אחיעזר חלק אבן העזר קעה

מ"מ כיון דזהו חסרון חולי בהשערות ובני חדא ביקתא נינהו ולפיכך אנו חוששים שמא לא הביא ב' שערות ובכה"ג אזיל חזקה דרבא מ"מ יש לפקפק בדבר הס"ס מצד אחר דהא בספק הראשון אנו מסתפקים אם הוא סריס חמה וא"כ בספק השני שמא לא הביא ב"ש בעת הקידושין יש שני ספיקות להחמיר שמא הביא ב"ש וגם אם לא הביא ב"ש שמא הוא סריס ולא סריס חמה דבכה"ג גדול הוא מעכשיו לכ"ע והא למש"כ התוס' בכתובות ד"ט דכל היכא דבספק אחד יש ס"ס אין הספיקות שקולים לא הוי ס"ס ואין זה ס"ס משם אחד דהא נפ"מ לדינא מתי נעשה גדול דאם הביא ב"ש נעשה גדול מיום הבאת ב"ש ואם מחמת סריסות היינו שלא הביא ב"ש קודם עשרים והוי גדול למפרע מבן י"ג או לשי' הראב"ד הובא ברשב"א קידושין דהוי גדול מיום שנולדו בו סימני סריסות או כפי מה שמצדדים בשי' הרמב"ם דס"ל כשמואל דל"ה גדול למפרע ואע"פ דלענין הקידושין אין נפ"מ מ"מ הוי ס"ס משני שמות כיון דהם סימני גדלות מזמנים מיוחדים ולהכי אין לומר דגם בספק הראשון שמא לא הביא ב"ש יש שני צדדים להקל שמא לא הביא ב"ש משעברו עליו רוב שנותיו ואף אם הביא ב"ש קודם שעברו רוב שנותיו שמא סריס הוא ממעי אמו כמו שהרגיש בזה מעכ"ת דודאי ספק אחד הוא דמאי נפ"מ באיזה סימני סריס נעשה סריס חמה אם לפי שלא הביא ב"ש קודם שעברו רוב שנותיו או שהוא לקוי ממעי אמו על פי סימני סריס אחרים וגם דהא י"ל בספק זה להיפוך דאפשר שאינו סריס כלל ואת"ל שהוא סריס שמא אינו לקוי ממעי אמו, ולכאורה ילה"ר בזה דלא הוי ספק ספיקא מב"ב דקנ"ד דילמא קטן הי' בשעת מיתה והא הוי ס"ס שמא הביא ב' שערות ואפילו לא הביא דילמא לא הי' מביא עד רוב שנותיו והוי גדול למפרע אלא ע"כ צריך לומר דזה הוי ספק אחד אם הוא גדול אולם י"ל דשאני התם דלא נולד בו סימן אחד מסימני סריסות רק שלא נמצא ב"ש לכשהגיע לכלל גדלות כמש"כ התוס' שם משא"כ בזה שאין לו זקן דהוי סימן אחד מסימני סריסות דיש להסתפק בסריסות וכל זה אם הי' ידוע לנו דבעת הקידושין לא עברו עליו רוב שנותיו אבל בנ"ד שאין לנו בירור מעדים על זה וגם זה בכלל הספק אולי הי' הקידושין בעת שעברו רוב שנותיו ואין לומר דזהו ספק אחד אם הי' גדול בעת הקידושין דהא יש בזה הרבה צדדים לאיסור ספק שהי' רוב שנותיו ושהי' לו ב"ש וספק סריסות והא גם היכא דליכא כללי ס"ס מ"מ רוב צדדים מהני כמש"כ התוס' בעירובין ד"ו בשם הר"ר שמעי' ולהכי הוי רוב צדדים להחמיר שהוא גדול מחמת ב"ש ומחמת סריסות ואין הספיקות שקולים ולא הוי ס"ס, והנה הש"ך ביו"ד סי' ק"י בכללי הס"ס הביא בשם המרדכי בפ' החולץ דאין לבדות ס"ס להקל מהא דאשת טומטום אינה פטורה מן החליצה והא הו"ל ס"ס ספק זכר ספק נקיבה ואת"ל זכר שמא ימצא סריס והמהרי"ט בחיו"ד כ' לתרץ משום דספק אחד סתרי אהדדי דיכולים להתירה לשוק וליבום מצד ס"ס דגם ליבום י"ל ס"ס ספק נקיבה ולא הוי אשת אחיו ואת"ל זכר שמא לא ימצא סריס יעוי"ש ולכאורה סברת המהרי"ט שייך ג"כ בנ"ד דע"י הס"ס שמתירים לשוק יכולים ג"כ להתירה ליבום ספק שמא קטן הי' בשעת הקידושין וספק שמא לא הי' סריס אולם בזה הי' אפשר לדון למש"כ הנוב"י חיו"ד סי' ס"ב דהא ס"ס דסתרי אהדדי אאמד"ר ובסדרי טהרה סי' קצ"ד כ' עדהתו"ס בנדה דכ"ז דכל זה לדינא דש"ס שהי' בועלין על דם טוהר הוי ס"ס דסתרי אהדדי משא"כ לדידן דאין בועלין על דם טוהר וס"ל לחומרא דר' זירא ל"ה ס"ס דסתרי אהדדי יעוי"ש א"כ כיון שאין יבום נוהג בזמנינו ל"ה ס"ס דסתרי אהדדי, עכ"פ בנ"ד שלא נתברר שלא עברו עליו רוב שנותיו בעת הקידושין ויש כמה צדדים לאיסור בספק זה דאפילו נימא דספק שהי' גדול בעת הקידושין וספק קטן הוי ספק אחד מ"מ הא יש בזה הרבה צדדים שהי' גדול היינו שמא עברו רוב שנותיו בעת הקידושין ושמא הביא ב"ש מקודם או שהיה סריס כמשכ"ל ואין הספק שקול ואיך נתיר בספק איסור תורה

ג) והנה להורות לה לחלוץ דנראה מדהתוס' דשבת דקל"ו דלאחר חליצה לא תאסור לבעלה הכהן משום דספק חלוצה לא גזרו רבנן אלא כיון דאפשר בלא חליצה מוטב לה שלא תחלוץ ולשי' התוס' בשבת נראה דלאו דוקא בספק ספקא דאיכא רוב אלא גם בספק השקול כיון דספק חלוצה לא גזרו רבנן ואם קדמו וכנסו אין מוציאים אותה דהא לא ס"ל להתוס' החילוק שחילקו ביבמות דכ"ד בין ספק חלוצה קודם שניסת או לאחר שניסת ולד' התוס' בשבת בספק שאא"פ בלא חליצה תחלוץ ותהי' מותרת לבעלה הכהן כמו שקדמו וכנסה ומעכת"ר כ' על זה דלא נרויח בהחליצה דאם אנו חוששים משום איסור יבמה לשוק הרי אסורה לבעלה כהן משום זונה כיבמה לשוק שבא עליה זר כשי' הרמב"ם וכפי הכרעת השו"ע אבל באמת נרויח בזה שלא יהי' בזה איסור משום ס"ס דהא ד' התוס' והרמב"ן והרא"ש דאינה נפסלת משום זונה במחזי"ג וביבמה לשוק לפי שאין זה זר אצלה מעיקרא וכן הוא דעת הבה"ג דשומרת יבם שזינתה שמותרת ליבמה אפילו כהן ובשומרת יבם שניסת לכהן שהיבם לא יחלוץ לה אם יש לה בנים הרי דס"ל דאין זו זונה דאל"כ היתה נאסרת ליבמה מן התורה ופשטות סוגית הגמ' דיבמות דט"ו מסייעתם, עכ"פ זהו מחלוקת הראשונים ואף שהשו"ע סתם כד' הרמב"ם מ"מ הוי ספק תורה ובספק סריס הוי ס"ס ומותרת לכהן בודאי מן התורה אחר החליצה מצד איסור זונה אבל בלא חליצה הרי מצד ספק סריס הוי ספק תורה ואסורה מצד יבמה לשוק ונראה דלשי' התוס' בשבת תהי' מותרת אחר חליצה [ובדרש"י שבת שם פירש אם אשת ישראל חולצת מן הספק ואח"כ תנשא ואם כהן הוא שאם תחלוץ תהא אסורה לו דקדק רש"י שאח"כ תנשא איפשר דכונת רש"י דבנתקדשה דוקא אסורה לו דאין בזה דין קדמו וכנסו בקידושין גרידא ולפ"ז בניסת י"ל דאם גם חלצה מותרת לו וכן דקדק בזה בס' ערוך לנר אבל מדהתוס' דשבת ויבמות מבואר דאין חילוק וכ"כ התוי"ט ביבמות שם דקדמו וכנסו ה"ה בנתקדשה], אולם העומד לנגדינו דהתו"ס ביבמות דכ"ד שחילוקו דבחולצת לאחר הנישואין יאמרו קמו רבנן במילתא דנפל הוי ולכך הצריכו חליצה ואתי למישרי חלוצה לכהן וכן מבואר ברש"י בשבת וביבמות שאם תחלוץ תהא אסורה עליו הרי מפורש דבחולצת מספק לאחרי נשואין אסורה וכ"נ מד' הרי"ף והרמב"ם שאם היתה חולצת אסורה לו

ד) ולכאורה י"ל דאע"פ דלשיטתם ספק חלוצה לאחר נשואין אסורה מ"מ בבא עד אחד אח"כ מותרת לכהונה בדיעבד דהא ע"א נאמן באיסורים ולדבריו לא היתה צריכה חליצה כלל ורק שיש בזה משום אתה מצריכה כרוז לכהונה והא מבואר במלחמות להרמב"ן בשלהי יבמות דאם חלצה ונודע שצרתה ילדה ולד של קיימא מותרת להנשא לכהן רק שצריכה כרוז וכן נראה מלשון הרמב"ם בפ"ג מהל' יבום הל' ט"ז ולמה לא תחלוץ כו' גזירה שמא יודע אחר החליצה שילדה צרתה ולד של קיימא ונמצאת זאת שאינה חלוצה ותנשא לכהן אחר שנחלצה ויאמר הרואה שלא ידע בעדים שבאו שהחלוצה מותרת לכהן ויעיד שראה אותה נשאה לכהונה על פי ב"ד כו' יעוי"ש מבואר מלשון הרמב"ם שכל שהיו עדים ונתברר שא"צ חליצה הרי היתר על פי ב"ד ולהכי י"ל דאע"ג דספק חלוצה לאחר נשואין אסורה גם בקדמו וכנסו מ"מ אם בא ע"א אח"כ ומעיד