אחיעזר חלק אבן העזר לג

הא אין כאן מצוה כלל א"כ כמו שלא הותרה אלמנה מן הנישואין מצד הואיל ואשתרי אשתרי כמ"כ בשארי לאוין ל"א הואיל ואשתרי אשתרי ורק דעשה דוחה ל"ת בב"ר וגזרינן ב"ר אטו ב"ש

, ובמה שכתבתי יש לפלפל בישוב קושית התוס' והרשב"א ביבמות ד"ט דמנ"ל אליבא דרע"ק דחיי"ל לאו בני חליצה ויבום נינהו דיבא עשה וידחה ל"ת ועיקר קושיתם דאין לומר כיון דאין ק"ת פקע הזיקה ול"ש עשה דוחה ל"ת כמש"כ בכה"ג הרמב"ן דהא בריש יבמות מוכח דאלמלא קרא דעליה הו"א דאתי עשה ודחי ל"ת אע"פ דאין ק"ת באחות אשה, ולמש"כ י"ל דלפי ההו"א דאתי עשה דיבום ודתי ל"ת שי"ב כרת דאחות אשה וממילא איסור אשת אח מוחר לגמרי בתורת הותרה כשארי יבום ואיסור אשת אח הניתר אינו חוזר וניעור כמש"כ הרשב"א והי' שייך הואיל ואשתרי אשתרי וניתרת ג"כ איסור אחות אשה וממילא דגם ב"ש היתה מותרת משום הואיל ואשתרי אשתרי כמו איסור אשת אח כן איסור אחות אשה ושייך בי' ולקחה הרי היא כאשתו לכל דבר ויש בה תפיסת קידושין ג"כ, וכ"ז אי עשה דוחה ל"ת שי"ב כרת אבל אי אין עשה דוחה ל"ת שי"ב כרת ואין בה דין יבום לא הותר איסור אשת אח כלל. וכ"ז לפי ההו"א אבל לפי המסקנא דילפינן מקרא דעליה דאפילו בנשא מת ומת ואח"כ נשא חי ל"א הואיל ואשתרי אשתרי ולרע"ק חיי"ל כחייבי כריתות דמי ולא אמרינן גם בתיי"ל הואיל ואשתרי אשתרי כמבואר ביבמות דע"ט בנפלה ולבסוף נפצע ולהכי אי אפ"ל דאתי עשה ודחי ל"ת דכיון דביאה שניה אסורה לו ואין בו דין ולקחה וכיון דלרע"ק בחיי"ל לא תפסי קידושין ופקע זיקה ול"ש עשה דותה ל"ת בכה"ג דלא תפסי קידושין ורק דבי"ר נדחית כאמור ובזה י"ל ג"כ דרש"י בסנהדרין דנ"ג מתמיהת השאג"א בתשו' סי' נ"ג וד' רש"י ביבמות דפ"ד שהביא קרא דיבמתו בחיי"ל גרידא משום דמיבמתו ידעינן דל"א הואיל ואשתרי אשתרי וב"ש אסורה ואכמ"ל

ד) ובזה אמרתי דבר מחודד בישוב קושית התוס' ביבמות ד"כ בד"ה מיתיבי ואם בעלו קנו תימא דרבא גופי' מותיב מהך ברייתא והשתא איתותב מינה, דהנה לכאורה ק"ל במאי דמקשה רבא אם בעלו אמאי קנו דבודאי צ"ל דס"ל דכיון דמדאורייתא ליבום לא חזיא הויא אשת אח ולפיכך אם בעלו לא קנו דאם איתא דאיסור אשת אח נפקע מה בכך דליבום לא רמיא מ"מ הרי ק"ת בתיי"ל וכן הוכיח השעה"מ, והא"מ דחה זה ע"פ דעת הרשב"א דלפ"מ דס"ל דחיי"ל ליבום לא רמיא ולא ילפינן מיני' דאין עשה דוחה ל"ת משום דאיסור אשת אח הותר ואין לך בו אלא חידושו משא"כ כשנוסף איסור אחר ולהכי לפי ההו"א דחיי"ל ליבום לא. רמיא ע"כ דאיסור אשת אח לא פקע ושפיר מקשה הש"ם אם בעלו אמאי קנו יעוי"ש וק"ל א"כ אמאי לא מוקי לה בכשנפלה ולבסוף נפצע כדמוקי לה רבה לקמן דע"ט דלשיטת הרשב"א איסור שניתר אינו חוזר וניעור וא"כ בכה"ג אין בו רק איסור לאו שבו ולפיכך אם בעלו קנו משא"כ באלמנה לכה"ג דאיסור אשת אח לא פקע אם בעלו לא קנו, ואין לומר דמשו"ה לא מוקי לה בכשנפלה ולבסוף נפצע משום דא"כ יקשה נימא הואיל ואשתרי אשתרי (דלהך סברא דאיסור אשת אח לא פקע אין מיבמתו ראי' דל"א הואיל ואשתרי אשתרי כשבאו בזא"ז] ומ"ט אסור לקיימן דהא רבא גופי' לא ס"ל הואיל ואשתרי אשתרי בד"ת (ועי' זבחים דל"ב דרבא ל"ל הואיל ואשתרי אשתרי ובטו"א מגילה ד"ג ובתוס' רעק"א יבמות פ"א] ושפיר מצי רבא לאוקמי בכה"ג, ומזה באמת ראי' דלא כשעה"מ והא"מ וצ"ל בקושית הש"ס [עי' בא"מ שם] דאע"פ דס"ל דאיסור אשת אח פקע מ"מ כיון דבפירוש רבי קרא לחליצה ולא ליבום בדין הוא שאם בעלו לא קנו כיון דאין ביבום שום דין קידושין ומאמר אינו אלא מדרבנן ורק דין יבום וכיון דגלי קרא דליבום לא רמיא ו הרי אינה יכולה להקנות בתורת יבום ודין קידושין אין בביאה זו וממילא דאין כאן קנין כלל דדין קידושין אין כאן ודין ביאת יבמה בפירוש מיעט קרא מיבמתו ולפיכך אע"פ דאתרבי לחליצה ואיסור אשת אח פקע מ"מ לא קנו וממילא דאף בשנפלה ולבסוף נפצע אף דודאי פקע איסור אשת אח מ"מ אם בעלו לא קנו ושפיר מקשה רבא

והנה למאי דמשני ואמר הדר אמר רבא כו' ה"נ אפשר בחליצה ולא ס"ל הא דיבמתו [כ"כ הרמב"ן לתירוצא חדא] ומקשה הש"ס מאם בעלו קנו ולכאורא השתא דקיימינן דליכא מיעוט דליבום לא רמיא רק משום דאפשר בחליצה אין מקום לקושית הש"ס וצ"ל דמקשה דכיון דלא ס"ל הא דיבמתו שעולה לחליצה א"כ שוב אין ראי' דאיסור אשת אח פקע וכיון דאפשר בחליצה ואין העשה דוחה ל"ת ממילא אם בעלו חוזר וניעור איסור אשת אח והא דחולצת אף שיש איסור אשת אח משום דאי אמרת דמשום האי איסורא לא תחלוץ שוב בדין הוא שתתיבם דהא א"א לקיים שניהם] ולהכי שפיר מקשה אם בעלו אמאי קנו, אך לפ"ז הדרא קושיא לדוכתא דלוקים הש"ס בנפלה ולבסוף נפצע דבכה"ג כבר נפקע איסור אשת אח וצ"ל דהגמ' שפיר מקשה לפ"מ דס"ל הואיל ואשתרי אשתרי דהא לא ס"ל השתא דרשא דיבמתו וא"כ אי אפשר לאוקמי ברייתא בכה"ג דא"כ תקשה סיפא אמאי אסור לקיימן בב"ש וגם לכתחלה מותרת ויפה עולה קושית הש"ס, אבל רבא גופי' לטעמי' אזיל דס"ל דל"א הואיל ואשתרי אשתרי יש לישב הברייתא דמיירי כשנפלה ולבסוף נפצע דפקע איסור אשת אח ולפיכך אם בעלו קנו ומ"מ אסור לקיימן בב"ש משום איסור לאו שבו דל"א הואיל ואשתרי אשתרי

ובאופן אחר י"ל לשי' הרשב"א דלהכי לא מתרץ הש"ס בכשנפלה ולבסוף נפצע משום דאכתי קשה לר"ל דס"ל דחייב על הצרה כרת ולשמואל דס"ל הואיל ונאסרה נאסרה ולדידהו איסור אשת אח חוזר וניעור כמש"כ הרשב"א ואמאי אם בעלו קנו, אבל רבא לשיטתו ביבמות דמ"א דיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להתירה הראשון ולדידי' י"ל לכשנפלה ולבסוף נפצע ואין עוד איסור אשת אח ורק מתחלה מקשה אם נימא דבפירוש מיעטה תורה דליבום לא רמיא ואין בה דין יבום כמשכ"ל

והנה מש"כ לתרץ קושית הבית מאיר דמיבמתו ידעינן דלא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי הוא רק אם נימא דבחיי"ל ועשה נפקע איסור אשת אח אולם לפי הך צד שנסתפק המל"מ דבאלמנה מן הנשואין כיון דליבום לא רמיא מן התורה חייב משום אשת אח, וכן ראיתי מובא בשם חמדה גנוזה נדפס בירושלם לקוטים מיוחסים להרשב"א על יבמות ומבואר שם להדיא דסובר הרשב"א דהיכא דחולצת ולא מתיבמת היא באיסור ערוה על האח, וזהו דלא כמש"כ הא"מ במסקנת דעת הרשב"א וא"כ אין מיבמתו ראי' כלל דלא אמרינן הואיל ואשתרי דהא איסור אשת אח לא ניתר כלל בחיי"ל ועשה והדר יקשה קושית הבית מאיר דנימא הואיל ואשתרי אשתרי, ונראה לישב בפשיטות דהא דאמרינן באשת אח ואחות אשה הואיל ואשתרי אשתרי לפי דכרת אחת לכל העריות וכמבואר בריש כריתות כי כל אשר יעשו מכל התועבות האלה ונכרתו כו' וכרת דאחותו יצאה לחלק או כמו שאמר שם דכרת אחת וחלוקין בלאוין הלאוין מחלקין וס"ל לסתמא דגמרא דהוי כשם אחד אבל בשני איסורים חלוקים לגמרי