אחיעזר חלק אבן העזר לז

עומדת שכתבו דאין סברא לומר בשהו הרבה ולא ילדו רוב נשים מתעברות ויולדות והנוב"י בריש סימן ס"ט הביא דברי התוס' ובסוף הסימן לא הזכירו וע"ע בפני יהושע לקדושין דף פ' שכתב גם כן כמ"ש הנוב"י על כל פנים באשה זו שלא שהתה הרבה עם בעלה הראשון לפי מה שכתב הנוב"י שם דגבול לזה הוא עשר שנים דהוי רוב נשים מתעברות ויולדות, א"כ לדברי הנודע ביהודה אין כאן חזקת איסור כלל. גם אם נימא דחזקת איסור הוי וחזקה שנתבררה לשעתה מיהו הוי אחר הקדושין והנשואין מיד בחזקת היתר ליבם עמדה מ"מ אחרי כן הוי רוב נשים מתעברות ויולדות וכמבואר ביבמות דף קי"ט שם רישא חזקה ליבום ורובא לשוק א"כ נהי דאיכא חזקה מ"מ כיון דהרוב מרע להחזקה שוב ע"א נאמן דעד כאן אין ע"א נאמן נגד חזקה רק בחזקה אלימתא דלא איתרעה משא"כ בחזקה זו דאיתרעה ע"י הרוב ויל"ע ע"ז מריש גיטין ויעוי' בפנ"י ובתשו' רעק"א ס' קכ"ד

גם למש"כ השב שמעתתא ש"ו פ"ז לחלק דבחזקה שהוחזקה לפנינו כההיא דסוקלין ושורפין על החזקות אין ע"א נאמן להוציא מידי חזקה ובזה תירץ ההיא דגיטין נ"ד דאזכרות שלי לא כתבתים לשמן דאינו נאמן והא לדבריו לא היתה הס"ת כשרה מעולם ולדברי הגהמי"י ל"ה נגד חזקה כלל, וע"ז תירץ כיון דסתם סופרים כותבים לשמה הס"ת בחזקת כשרה עומדת והוחזקה לכשרה וע"כ אינו נאמן וא"כ הכא הלא הוחזקה לחלוצה, הנה באמת בעובדא דידן במקומה לא הוחזקה לחלוצה רק ע"י הקול שיצא עפ"י דברי' וקול ושוברו עמו דהיתה רק חלוצה מספק אלא הכא גם בהוחזקה לחלוצה לא דמי לס"ת דעדות העד מתנגד למעשה הסופר הכותב לשמה כמ"כ בכל החזקות בהוחזקה נדה בשכנותיה וכיו"ב בא העד להוציא מידי מעשה החזקה משא"כ בעדות העד שהי' לה ולד שמת תוך ל' שאינו סותר מעשה החליצה כלל דגם מספק צריכה חליצה וע"כ היא מוחזקת לחלוצה א"כ אין זה נגד החזקה שהוחזקה כלל וע"כ ראוי להאמין עדות הע"א בכה"ג וגדולה מזו כתב הנוב"י מהד"ק אה"ע סי' נ"ד דנאמן ע"א לומר תנאי הי' בקדושין אף שהיו מוחזקים ודרים כאיש ואשתו דאין זה נגד החזקה כיון דגם לדברי העד הי' מעשה הקדושין אלא בהתבטל התנאי נתבטלו גם הקדושין יעו"ש

ובגוף דברי הש"ש דזה שהוחזק בטעות חשוב ג"כ חזקה ואין ע"א נאמן להוציא מיד חזקה זו ובכה"ג כתב גם התבו"ש סי' כ"ח אות כ"ט דמה שיצא בהיתר חשוב חזקה והביא ראי' לזה מכתובות כ"ד דקאמר גדולה חזקה וכו' הרי אתם בחזקתכם אף שלא נתברר כשרותם מ"מ א"א להוציאם מחזקתם ויש להעיר ע"ז מדברי התוס' כתובות דכ"ב בד"ה תרי ותרי שפירשו ערעור דפגם משפחה שמעידין שהוא עבד ואלו מזימין אותם דאי באלו מכחישים אותם ואומרים שאינו עבד א"כ ל"ש לאוקמי בחזקת כשרות דאם הי' עבד מעולם לא הי' לו חזקת כשרות יעו"ש, ולדברי הש"ש והתבו"ש הא עכ"פ היו מוחזקים לדיינים כשרים ואין להוציאם מחזקתם, ואולי בתרי ותרי שאני דלא מהני חזקה שהוחזק לפנינו רק חזקה דמעיקרא שלא נשתנה. גם מה שהביא התבו"ש מהא דגדולה חזקה לאיבע"א שם בגמ' הוא רק בתרומה דרבנן וע"ע כתובות ד' כ"ו באס"ז שם שהביא באריכות דברי הרשב"א והריטב"א בתרי ותרי כיון דלא איתחזק אלא אפומייהו דהנך סהדי לאו חזקה היא יעו"ש

ב) ויש לשדות נרגא בכל מה שכתבתי ביסוד ההיתר מיבמות דף קי"ט דמקשה מהא דניתן לי בן במדה"י ואמרה מת בני ואח"כ מת בעלי נאמנת מת בעלי ואח"כ מת בני אינה נאמנת וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתיבמת וליחוש דילמא אתו עדים ואמרי כדקאמרה ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה אר"פ בגרושה וכו', וקשה לפמ"ש מאי פריך דהא י"ל דדוקא באשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י לא תנשא בדין הוא שאסורה לכהן דגם ספק חלוצה אסורה להנשא לכתחלה כמו שהוכיח הרמב"ן בחי' ליבמות כ"ד משא"כ בניתן לי בן דהא דאינה נאמנת להנשא לשוק משום דיבמה לשוק הוי דבר שבערוה כמו"ש הנמוק"י והמרדכי (דלא כמש"כ הנוב"י קמא סי' נ"ד דיבמה לשוק לא הוי דבר שבערוה יעוי' בנה"מ סי' ל"ו ובתשו' רעק"א] ולא הקילו רבנן באיסור יבמה לשוק משום דייקא והעמידו על דין תורה אבל לכהונה דהוא איסור ככל האיסורין וע"א נאמן באיסורין אפילו קרוב ופסול ואפילו בע"ד דילפינן מספרה לה וכן משחיטה וניקור (דטעם דבידו מהני לסלק רק החזקה כמ"ש הפוסקים]. א"כ מהכ"ת שלא להאמינה וע"כ מותרת להנשא לכהן דלגבי כהן נאמנת שיש לה בן והא מצינו בכה"ג דפלגינן דבורא ומחלקים הנאמנות ומבואר בכתובות כ"ד נאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה ובב"ב דקל"ד דנאמן להבא משום בידו ואינו נאמן למפרע וה"נ למה לא נאמינה על איסור כהונה ואף שהיא חלוצה מ"מ לגבי איסור כהונה הוי כאלו נתברר עפ"י עדים שהחליצה שלה היא בטעות

ולכאורה י"ל דכיון דבחזקת היתר ליבם עומדת א"כ בא העד להעיד נגד החזקה ואינו נאמן, ואף דלפסול כהונה ל"ה אותחזק כלל מ"מ הא בא להעיד לפני החליצה להתירה לשוק ועדות זו היא נגד החזקה ובדבר שהוא מדאורייתא ופסול כהונה הוא רק מסתעף מזה והא כתב הריטב"א בנדה די"ח בשליא בבית שהבית טמא דאין להעמיד הבית על חזקתו דהספק הוא על השליא וכ"כ בריש נדה הא דלא מוקמינן במקוה שנמדד הטהרות על חזקתן לפי שהספק על הטמא הטובל והטהרות ממילא נטמאו. [ועי' בתוס' חולין י"א שכתבו העמד טמא על חזקתו, אף דהספק על הפרה. וכבר הרגישו מזה ואכ"מ] וה"נ עיקר הספק הוא אם צריכה חליצה ואוקי בחזקת היתר ליבם וצריכה חליצה ונאסרת לכהונה ממילא ול"מ עדות העד כיון שעיקר עדותו הוא נגד החזקה בתחלה אבל כשכבר נחלצה ובא העד להתירה לכהונה דאין עוד נפ"מ להתירה לשוק דממילא מותרת משום חליצתה ל"ש לאוקמי בחזקת איסור יבמה לשוק וכמש"כ התוס' בקדושין דע"ט דאין להעמידה בחזקת פנוי' דבין כך וב"כ היא מקודשת אי מקדושי אביה אי מקדושי עצמה היינו כיון שלא היו דנים באותה שעה רק אחר מעשי שניהם שעכ"פ נתקדשה בודאי וה"נ כיון דלא היו דנים עפ"י עדות העד על מעשה החליצה דאז היו הרבה עדים בדבר ורק שנולד הספק כעת על מה שנשאת לכהן ול"ש לאוקמי בחזקת איסור לשוק

אבל גם זה אינו מספיק למ"ש בשם הנוב"י דבאיסור דרבנן מהימן ע"א נגד חזקת איסור א"כ על איסור חלוצה לכהונה בדין שנאמין עדות הע"א גם יקשה לשיטת הרשב"א ושארי הפוסקים דס"ל דע"א נאמן נגד החזקה וא"כ בדין שנאמין והא דלא מהימנא להתירה לשוק משום דהוי דבר שבערוה כמשכ"ל אבל להתירה לכהונה דהוי רק איסור וע"א נאמן באיסורין נאמנת, וא"כ מה מקשה הש"ס

ואף שיש לדחוק דקושית הש"ס קאי רק לפום הך צד דע"א אינו נאמן נגד החזקה דלשיטת התוס' מספקא לי' להש"ס בר"פ האשה רבה ודעת הרשב"א דס"ל דע"א נאמן נגד החזקה היינו דמסוגיא דכריתות משמע דנפשטה האיבעיא ולפי הך צד דאינו נאמן נגד החזקה