אחיעזר חלק אבן העזר כב

דלדידהו דס"ל דא"א כשאר עריות כיון דלשמואל הואיל ונאסרה נאסרה איך הותרה לו אחר הגט והו"ל להגמ' לפרש דהלכתא כותי' דשמואל דקידושין תופסין והלכתא כותי' דרב דיבמה שהותרה תחזור להתירה הראשון כמו שהקשה הנוב"י והבית מאיר

ג) ולכאורה נ"ל לישב בסתירת דהתוס' לפי המבואר ביבמות דמ"א בדין דמתה אשתו מהו ביבמתו ומסיק שם הש"ס הדר אמר אימר דא"ר אלעזר היכא דלא חזיא בשעת נפילה אבל היכא דחזיא בשעת נפילה מי אמר, הדר אמר אין והתניא ר"א אומר מתה יבמתו מותר באשתו מתה אשתו אותה יבמה חולצת ולא מתיבמת אע"ג דס"ל לשמואל כר"א כו' הרי מפורש מהברייתא מדברי ר"א דחולצת ולא מתיבמת אע"ג דס"ל הואיל ונאסרה נאסרה חולצת כשאר חיי"ל ועשה, אלמא דפקע איסור אשת אח ולכאורה צ"ע מאיזה טעם אינה מתיבמת כיון דאיסור אשת אח נפקע א"כ איזה איסור אחר יש, ואפ"ל דאסורה להתיבם משום לא יבנה וכבר הרגיש הרשב"א לרב דאמר יבמה שהותרה ונאסרה תחזור להתירה הראשון ולא נאסרה משום לא יבנה, ומתרץ משום דלא עבדי בה מעשה, אבל ר"א ושמואל ס"ל דאיכא לא יבנה אע"ג דלא עבדי בה מעשה כיון דנדחתה מצות יבום אינה חוזרת ונראית עוד ליבום אבל באמת איסור אשת אח נפקע ולהכי חולצת כשחזרה והותרה ורק מצות יבום נדחתה

ועפי"ז מיושב שפיר דהתוס' בדט"ז ואין סתירה לדברי הרשב"א והרמב"ן דא"א בשעת נפילה הוי ערוה דאע"פ שבידו לגרשה מ"מ כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כא"א שיש לה בנים, וגם אחר הגירושין תהי' אסורה, משא"כ בנתקדשה אחר הנפילה דהוי יבמה שהותרה ואיסור אשת אח פקעה שפיר חלקו התוס' דבידו לגרשה, דאף לשמואל דס"ל הואיל ונאסרה נאסרה מ"מ זקוקה עדנה לחליצה ול"ה עוד ערוה ורק ממצות יבום נדחתה משום לא יבנה א"כ א"א שתפקיע הקידושין הזיקה דהא אחר הגירושין תחזור לזיקתה, ולהכי א"ש הא דאמר בדצ"ב ע"ב דאם הי' יבמה ישראל נותן לה השני גט והותרה לו גם להתיבם גם לשמואל דס"ל הואיל ונאסרה נאסרה כיון דגם לשמואל לא נפקע הזיקה כאמור

ועפי"ז יש מקום לחדש בנד"ד בסוטה שניסת לשוק בלא בלא חליצה שאנו חוששין לשי' הראב"ד שמא הכריע כסוגיא דסוטה [דאלו חשש רק מספק יש לדון בזה משום ס"ס כמו שנתבאר באות א'] והא דצרתה אסורה צ"ל דכיון דטומאה כתיב בה כעריות נכללת בדרשא דלצרור מ"מ אינה יוצאה בלא חליצה כמו שאינה יוצאה מבעלה בלא גט, אבל כיון דאיתנייהו בכלל דלצרור כמו שאר עריות וצרתה אסורה ליבום בודאי דהבא עלי' חייב משום אשת אח, ובפרט למש"כ לצדד דעל הצרה אין איסור אחר רק משום אשת אח ועכצ"ל דבסוטה ודאית חייב משום אשת אח לשי' הראב"ד אף דחולצת, והאחרונים צדדו אף בספק סוטה חייב עלי' היבם משום אשת אח ומכש"כ בסוטה ודאית להראב"ד, ומאי דחולצת אף דחייב עלי' משום אשת אח משום דדמי לאסור ד"א גרם לה כיון דמצד עצמה היתה מותרת משום אשת אח רק בשביל סוטה, וכ"כ האבני מילואים באלמנה לכה"ג בסי' קע"ג, ולפי"ז יש לדון בסוטה שנשא אחותה ומתה דל"ש יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להתירה הראשון אף לרב דטעמא משום דאיסור אשת אח נפקע ולא יכול להתחדש כמש"כ הרשב"א בחי' ליבמות שם, אבל אם הי' האפשרות שיחודש איסור אשת אח בודאי דהיתה נאסרת גם לרב אלא דבנשא אחות יבמתו נאסרה משום אחות אשה ולא משום אשת אח דנפקע, ולהכי במתה אשתו ואין כאן איסור אחות אשה מותרת יבמתו להתיבם, אבל בסוטה דמעולם לא הותרה איסור אשת אח ואם בא עלי' יבם חייב כרת משום אשת אח אלא שצריכה חליצה, אבל כל שנשא אחותה ויש בה משום ערוה דאחות אשתו הרי יש בה איסור אשת אח ג"כ ואע"פ שמתה אשתו אח"כ אינה חוזרת עוד להתירה הראשון, ועפי"ז בסוטה שנשאת לשוק מה שאינה נפטרת ע"י איסור א"א כמש"כ התוס' בדט"ז משום שביד המקדש לגרשה ותחזור להתירה הראשון וכמו שכתבנו דגם לשמואל מודה דחולצת ותחזור לזיקתה אבל בסוטה שיש בה איסור אשת אח ונעשית אשת איש ונפקעת זיקתה א"כ אף אם מגרשה לא תחזור להתירה הראשון דמעולם לא הי' היתר אשת אח כמו שכתבנו, ורק זיקה הי' לה ולכשנפקעת זיקתה לא תחזור עוד לזיקתה ודמי לא"א בשעת נפילה, ובזה הלא מבואר מדהתוס' הנ"ל ד"י ומדברי הרשב"א והרמב"ן דאיסור א"א הוי ככל עריות משום דגם לאחר הגירושין אסורה דכל שאין אני קורא בה בשעת נפילה כו' וה"נ גם לאחר הגירושין תיאסר משום איסור אשת אח שלא הותר מעולם

ד) אולם שבתי וראיתי שזה היסוד נסתר מדברי הרשב"א ליבמות שם וז"ל וא"ת אפילו מן האירוסין הלא מכיון שקידש את אחותה נאסרה יבמה עליו דבר תורה וקיימא עליו באחות אשה וא"כ האיך היא חולצת דהא איכא למיגזר שאם אתה אומר חולצת מתיבמת וכדאיתא פד"א כו' עכ"ל, הרי מפורש מד' הרשב"א הא דחולצת אינו אלא מדרבנן, וכן מוכרח לשיטתו דאי אפשר לומר לשמואל דאיסור אשת אח פקע והא דאינה מתיבמת הוא משום לא יבנה לפי"מ שכ' הרשב"א אליבא דרב דיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להתירה הראשון דטעמא דמלתא משום דכיון דבשעת נפילה הותרה לו שוב אי אפשר לאסור בה משום אשת אח וכדקיי"ל החולץ ליבמתו בין הוא ובין האחין אינם חייבין לא על החלוצה כרת ולא על הצרה כרת ומה"ט אמר ר' יוחנן בפ"ק מי איכא מידי דמעיקרא הותרה לו והשתא קאי עלה באיסור אשת אח בכרת עכ"ל. ולפי"ז לר"ל דס"ל בין הוא בין אחיו חייבין על הצרה כרת אע"ג דמעיקרא אי בעי האי חליץ ואי בעי האי חליץ ואיסור אשת אח הותרה מתחלה אע"פ כן חייב על הצרה כרת אחר החליצה משום דאיסור אשת אח חוזר וניעור כמו שתלה הרשב"א דינא דרב כר' יוחנן א"כ לפי המבואר בדף מ' אמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל הבא על צרת חלוצה הולד ממזר מ"ט באיסורא קיימא, הרי דשמואל כר"ל דאיסור אשת אח חוזר וניעור ולפי דברי הרשב"א יבואר פלוגתא דרב ושמואל דרב ס"ל כר' יוחנן דאין על הצרה כרת ואין איסור אשת אח חוזר וניעור ואע"פ שנאסרה משום אחות אשה לכשמתה אשתו דפקעה איסור דאחות אשה חזרה להתירה הראשון וכלשון הירושלמי דבטל הגורם בטל האיסור, ושמואל לטעמי'. דס"ל כר"ל דחייב על הצרה כרת ואיסור אשת אח חוזר וניעור וכל שנאסרה עליו שעה אחת משום אשת אח אינו חוזר עוד להיתר ואסורה עליו עולמית והדברים מאירים בטעמם, וא"כ הרי מוכרח לשי' הרשב"א דשמואל לטעמי' דס"ל הואיל ונאסרה נאסרה קיימא באיסור אשת אח דאע"פ דאיסור אשת אח הותרה מ"מ חוזר וניעור והוי ערוה א"כ הא דאינה מתיבמת הוא משום איסור אשת אח וע"כ צ"ל דחולצת אינו אלא מדרבנן ולבד זה הא לשיטת הרשב"א גם לרב מותרת להנשא לשוק בלא חליצה ורק שגם איסור אשת אח אין בה ומותרת ליבם בלי מצות יבום. וא"כ אאפ"ל דלשמואל דס"ל הואיל ונאסרה נאסרה אסורה לשוק בלא חליצה דהא גם לרב מותרת וע"כ צ"ל דחולצת מדרבנן כמש"כ הרשב"א ולפי"ז כיון דלשמואל אין חילוק בין ערוה