אחיעזר חלק אבן העזר קעו

שלא היתה צריכה חליצה אע"ג דלגבי דין חליצה אינו נאמן מ"מ הא מהני לגבי איסורים אלא שאתה מצריכה כרוז לכהונה מה שלא הוציאוה מהבעל שחלצה אחר הנישואין והא דין דאתה מצריכה כרוז לכהונה א"א בדין לכתחילה אבל בדיעבד הא מותרת לכהונה, הן אמת דבד' הרשב"א ר"פ החולץ מבואר דאפילו בדיעבד אסורה לכהונה היכא שנודע שילדה צרתה ולד של קיימא מ"מ גם בד' הרשב"א נראה דהיא פסולה לכהונה רק לכתחילה אבל בדיעבד לא תצא דהא התם בספק חלוצה קדמו וכנסו אין מוציאים אותה, ולפ"ז בנ"ד למש"כ מעכת"ר דע"פ הגדת ע"א שלא היו ב' שערות עליו והיא עצמה היא אומרת כן וכיון שלא נמצאו שני שערות אחרי רוב שנותיו דהוי סריס חמה וכמו שנראה כן מלשון הריב"ש סי' תע"ד [וכן הכריע בספר פסקי הלכות] ואע"פ שאינם נאמנים לגבי דבר שבערוה וצריכה חליצה מספק מ"מ לגבי דין כהונה נאמנת באופן שאם קדמו וכנסו לא תצא מהבעל אולם נראה לחלק בזה דכיון דאין ע"א נאמן לגבי עצם חליצה והחליצה הוי מדינא לא דמי לב' עדים שהוברר הדבר למפרע שא"צ חליצה ובאחיעזר סי' ה' הארכתי בזה שכל שהחליצה מדינא יש לזה דין חלוצה לפוסלה לכהונה ולא מהני עדות הע"א

אלא דבעיקר הדין י"ל דבשעת הדחק יש לסמוך עדהתו"ס שבת דקל"ו דאם תחלוץ לא תאסר לכהן ורק דמוטב שלא תחלוץ וכיון דבזה קשה להתיר בלא חליצה דאין ס"ס ברור דיש כמה צדדים לאיסור ההכרח לחלוץ ואם תשאר תחת בעלה הכהן אין לנו למחות עכ"פ על ידי חליצה יצאנו מחשש איסור תורה שאין כאן עוד איסור יבמה לשוק ומצד איסור זונה לכהן יש בזה ס"ס ודאית ורק מצד חשש ספק חלוצה לכהונה דהוי ספק דרבנן יש לסמוך גם על דעת יחיד מהראשונים המבואר בתוס' שבת דקל"ו כמו שאמרו ביבמות דל"ו דבדרבנן סמכינן על רבנן דרשב"ג, והנה לדעת מעכת"ר שיש להקל גם בלא חליצה משום ס"ס נראה דאין חשש משום החליצה לכהונה דאע"פ דמבואר בשו"ע סי' ו' דאפילו לא נתגרשה רק משום חומרא בעלמא פסולה לכהונה כ' הב"ש שם בשם הב"ח דהיינו דוקא לכתחילה אבל בדיעבד אם ניסת לא תצא והטו"ז שם חולק על זה ממש"כ בתשו' הרשב"א סי' תק"נ דאע"ג דלחומרא דמילתא הוציאה בגט נמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה ואפילו דנכריז איכא מאן דשמע בקידושין ולא שמע בהכרזה כדאמר בס"פ החולץ ומוכיח מזה הטו"ז דאפילו בדיעבד תצא דהא בחליצה משו"ה לא תנשא לעולם ובאמת ד' הטו"ז תמוהים שהרי מבואר ברמב"ן וגם בד' הרמב"ם מוכח דאם חלצה מותרת לכהונה וגם בד' הרשב"א ס"פ החולץ דפוסל לכהונה י"ל דהיינו לכתחילה אבל בדיעבד אם ניסת לא תצא, עכ"פ הרי חבל ראשונים דאחרי החליצה מותרת לכתחילה וגם הטו"ז בעצמו בסי' קנ"ו כ' לצדד דמותרת לכהונה והביא ממתניתין דיבמות די"ג דצרת ערוה לב"ה אם חלצה לא נפסלה מן הכהונה יעוי"ש וע"כ נראה דהדין בזה עם הב"ח א"כ ה"ה בחליצה שהוא מחמת חומרא בעלמא לא נפסלה מן הכהונה ולא דמי להא דיבמות במת בתוך ל' דפליגי רשב"ג ורבנן דהכריעו חכז"ל דאשת ישראל חולצת והיתה בזה הכרעת התלמוד דצריכה חליצה וממילא באשת כהן אי היתה חולצת אסורה לכהן אבל בדבר שאפשר להקל גם באשת ישראל מצד ס"ס אם ב"ד רוצים להחמיר הוי כחליצה מצד חומרא באמת דבכה"ג פסולה לכהונה רק לכתחילה אבל בדיעבד לא תצא ואפשר ג"כ דמה שחשש הרשב"א לחומרא לכתחלה מצד הכרזה הוא לשיטתו בר"פ החולץ דמשום הצרכת כרוז לכהונה אסור גם אחר חליצה אבל לשי' הרמב"ן במלחמות גם לכתחילה מותרת לכהונה, העולה מזה לדינא שאין להתירה בלא חליצה משום ס"ס כיון דאית לי' סיכי דדיקנא ולהך צד שאנו אומרים שאיננו סריס מהכ"ת נסתפק ונחוש שמא קטן הי' רק לפי דאשתני שאין לו זקן מהכ"ת נאמר שנתבטל עי"ז חזקה דרבא ועוד דאין הספיקות שקולים והרבה צדדי ספיקות יש בזה להחמיר וע"כ יותר טוב שתחלוץ ונרויח שתצא מספק איסור תורה ולסמוך עדהתו"ס בשבת דקל"ו דמותרת אחר חליצה

ה) והנה מעכת"ר בדברות שניות תמה כיון דעכ"פ יצתה מחשש איסור תורה גם היכא שאין הספיקות שקולים דהמיעוט מצורף לספק השקול הרי מבואר בד' הרמב"ם והטושו"ע בסי' קס"ד שכל יבמה שהוא ספק מדבריהם אם יש עליה זיקת יבם או לא כגון יבמה שילדה ולד שלא נודע שכלו חדשיו ומת בתוך ל' או ביום ל' שדינה שתחלוץ מספק מדבריהם אם נשאת קודם חליצה כו' ואם נתקדשה לכהן שאסור בחלוצה אינו חולץ לה, אבל באמת זה אינו דהא ביבמות דל"ו מבואר משום דסמכינן על רבנן דרשב"ג ומש"כ הרמב"ם כל יבמה שהוא ספק מדבריהם צ"ל כמש"כ הלח"מ שם דלמד מהא דאמרינן גבי מעוברת חבירו כמאן ניעבד דמשמע דאי איכא שום תנאי דמתיר אע"ג דאיכא חד דאוסר אין מוציאין א"כ כונת הרמב"ם בדבר שעיקרו מדרבנן כמו מעוברת חבירו וה"ה בשאר ספק מדרבנן דיש בו צד להקל אבל בספק בשל תורה דאנו מחמירים מדרבנן בודאי חולצת דהא לשי' הרמב"ם כל הספיקות א"א מדבריהם ורק בילדה ולד שלא נודע שכלו לו חדשיו דלרבנן דרשב"ג מותרת בודאי או בספק מדרבנן שעיקרו מדרבנן שיש בו צד אחד להקל בכה"ג לא תצא אבל בפיהק ומת חולצת כמש"כ בתשו' רעק"א סי' צ"ח ויעוי' בפ"ת בסי' קס"ד ס"ק ב' מה שהביא שם ד' התבו"ש בסי' ט"ו שכ' בשי' הרמב"ם דאפילו מת מתוך חולי צריכה חליצה רק מדרבנן מ"מ אין ראי' כמאן ס"ל דלדידי' אפילו ספק דאורייתא לחומרא אאמד"ר והשתא כיון דפלוגתא דרבוותא היא פשיטא שיש להחמיר יעוי"ש, ובאמת תמוה הדבר לומר דבספק דאורייתא שהוא לחומרא מדרבנן שלא תצא דאיך נתיר איסור תורה מספק ועי' בטור ובב"י סוס"י קס"ד מה שתמהו על הרמ"ה דהא ספיקא דאורייתא לחומרא ונראה דבפיהק ומת חולצת ומותרת לבעלה כהן ולא דמי למש"כ הרא"ש ביבמות באשת כהן ואע"ג דהשתא נשארת תחת בעלה בספק יבמה לשוק דאורייתא ואם היתה חולצת ונשארת תחת בעלה היתה עומדת בספק חליצה דרבנן מ"מ הא עדיפא טפי כו' משום דהתם איכא רובא דאורייתא וסמכינן על רבנן דפליגי ומש"כ הרא"ש ספק יבמה לשוק דאורייתא היינו צד המיעוט וראיתי שכ"כ בס' פסקי הלכות בתשובות הנספחות בפיהק ומת שפסק ג"כ דתחלוץ ותהי' מותרת לו וכן נראה כללא דמילתא היכא שאין לנו רוב או ס"ס להתיר ויש מקום לחוש לספק תורה בנתקדשה לכהן טוב יותר לחלוץ ולצאת מידי ספק יבמה לשוק ולהתירה אח"כ לבעלה ובנ"ד הא נתבאר די"ל דאין כאן ס"ס כלל

ו) ומש"כ מעכת"ר לחזק דבריו הראשונים דלא נרויח בחליצה לשי' הרמב"ם דאסורה לבעלה כהן משום זונה וכ' להסתייע מדקדוק לשון הש"ס יבמות ל"ו במת הולד תוך ל' ועמדה ונתקדשה ולא נקיט עמדה ונשאת משום רבותא דאפילו בנתקדשה שעדיין לא נפסלה לבעלה כהן לא אמרינן שיחלוץ לה ותהי' ספק חלוצה דלא גזרו בה רבנן וכן לרב משרשי' משמי' דרבא דס"ל דאחת זו ואחת זו חולצת דוקא בעמדה ונתקדשה שעדיין לא נפסלה לכהונה ולהכי ס"ל שגם באשת כהן חולצת ותהי' מותרת לו אבל בנשאת לא נרויח בחליצה בא"כ אינה חולצת ומזה מביא ראי' לשי' הרמב"ם דיבמה לשוק נפסלה לכהונה עכ"ד, בפשוטו נראה דלרב משרשי' דס"ל דחולצת אסורה לכהונה