אחיעזר חלק אבן העזר קעד

סימן ל"ה

ב"ה יום א' י"ג סיון תרפ"א

א) אחד"ש הדר"ג שי' קונטרסו הגיעני לנכון והנה על דבר השאלה שומרת יבם שניסת לכהן זה שנתים ועל פי עדות ע"א שראה את בעלה המת בחייו במרחץ שלא הי' לו ב' שערות ונראה שבעת ראיית העד הי' אחרי רוב שנותיו וביאר מעכת"ר דבכה"ג הוי סריס חמה ושנאמן העד על זה משום דיש בזה ס"ס אי יבמה לשוק הוי דשב"ע וגם אי נימא דהוי דשב"ע הא שי' המהרי"ק ושו"ת מיימוני ושארי ראשונים דבדשב"ע ולא אתחזיק איסורא ע"א נאמן וכיון דלדברי העד הי' סריס ולא היתה זקוקה מעולם לא היתה עומדת בחזקת היתר לשוק וע"א נאמן זהו תו"ד מעכת"ר, בפשוטו נראה דגם בשארי איסורים כל היכא דניסת ובא ע"א להעיד שהיא אסורה עליו הוי דשב"ע וכ"כ הא"מ בסי' מ"ו סק"ה [והמחנה אפרים בפי"ב מהל' עדות ספוקי מספקי' לי' בזה] דהא דע"א נאמן לומר אשה זו זונה או גרושה לשי' הרמב"ם היינו קודם הנשואין אבל לאחר נשואין הוי דשב"ע וכן נראה מהא דאין ע"א נאמן באשת כהן שזינתה באונס דליתסר עכ"פ מדין זונה דהוי כמו שארי איסורים אלא משום דגם מצד איסור זונה תיאסר עי"ז לבעלה הכהן הוי דשב"ע [ויש להשיב דשאני התם דנתבטל מצד העדות לגבי דשב"ע של טומאה וגם דגוף הזנות הוי דשב"ע והארכתי בזה באחיעזר סי' ו'] ואם גם נסתפק בזה בשארי איסורים ונאמר דגם לבעל יש לזה דין איסור וע"א נאמן אבל באיסור יבמה לשוק דגם לשמואל דבעניותינו צריכה גט דמספק"ל אי ק"ת ביבמה לשוק וע"א בא להעיד שאין זו יבמה לשוק והרי היא א"א ודאית גם לענין סקילה הרי אנו דנין בזה אם היא א"א ודאית וזהו דשב"ע ממש ובעיקר הדבר נראה מהכרעת האחרונים דיבמה לשוק הוי דשב"ע כמש"כ המרדכי והנימוק"י וכן מורה פשטות הסוגי' באיבעי דע"א ביבמה ביבמות דצ"ג גם מאי דפשיטא לי' למעכ"ת דכיון דלדברי העד הי' סריס לא הוחזקה מעולם באיסור יבמה לשוק הנה בודאי עד רוב שנותיו היתה בחזקת איסור יבמה לשוק וממילא שהוחזקה לפנינו באיסור יבמה לשוק וגם היכא דהוחזקה בטעות אין ע"א נאמן נגד חזקה זו כמש"כ הש"ש ש"ו פ"ז ויש לחלק דהוחזקה בטעות היינו בשעה שאנו דנין באותו שעה כמו בס"ת דהוחזקה לכשירה מחמת רוב משא"כ בחזקה שאין אנו דנין עליה באותו שעה כמו חזקת היתר ליבם או איסור יבמה לשוק דהא יושבת תחת בעלה וכיון דלדברי העד לא היתה זקוקה ליבום מעיקרא לא הוי אתחזיק גם י"ל כיון שנולדו בו סימני סריסות שאין לו זקן איתרע חזקת היתר ליבם ואף דעכ"פ אסורה לשוק מספק מ"מ עכ"פ לא הוחזקה עי"ז באיסור יבמה לשוק והנה כת"ר העלה בזה להקל אף בלא העדאת העד מצד ס"ס כיון שנשתנה גופו וגידולו משאר בני אדם ואין לו זקן ול"ש בו חזקה דרבא שהביא שערות בזמנו וע"כ אף אם נסתפק שהביא שערות קודם רוב שנותיו מ"מ י"ל שהביא אותן אחר שנשא אשתו ואם לא הי' סריס היה קטן באותה שעה ואין קידושיו כלום וגם לד' הראב"ד והתוס' דבאין לו זקן הוי סריס לפי המבואר בהגב"ע הי' לו איזה שערות בשפמו ואם נחשוב לסיכי דדיקני הא גם לשי' התוס' והראב"ד לא הוי סריס עד שיהי' בו כולן ולא חשיב נולדו בו סימני סריס וא"כ אם לא הביא ב' שערות קודם שקידש הרי הי' קטן

ב) אבל הנני מסופק בעיקר ההנחה לחוש אם לא הי' סריס כיון דאין בו כל סימני סריסות שמא הי' קטן דהא דאמרינן דכיון דיש בו אחד מסימני סריס ויצא מכלל רוב אזדא לה חזקה דרבא וחיישינן שמא לא הוי ב' שערות וקטן הי' אם נדון אותו בתורת סריס וכמו דמוכח כן מדהתוס' יבמות ד"פ בד"ה עד בתוך הדבור וזה הי' תימא דאותן שיש בהן סימני סריס בקטנותם רובם מתוקנים ולאו סריס נינהו כו' ומבואר בדבריהם דגם לרבנן יש לחוש שמא ימצא סריס ולא יהי' לו שערות בזמנם משום דבכה"ג אין כאן חזקה דרבא שיביאו בזמנם כיון דיש לו סימן סריס ויש לחוש שיהי' סריס בודאי אבל לפי הך צד שאומרים שאיננו סריס אע"פ שאין לו זקן ותולים בחולי אחר א"כ מנ"ל דבכה"ג ליכא חזקה דרבא ולומר הואיל ואישתני אישתני כמבואר בבכורות דמ"ב באמת שי' הרמב"ם דלא אמרינן הואיל ואישתני אישתני עי' בראש אפרים בשו"ת בנידון התבו"ש אי המים מקיפים את המוח דמבאר בזה מחלוקת הרמב"ם והרא"ש והא אם לא הביא ב"ש בזמנו לפני עשרים לרבנן מתיבמת ג"כ כדין קטן ולא אמרינן כיון שיצא מכלל הרוב ולא הביא ב"ש בזמנו יש לחוש שמא סריס הוא הואיל ואישתני אישתני אלא דאמרינן דזהו חולשתא בעלמא וה"נ י"ל באין לו זקן אם לא נדון מספק סריס שזהו חולי אבל הוא גדול, ולא עוד שהנני מסופק גם היכא דנדון על ידי סימן סריסות לקטן אחרי שכבר הוחזק לגדול משהגיע לכלל שנותיו משום חזקה דרבא דבמש"כ התוס' ביבמות דגם לרבנן יש לחוש שמא ימצא סריס ובמאי שתירצו שם דהא דבעינן שיהיו בו סימני סריס משנולדו היינו ליחשב ודאי סריס אבל ספק סריס הוי תמה בזה הגרעק"א בדו"ח למאי דקיי"ל בסי' פ"א גבי גבינות דאמרינן השתא הוא דנטרפה משום דהוי חזקה שנתבררה בשעתה מחמת רוב דרוב בהמות כשרות א"כ מה"ט לרבנן דאזלינן בתר רובא ולכשנולד הלא רוב בני אדם לאו סריסים הם וא"כ מהכ"ת נחוש לסריס חמה ואם נולד בו סימן סריסות הו"ל למימר דהשתא הוא דאיתרע ונראה לחלק דדוקא בגבינות שכבר דנו על חזקה זו מחמת רוב דאתמול מי לא אכלנו בחלבה והוחזקה מחמת רוב לכשירה אמרינן השתא הוא דאיתרע משא"כ בנולד בו אחד מסימני סריס וראינו שלא הביא ב' שערות כיון דבקטנותו לא דנו אותו בספק סריסות שאין הדבר נוגע כלל למעשה ל"ש בזה לומר שנתבררה החזקה בשעתה וכל זה היכא שראינו שלא הי' בו ב' שערות דאם נבדק ונמצא ב' שערות לפני עשרים לא הוי סריס בשום אופן אבל אם לא נבדק אם יש לו ב' שערות והא משהגיע לכלל שנים הוחזק לגדול מצד חזקה דרבא לכל הדינים ולא הוי סריס בודאי מהכ"ת נחוש אח"כ לסריסות מה שאין לו זקן ואמרינן דזהו חולי בעלמא כל זמן שלא נבדק שאין לו ב' שערות ומדוקדקים בזה ד' הריב"ש שכ' בסוס"י תע"ד אבל כיון שנולדו בו סימני סריס המועילים לדונו בודאי סריס אם לא הביא ב"ש עתה שלא נבדק נדון אותו בספק סריס כו' ולא נאמר חזקה הביא סימנים קודם סימני סריס כו' דכיון שנולדו בו סימני סריס איתרע לי' רובא מבואר בלשון הריב"ש דדוקא לפי שהוא סריס ודאי ל"ש חזקה דרבא דהא ב"ש מתנגד לסריסות ואאפ"ל דרובא דאינשי שיש דהם סימני סריס לאו סריסים נינהו וכ"ז לכשאנו דנין על פי סימני סריס שהוא סריס וממילא דאזדי לה חזקה דרבא ומסתמא אין לו ב"ש אבל כל שיש לו אחד מן הסימנים וספק סריס כיון שהוחזק לגדול בהיותו בן י"ג לא אזיל החזקה דרבא על ידי אחד מן הסימנים שנמצא אח"כ די"ל ג"כ השתא הוא דאיתרע מחמת חולי ולא הוי ספק סריס אלא דאפילו תימא דמ"מ כיון דנולד בו סימן סריס שאין לו זקן גרע אף לפי הך צד שאני מסופקים שאיננו סריס