אחיעזר חלק אבן העזר קעז

והא כן נראה מלשון רש"י והרי"ף והרמב"ם והרא"ש דלהכי אשת כהן אינה חולצת משום שתיאסר אח"כ ולהכי אינה חולצת וא"כ לרב משרשי' דס"ל דחולצת ע"כ אסורה לו ובאמת מסוגי' דשמעתא שם דמקשה הכא גבי מעוברת חבירו ומינקת חבירו מי עבוד רבנן תקנתא לכהן אי לא כו' הרי מבואר דמה שאינה חולצת תקנתא לכהן ואם איתא דגם אחר חליצה מותרת לכהן משום ספק חלוצה א"כ הא אין זה תקנתא לכהן והא במעוברת חבירו ומינקת חבירו אחר הגירושין אסורה לו מן התורה ולכאורה צ"ע לדהתוס' בשבת דקל"ו שכ' דגם אחרי חליצה מותרת לו מאי תקנתא לכהן הוא וצ"ל לפי סברתם שם דמשום אתה מצריכה כרוז לכהונה אנו מעגנים אשה לעולם כמבואר ביבמות קי"ט ולהכי מה"ט אי אפשר שתחלוץ ותהי' מותרת לכהן והי' בדין שלא תחלוץ ותתעגן ותהי' אסורה עליו מחשש איסור יבמה לשוק ומ"מ אמרינן דבאשת כהן אינה חולצת ומותרת לכהן בלא חליצה אע"פ דיש בזה חשש איסור דיבמה לשוק ומה"ט גם במעוברת חבירו נעביד תקנתא לכהן וכ"ז לד' התוס' בשבת אבל לפירש"י והרא"ש והרי"ף והרמב"ם שאם חולצת תיאסר לכהן בודאי לרב משרשי' דס"ל דחולצת אסורה לו ומה שדקדק במאי דנקיט עמדה ונתקדשה לכאורה הי' נראה מזה לדייק כפירש"י בשבת וכמשכ"ל די"ל דהא דספק חלוצה לא גזרו רבנן דוקא בקדמו וכנסו אבל בנתקדשה מוציאים לפיכך אמר אם אשת כהן היא אינה חולצת דבנשאת הא תוכל לחלוץ ומספק לא תצא אבל התוס' ושארי ראשונים אינם מחלקים בזה אבל באמת מאי דנקיט ונתקדשה מבואר ברי"ף יבמות שם ואי כשנתקדשה מותבינן לה תותא גברא כש"כ אם נשאת דלא מפקינן לה מתותי גברא ועי' ברא"ש שם מבואר דלרבותא נקיט דגם לכשנתקדשה מותבינן לה תותי גברא וכבר נתבאר דנרויח בהחליצה דעל איסור זונה יש ס"ס משי' החולקים על הרמב"ם דיבמה לשוק לא הוי זונה

, ז) מש"כ מעכת"ר עמש"כ בשם האבני מלואים דכל היכי שניסת אם בא הע"א להעיד שהיא זונה או גרושה הוי דבר שבערוה וכת"ר מפקפק בזה שכל שע"א מעיד שאסורה לבעלה מכח איסורין ולא מצד דבר שבערוה הרי הוא נאמן לאוסרה ולפוסלה לכהונה כמו שנאמן בממון להעיד שנתנסך יינך אף שמפסיד עי"ז ממונו משום שהעיקר העדות על האיסורין וה"נ במעיד שהיא זונה ופסולה לכהונה מה בכך שנאסרת עי"ז לבעלה וגם אינו מחויב לגרשה מן התורה שהרי זו יכולה להיות יושבת תחתיו בעדים ודוקא בכהן הנושא נשים בעבירה מעשין על הפסולות משא"כ בניסת בהיתר וכמו שכתב התוס' בריש זבחים שגם בזנתה ברצון אינו מחויב לגרשה זהו תוכן דבריו הנה מה שכתב דאינו מחויב לגרשה נראה דבחיי"ל כופין לגרשה ומעשין על הפסולות אין נפ"מ בין ניסת בהיתר או באיסור וגדולה מזה מבואר בס' תומת ישרים סי' רי"ב דבכל חייבי לאוין דבכל יום בעמוד וגרש קאי דין תורה שמאחר שקידושין תופסין בחיי"ל אף בשעה שאינו בועל עובר אע"ג שאינו לוקה שאם אינו עובר למה ילקוהו עד שיגרש כדתניא וקדשתו בע"כ שאם לא רצה לגרשו הלקוהו עד שיגרש כו' ואי אמרת שאינו עובר אלא בשעת ביאה אמאי יגרש יפרשו אותו ולא יגרש אלא ודאי הנושא נשים בעבירה וקידש ובעל בכל יום עובר על התורה כו' וכמו שהנכנס בטומאה למקדש עובר על השהי' וכן כהן הנכנס בביה"ק יעוי"ש וחידוש דין זה שחידש בס' תומת ישרים שיהיה איסור תורה על השהי' תמוה לא ידעתי מנ"ל אבל בודאי מדרבנן מעשין על הפסולות לגרשה מיד ועי' במג"א סי' קכ"ח ובא"ר ובב"ה שם שמחויב לגרש מיד ובשו"ת מהר"י באסאן סי' ז' כתב ג"כ דמדרבנן איכא זיקת קדושין מה שאינו מגרשה ומש"כ התוס' בריש זבחים שאינה עומדת להתגרש וגם בזינתה ברצון אינו מחויב לגרשה יש לומר כמש"כ בשו"ת הרשב"א לפי שהיא מזוהמת לו אבל בפסולי כהונה נראה דלכולי עלמא כופין להוציא מדרבנן ולא דמי לנתנסך יינך שלא בא שם להוציא ממון ורק שהיין נאסר וממילא מפסיד משא"כ בדבר הנוגע לשיעבודים והעיקר דמה שנאסרת על בעלה זהו גופא ענין דבר שבערוה דהא אף דבקרא ערות דבר כתיב מ"מ הא ילפינן מזה גם לגיטין וקידושין וה"נ מה שנאסרת על בעלה על ידי פסול כהונה ומחויב לגרשה הוי דשב"ע ולהכי נסתר בזה מה שנסתייע מאביי דס"ל באשתך זינתה והוא שותק שנאמן ונאסרת עליו אף שעל ידי עדותו צריך להוציאה דהא לאביי דס"ל דבדשב"ע נאמן בשותק הבעל אף דבד"מ בכה"ג בודאי לא מהני עדות ע"א להוציא ממון ועכצ"ל דלאביי דבר שבערוה זהו גדר אחר אבל לדידן דבשותק לא מהני כיון דילפינן דבר דבר מממון כל עניני אישות והשיעבודים המסתעפים מזה דמי לממון והא"מ לשיטתו בסי' ל"ח דגם נשואין בעי ב' עדים ובאיסור יבמה לשוק הא נתבאר דאף אי נימא דלא כהא"מ בפסולי כהונה אבל ביבמה לשוק הוי דבר שבערוה ממש דהוי ספק אי היא א"א ודאית

ח) ומש"כ לה"ר מפורשת שאם לא מצא ב"ש עד רוב שנותיו הוי סריס חמה מלידה מדהתוס' דבכורות די"ט ד"ה קטן שתירצו שמא לא יביא ב"ש עד רוב שנותיו אינני מכיר ראי' זו דהכונה דגם למ"ד דבעינן כולן אבל בלא עברו רוב שנותיו סגי וא"כ יש להסתפק שמא לקוי הוא ממעי אמו היינו דאפילו נימא דבכל שארי סימנים למ"ד דבעינן כולן גם ספק לא הוי אבל בעברו רוב שנותיו הלא יש להסתפק שהוא סריס חמה [ולא אבין ג"כ מה שתמה המהרש"א ביבמות ד"פ בתוד"ה עד שיהא כולן במשה"ק התוס' דכשעושה כיפה יחלוץ או ייבם לרב הונא דס"ל עד שיהא בכולן דהא גם לריו"ח הו"ל להקשות דמודה ריו"ח לענין חליצה ויבום דמה שאין לו זקן אינו מועיל לענין חליצה ויבום דהא אינו לקוי ממעי אמו וכ' דהא דנקטו התוס' לרב הונא לאו דוקא יעוי"ש ובאמת בפשוטו נראה דהא ודאי לריו"ח כיון דסגי בסימן זה שאין לו זקן ממילא הוי ספק סריס חמה שמא הוא לקוי ממעי אמו משא"כ לרב הונא דס"ל עד שיהא בכולן כיון דעושה כיפה לפי קושיית התוס' הרי מוכח דגם ספק לא הוי וזה פשוט]. ובעיקר הדבר אם לא הביא ב"ש עד רוב שנותיו אם הוא סריס חמה שמבואר בפיה"מ להרמב"ם ספ"י דיבמות שהוא סריס חמה וכן בד' הרמ"ה המובא בטוחו"מ סי' רל"ה הנה בפיה"מ שם מבואר ג"כ דבן עשרים שלא הביא ב"ש אם נראו בו סימני סריס הרי הוא סריס חמה וכ"כ הרמ"ה שם דאם נתברר שהוא סריס מבן עשרים שלא הביא ב"ש אמרינן ג"כ שהוא סריס לקוי ממעי אמו וכ"ה בריב"ש סי' תס"ח הובא בב"י שם שכתב אמנם יש הפרש בין הבאת ב"ש לסימני סריס דבהבאת ב"ש אינו נעשה גדול למפרע אלא משעה שיביאנו ואילך ובסימני סריס נעשה גדול למפרע מבן י"ג שנה ויום אחד לפי שעתה נתברר שהוא סריס ממעי אמו ומה שלא הביא ב"ש הי' בסבת זה כו' כ"כ הרמ"ה ז"ל עכ"ל הרי דגם להרמ"ה גם בבן כ' שלא הביא ב"ש אמרינן שהוא סריס ממעי אמו כמו בעברו רוב שנותיו ויקשה לפ"ז בהא דמקשה ביבמות ד"פ מנא ידעינן שהוא לקוי ממעי אמו הא לדעתם כל שנתברר שהוא סריס מבן כ' שלא הביא ב"ש הרי הוא סריס למפרע ולקוי ממעי אמו והנה מדקדוק לשון הרמ"ה נראה דלהכי בסימני סריס נעשה גדול למפרע לפי שעתה נתברר שהוא סריס ממעי אמו וזהו טעמא דרב דס"ל דנעשה סריס למפרע ולהכי אמר נעשה סריס למפרע ולא גדול למפרע דמשום דמוכח שהוא סריס למפרע ולקוי ממעי אמו להכי הוי גדול למפרע