אחיעזר חלק אבן העזר קעח

א"כ זהו לרב אבל לשמואל דס"ל דקטן הי' באותו שעה לא אמרינן שהוא סריס למפרע וקושיית הש"ס מנא ידעינן הוא לשמואל והרמ"ה שפסק כרב דנעשה גדול למפרע להכי אמרינן שהוא סריס חמה אולם שי' הרמב"ם נראה שפסק כשמואל כמש"כ הנוב"י מ"מ כ' דגם בבן כ' שלא הביא ב"ש הוי סריס חמה

אולם פשטא דשמעתא בפלוגתא דרב ושמואל הוא אם נעשה סריס למפרע והוי גדול למפרע או שהי' קטן באותו שעה אבל לא פליגי אם הוא סריס חמה או לא וגם לרב י"ל דלא הוי סריס חמה כל זמן שלא ידעינן וכמבואר בד"פ שם דרק בתחלתו לקוי וסופו לקוי לא חיישינן וגם אם הי' לקוי מתחלתו שלא הי' עושה כיפה ואע"פ שהוא סריס חמה דתחלתו וסופו לקוי מ"מ לשמואל קטן הי' באותו שעה ופלוגתא דרב ושמואל הוא בדין גדלות אבל לא בדין סריסות [ולשי' הרשב"א והראב"ד גם לרב לא נעשה גדול למפרע רק מעת שנולד בו סימני סריסות] ואפשר דשי' הרמ"ה להלכה דלא בעינן שיהי' ידוע בו סימן סריס מעת הלידה כמו שדקדקו כן בשי' הרמב"ם בפ"ו מהל' יבום או כמש"כ היש"ש ביבמות פ"ח דלמאי דקיי"ל דסגי בסימן אחד לא בעינן שיהי' ידוע שהוא לקוי ממעי אמו ולהכי כל שנולדו בו סימני סריסות ולא הביא ב"ש אמרינן שהוא לקוי ממעי אמו ולפ"ז למש"כ הרמ"א להלכה דאם לא ראו סימני סריס משנולד הוי ספק סריס י"ל דגם בעברו רוב שנותיו הוי ספק סריס אלא דמלשון הריב"ש בסי' תע"ד שכתב ובנידון זה אם ראובן הגיע לרוב שנותיו וידוע שלא הביא ב"ש כו' הרי הוא סריס ואין אשתו חולצת ומתיבמת כו' ואם ראובן זה לא הגיע לרוב שנותיו והוא מבן כ' ולמעלה אם ידענו שלא הביא ב"ש כו' אלא שצריך לעיין בפטור החליצה שנראה מסוגיית הגמ' שאינו נקרא סריס חמה אלא שנראה בו מתחלת לידתו כו' עכ"ל נראה דבעברו רוב שנותיו ולא הביא ב"ש הרי הוא סריס בודאי ולא בעינן ראי' שיהי' מתחלת לידתו סריס ואפשר דמש"כ הריב"ש שצריך לעיין בפטור החליצה משום דבעינן ידיעה שנראה לו מתחלת לידתו קאי גם על דלעיל דגם בעברו רוב שנותיו יש לחוש דבעינן ידיעה שנראה לו מתחלתו, עכ"פ מדברי פיה"מ להרמב"ם והרמ"ה אין להוכיח דחלוק עברו רוב שנותיו ולא הביא ב"ש שהוא סריס חמה שהרי כתבו כן גם בבן עשרים שלא הביא ב"ש שהוא סריס ממעי אמו רק מלשון הריב"ש יש לדייק כן וצ"ע. ט) ומש"כ לפלפל במש"כ בד' המהרי"ט דהוי ס"ס דסתרי אהדדי דבכה"ג לא סתרי אהדדי כיון דתנשא לשוק הרי נאסרת על יבמה כהן ילה"ר לפ"ז לפ"מ דאוקמי בבכורות שם דמ"ב כרע"ק והא רע"ק דס"ל אין ק"ת בחיי"ל שומרת יבם שזינתה אסורה א"כ אם תנשא לשוק הרי תיאסר ליבמה וראיתי בס' ישועת יעקב שתמה בזה ויש לדחות דשאני התם כיון דניסת לשוק מצד היתר ס"ס הוי כאנוסה ומותרת ליבמה משא"כ בפסול כהונה דגם באונס אסורה אולם בפשוטו נראה דבשעה שאנו דנין מתחלה הוי ס"ס דסתרי אהדדי ולא בעינן שיהי' סתרי הדבר אח"כ בפועל אלא דבאמת מצד חשש המהרי"ט ז"א אלא מדרבנן וגם הא נתבאר דכיון דאין דין יבום נוהג בזה"ז אין לחוש מחמת זה

ומש"כ בדהתוס' בנדה דל"ב מה שתירצו דאע"פ שעושה כיפה בקטנותו מ"מ לא מהני הבדיקה אא"כ שהוא גדול בשנים ודבריהם צ"ב וכ' לבאר עפ"ד הגמ' ביבמות קי"א על הא דקטן הבא על יבמתו תגדלנו קרי כאן להקים לאחיו שם והא לאו בר הכי הוא וכ' התוס' שם ואף שיבוא לכלל הקמת שם לא מהני כיון שלא הי' לו שעת הכושר ומשני אמר קרא כו' ולא דמי לסריס חמה שאין רפואתו ברורה כמו קטן שיגיע לכלל גדלות ועפ"ז חידש דלר"מ דחייש למיעוטא אין רפואתו ברורה שמא לא יבוא לכלל הקמת שם שימצא סריס ולהכי לא מהני בדיקה בקטנותו דאפילו בלא סימני סריס אחרים הרי הוא סריס מצד קטנותו זהו תו"ד ובזה ישב ד' הר"ח ביבמות שם מקושיית הרשב"א, אבל אין זה מספיק דהא ר"מ דחייש למיעוטא אאמד"ר ומן התורה אזלינן בתר רובא ומצד הרוב הרי רפואתו ברורה ויגיע לכלל גדלות והא לא נחלקו רבנן ור"מ במציאות הדבר ורק בחשש מדרבנן וכיון דע"פ רוב עתיד להתרפאות הא לא הוי סריס חמה מן התורה ופירש ר"ח דרבא בא לסתור ד' ר"מ דחייש למיעוטא דאיך יהי' מותר ליבומי לכשיגדל כשיראו שאיננו סריס האר"י כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה כו' היינו ג"כ מדרבנן כמו דס"ל לריו"ח ביבמות דכ"ז גם בזיקה דרבנן, והנני חוזר לדבר השאלה אחרי שאין נאמנות בע"א ובכלל לא הסתכל העד היטב כדי לבדוק כהלכה כמילתא דלא רמי' עלי' והא נתבאר שאין לסמוך בזה על ס"ס שיש הרבה פקפוקים וקרוב להיות ספק איסור תורה ולצאת מזה הלא טוב יותר שתחלוץ ובנ"ד שכבר נעשה מעשה וחלצה מותרת לבעלה הכהן דאם נימא כמו שצידד מעכת"ר שיש בזה להתירה גם לכתחילה בלא חליצה לא נפסלה מן הכהונה ע"י החליצה שהיא לחומרא בעלמא גם אם נימא כמש"כ שהיתה צריכה חליצה מדינא יש לסמוך בשעת הדחק עדהתו"ס בשבת דקל"ו דיש לה דין ספק חלוצה דלא תצא מבעלה הכהן והנני ידידי מוקירו ומכבדו הדוש"ת

סימן ל"ו

ער"ח כסלו תרפ"ב

א) אחדש"ה ע"ד השאלה ביבמה שנטבע היבם במים שאל"ס ונאבד זכרו כבר התעוררו בזה המחברים יעוי' בס' נתיבות השלום על קונטרס עגונות למוהר"א אלפנדרי שחיבר הרה"ג ר' משה נחמי' כהניו בפתיחה שהאריך בשאלה זו במים שאין להם סוף בשארי עריות וביבמה לשוק ועי' בשו"ת באר יצחק חאה"ע סי' ה' ענף ה' שצידד ג"כ דביבמה לשוק לא החמירו ובס' בית הלוי ח"ג מש"כ בזה דמפשטות ד' הרמב"ם ומשו"ע חו"מ סי' רפ"ד נראה דרק באיסור כרת החמירו והתוס' ביבמות דנ"ו מסתפקים בזה ומה שה"ר בשם גדול אחד מדהתוס' ביומא דנ"ה יעוי' בתורעק"א למשניות בפ"ג דגיטין ובחי' לגיטין דכ"ח שהוכיח מדהתוס' יומא דיבמה לשוק הוי דבשב"ע וכן ה"ר מהא דב"מ ד"כ דמייתי ראי' ממיאונין וחליצה דמוכח דהחמירו גם ביבמה לשוק אלא דבד' התוס' דיומא י"ל דהכונה לפי שהיתה א"א וכמו שהרגיש בזה כת"ר וכדמוכח כן מפי רשב"ם בב"ב דקל"ה משום דהיתה בח' איסור א"א וכ"כ המהרי"ט, ועי' בשו"ת ברית אברהם אה"ע סי' ס"ו שפי' ג"כ כונת התוס' ביומא דנ"ה עפי"ד הרשב"ם יעוי"ש ומשה"ק הגרעק"א מהא דב"מ ד"כ דמייתי ראי' מחליצה לגט [ועי' בשו"ת הריב"ש סוס"י שפ"ה שהביא