אחיעזר חלק אבן העזר כה

ונראה בפשט דהתוס' דהא דאי"ע ליבום אי"ע לחליצה הוא באופן שאי"ע ליבום לעולם, אבל כל שביד המקדש לגרשה חשובה עולה ליבום לאחר זמן וכיון דכבר הוזקקה ליבום זיקתה מיתלא תלוי ולא תוכל להפטר מן החליצה כיון שביד המקדש לגרשה וראוי ליבום אחרי כן וכל זה לכשחלה הזיקה שזהו רק מגזיה"כ דכל שאי"ע ליבום אי"ע לחליצה משא"כ בא"א בשעת נפילה אי אפשר שתחול הזיקה כיון. שאי אפשר שתחול הקידושין לאחר שתתקדש ותתגרש והא אין ביד היבם והיבמה להסיר איסור א"א ולא דמי לנדה בשעת נפילה שכ' התוס' דבידה לטבול ועוד דבנדה תפסי בה קידושין אבל בא"א בשעת נפילה דלא תפסי בה קידושין ואין בידם להביא לידי תפיסת קידושין אי אפשר שתחול הזיקה מעיקרא

ובדעת הרשב"א דמספק"ל בא"א על ידי תנאי דד"א גרם לה דאפשר דחולצת אע"פ שאין בה תפיסת קידושין ורק שעל ידי עבירת התנאי בטל הגט למפרע חשובה בת תפיסת קידושין וגם אפ"ל דס"ל עפמש"כ בסי' א' בשי' הראשונים דלהכי סוטה פטורה מן החליצה אע"ג דתפסי בה קידושין דהא דאמרינן בד"כ מסתברא חיי"כ דלא תפסי בה קידושין הוא ענין חומר וכן פרש"י בסנהדרין דנ"ג דלהכי מוקי לקרא דלא יחפוץ בהכי ולהכי גם סוטה יש לה החומר משום דטומאה כתיב בה כעריות יש בסוטה חומר ערוה ומה"ט בא"א מחמת תנאי דד"א גרם לה אין לה חומר ערוה ולהכי חולצת. אבל הרמב"ן דס"ל דהא דסוטה פטורה מן החליצה משום לאחר ולא ליבם והא דחיי"כ אי"ע לחליצה הוא גם מסברא דלא תפסי בה קידושין ולהכי בא"א בשעת נפילה כיון דבפועל אין בה קידושין או יבום אין בה זיקה כלל ואי"ע לחליצה

והנה בשיטת התוס' ביבמות ד"י בסוף הדבור בפירוש ד' הירושלמי ולתני' א"א תמן התורה אסרה עליו הכא הוא אסרה עליו דהאיסור תלוי במגרש שאם ירצה יתירנה ליבם קודם שימות אחיו ולהכי לא תני ומשמע מדבריהם דבכה"ג פוטרת צרתה רק דלא תני להו, וכ"כ היש"ש והנובי"ת בכונת דהתוס' ופרושם מוכרח מדבריהם דאל"כ מאי מהני שהי' מתירה קודם שימות כיון דעכשיו אין בידו להתירה ליבום משום שנאסרה עליו בשעה אחת ובתוס' גיטין דפ"ג תירצו שני תירוצים ועי' בתוס' הרא"ש ביבמות ולתירוץ השני אינה פוטרת צרתה יעוי"ש, ובדהתוס' יל"פ דבתוך הדבור כתבו ומיהו לרבי דילפינן מולקחה כל היכא דאיכא תרי ליקוחין קשה דגם א"א ע"י תנאי אין בה ליקוחין ופוטרת צרתה ובודאי דלרבי לא מהני הא דבידו לגרשה כיון דאין בה ליקוחין ומפרשים קושית הירוש' לרבי דלא ילפינן מאחות אשה ולתני א"א שפוטרת צרתה ועל זה משני תמן התורה אסרה עליו אבל הכא הוא אסרה עליו ובידו להתירה קודם ולהכי לא תני לה, אבל היא עצמה נראה מדהתוס' בתחלת הדבור דהוי ערוה ואפילו לרבנן רק שאינה פוטרת צרתה ולא מהני הא דבידו לגרשה וכן הוכיח מזה הבית מאיר

אולם מדהתוס' אין הכרח לזה. והנה המהרי"ט בתשו' סי' מ"ט הוכיח מדהתוס' במגרש על תנאי שיכול לגרשנה אח"כ בלי תנאי או לבטל התנאי דלא כמש"כ הרא"ש בתשו' כלל מ"ה דאין יכול לבטל התנאי וגם לחזור ולגרשה אין תקנה אלא שיקדשנה ויתן לה גט בלא תנאי וכאן אי אפשר שיקדשנה קודם מיתת אחיו דהא היא א"א ואין קידושין תופסין ומדברי המהרי"ט נראה דמפרש דהתוס' דיכול המגרש להתירה על ידי ביטול התנאי, ולכאורה יש לתמוה דא"כ יכול להתירה אף לאחר מיתת אחיו דהא ע"י הביטול חל הגט למפרע ולא נאסרה עליו שעה אחת, וראיתי שהרגישו בזה, וצ"ל בסברתו כיון דבאותה שעה היתה אסורה עליו חשוב נאסרה עליו שעה אחת ואיגלאי מילתא למפרע לא אמרינן אף דלא דמי לחליצת מעוברת, ועי' בשעה"מ פ"ב מהל'