אחיעזר חלק אבן העזר כז

תהי' אשת המת החוצה דאין הקידושין מפקיעין הזיקה דהא ס"ל אין קידושין תופסין ממילא היכא דקידושין תופסין מהני להפקיע הזיקה, וגם לשמואל הא לא ידעינן מלא תהי' רק היכא דקידושין הי' בעבירה ועבר על לאו דלא תהי' אבל בנתקדשה בהיתר בודאי ראוי שהקידושין יפקיעו הזיקה, אבל לתי' הראשון הא בידו לגרשה גם בכה"ג ולא נפקע זיקתה ולמאי דפסק הרמב"ם והטושו"ע ביבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה דרצה חולץ ורצה מיבם ותחזור לזיקתה ולמצות יבום אחרי הגירושין הרי בידו לגרשה. עוד נראה נפ"מ אם נתקדשה לאחי אביו שמותר בה שהיא לו אשת בן אחיו ועתה ליבם היא אשת אחי אביו וא"כ גם לאחר הגירושין היא ערוה עליו ולא מהני הא דבידו לגרשה להתירה, ועי' בשו"ת רעק"א החדשות סי' ק"ט מש"כ בזה אבל לתי' הר"י לא מהני קידושי יבמה לשוק להפקיע האיסור אע"פ שגם אחר הגירושין תהי' ערוה ואם נשא היבם אחותה ונתקדשה היבמה לאחי אביו בהיתר ואח"כ מתה אחותה בזה בודאי נפקע הזיקה ע"י הקידושין ממנ"פ דלתי' הראשון אין בידו לגרשה להתירה ליבם ולתי הר"י הא נתקדשה בהיתר

אולם למש"כ בטעם הר"י דאין זה דרשא דהא לא מצינו דרשא זו בתלמוד רק שכן מוכח מפשוטו של מקרא דאל"כ לא תהי' אשת המת החוצה היכי משכח"ל דהא ע"י הקידושין נפקעת הזיקה א"כ אין לנו ראי' מהכתוב רק היכא דנתקדשה ואחרי הגירושין תהי' ניתרת ליבם דבכה"ג אין הקידושין מפקיעין הזיקה דבידו לגרשה אבל באופן שבע"כ תהי' מופקעת מהיבם גם אחר הגירושין אין לנו ראי' על זה ובכה"ג גם להר"י מפקיע הזיקה וגם הבית מאיר כתב בשי' הר"י דהא דאין הוי' מפקיע הזיקה הוא מטעם משום דבידו לגרשה

כן יש לדין בזה דמה דהוסיף הר"י ממשמעות המקרא ולא סגי לי' בתירוץ הראשון דבידו לגרשה משום דלשמואל דס"ל הואיל ונאסרה נאסרה ודמי לא"א בשעת נפילה בכה"ג לא אמרינן בידו לגרשה, וע"כ הוסיף הר"י דמ"מ כיון דנתקדשה באיסור דלא תהי' אי אפשר שהקידושין יפקיע הזיקה, ולפ"ז לכשנשא יבמה אחותה ונתקדשה לשוק בהיתר ואחרי כן מתה אחותה בכה"ג למאי דקיי"ל דיבמה שהותרה ונאסרה תחזור להתירה הראשון מודה הר"י לתירוץ הראשון משום דבידו לגרשה ומתורץ בזה משה"ק בדרוש וחדוש על תי' הר"י דהא לרב ודאי אי אפשר למידרש קרא להכי דהא ס"ל אין ק"ת ולא משכח"ל הוי' ויקשה לפ"ז דישאר קושית הש"ס בדפ"ז דלא יהי' מתים כחיים לפוטרה מיבום ומה דמשנינן דרכי' דרכי נועם והיינו דאם תנשא וימות הבן ותצטרך חליצה ותתגנה על בעלה זה ל"ש לרב דהא לא תצטרך לחליצה תחת בעלה דבעת שנתקדשה הי' הבן חי ואח"כ כשמת הבן היא ערוה משום א"א ויעוי"ש מה שרצה לומר דלאותו ס"ד דגם לרב אפשר למידרש לא תהי' אפי' ע"י הוי' ובאופן זה דמת הבן תחת בעלה השני ודחה אח"כ, ותירוצו אינו מובן דהאיך אני קורא לרב לאו דלא תהי' באופן שנתקדשה בהיתר דהא באיסור לרב אין קידושין תופסין, ולא עוד דלפמש"כ קושית הגרעק"א גם לשמואל קשה נהי דמוכח דלא תהי' אשת המת החוצה אין קידושי איסור יבמה לשוק בכח להפקיע זיקת היבם היינו היכא דעובר על לאו דלא תהי' אבל היכא דנתקדשה בהיתר הרי א"א ערוה ככל העריות

ולמש"כ דגם הר"י מודה לרב דס"ל דיבמה שהותרה ונאסרה דתחזור להתירה הראשון מצד סברא דבידו לגרשה ואח"כ תחזור להתירה א"כ לפי ההו"א דלא נעשה מתים כחיים גם בשעת נפילה שייך סברא זו דבידו לגרשה, ויעוי' בנובי"ת סי' ק"נ שכ"כ מעצמו להוכיח מזה דאין א"א מפקיע הזיקה, ולמש"כ י"ל דאין נפ"מ בין תירוץ הראשון לתי' הר"י לדינא דבנתקדשה בהיתר מ"מ היכא דשייך סברת דבידו לגרשה דתחזור להתירה גם הר"י מודה והיכא דע"י הקידושין תהי' ערוה גם אח"כ אין ראי' מלאו דלא תהי' בכה"ג דאין הקידושין מפקיעין הזיקה והחידוש של הר"י דאליבא דשמואל דס"ל הואיל ונאסרה נאסרה מ"מ מצד קידושי איסור יבמה לשוק אין הזיקה נפקעת וממילא דמותרת אחרי כן ג"כ, מ"מ י"ל דאיכא נפ"מ בא"א בשעת נפילה דאפשר דלתירוץ הראשון דגם לשמואל דס"ל הואיל ונאסרה נאסרה מ"מ אין הקידושין מפקיעין מסברא דבידו לגרשה ה"ה בא"א בשעת נפילה אינה נפטרת כמו דמצדד הרשב"א, אבל לתירוץ הר"י הא ידעינן רק היכא דנתקדשה באיסור יבמה לשוק דאין הזיקה נפקעת לשמואל משא"כ בא"א בשעת נפילה דאסורה גם אחר הגירושין משום כל שאין אני קורא בשעת נפילה יבמה יבא עלי' ולא נפקע הזיקה מסברא וכשי' הרמב"ן והתוס' בד"י

ולפי מה שנתבאר דלמאי דקיי"ל כרב דיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להתירה הראשון אין איסור א"א פוטר להר"י מסברא עכ"פ אין ראי' מקרא דלא תהי' אשת המת דאין הקידושין מפקיעין הזיקה רק באופן שאחרי הגירושין תהי' ניתרת אבל באופן שתהי' אסורה אח"כ דקידושין מפקיעין כמו בשעת נפילה וא"כ למש"כ למעלה בסוטה שנפלה ליבום ואח"כ נשא אחותה ומתה לא אמרינן יבמה שהותרה ונאסרה תחזור להתירה הראשון ולהכי בסוטה שנתקדשה לזר להך צד דק"ת ביבמה לשוק מהני הקידושין להפקיע הזיקה משום דבידו לגרשה ל"ש בזה דאף אם תתגרש תיאסר ואף דלשי' הרשב"א דס"ל דיבמה שהותרה ונאסרה לא תחזור עוד ליבום ולחליצה ולדידי' ל"ש סברא דבידו לגרשה ועכצ"ל גם לרב מצד גזיה"כ מ"מ הא מפסק השו"ע בסי' קנ"ט ביבמה שהותרה רצה חולץ רצה מיבם דלא כהרשב"א וזקוקה לחליצה ושייך סברא דבידו לגרשה, אבל בעיקר הסברא דיבמה שהותרה ואיסור אשת אח שניתר אינו חוזר וניעור י"ל כהרשב"א וכדקי"ל כריו"ח דהחולץ ליבמתו אי"ח לא הוא ולא האחין על החלוצה ועל הצרה כרת וי"ל דלהכי תחזור להתירה הראשון דרק איסור אשת אח אין לו היתר אבל היכא שנאסרה משום אשת אח כמו בסוטה ונשא אחותה ומתה אין לו היתר לאיסור אשת אח ולא תחזור להתירה הראשון ובכה"ג ל"א בידו לגרשה והזיקה נפקעת, [ואף דלתי' הראשון שבתוס' מוכח דלשמואל דס"ל הואיל ונאסרה נאסרה משום דבידו לגרשה אינו מפקיע הזיקה מ"מ י"ל נהי דלשמואל מוכרח לומר כן מהא דקאמר בני צרות אני מעיד לכם אבל למאי דקי"ל כרב אפשר דרק היכא שתחזור להתירה הראשון בזה אינה מפקעת הזיקה משום דבידו לגרשה אבל היכא דתיאסר אחרי כן ג"כ באמת אינו מפקיע הזיקה]

וראיתי במנ"ח מצוה קע"ה שכ' דבנפלה קטנה לכה"ג דיש בזה ל"ת ועשה והבא עליה לא נפטרה צרתה וחייב עליה משום אשת אח כמש"כ המל"מ לצדד כן אם נתגדלה אחרי כן אינה פוטרת צרתה אף דליכא אלא לאו ואתי עשה ודחי ל"ת מן התורה מ"מ כיון דבשעת נפילה לא חזיא ואין אני קורא בה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שי"ל בנים יעוי"ש, ולכאורה בפשוטו כיון דזקוקה לחליצה לא אמרינן כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה כו' ואף דלריו"ח ביבמות דכ"ז מצינו ג"כ בזיקה דרבנן כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה כו' היינו לאוסרה מדרבנן ליבום אבל לגבי דין תורה שלא לפטור צרתה לומר כללא דרב לא מצינו רק בנשא אחותה דנפטרה מזיקתו לגמרי אבל היכא