דעיקר פסול דעדות שנתבטלה מקצתה בטלה כולה הוא מדין נמצא קא"פ ול"ש בזה באיסורים גם בכה"נ שהנאמנות הוא לחצאין פסק באמת כר"ע דאסורה לאכול בתרומה דנאמנת הצרה על צד האיסור שבו. [שו"ר בש"ש ש"ז פ"ד הרגיש מזה והביא סיוע מד' הר"ן בסנהדרין דל"א דמעשר שני דהוא ממון גבוה ופתיך בי' ממונא אינו נאמן גם על צד האיסור שבו, ובפ"ב שם נדחק בבאור דהתוס'