אחיעזר חלק אבן העזר קעב

מפקיעין זיקה א"כ פקע זיקת ראובן וכשמת שמעון אסורה ללוי משום שנאסרה שעה אחת ולא הוי אשת ב' מתים ויקשה לשמואל דס"ל הואיל ונאסרה נאסרה וס"ל ג"כ דאשת ב' מתים מן התורה כמש"כ התוס' ביבמות דל"ב ולא משכח"ל אליבי' אשת ב' מתים וגם בקידשה ראובן מעכשיו עד אחר ל' יום ושמעון עד אחר כ' כמש"כ התוס' ביבמות שם הא שמואל לא ס"ל בהא כריו"ח, ומזה הוכיח כת"ר בעיקר הסברא דזיקה קנויה ליבם ואין קנין קידושין מפקיע קנין זיקה אלא היבם אוסרה על המקדש והמקדש אוסרה על היבם וקידש אחותה עדיף טפי דהתם אין עיכוב בקידושי אחותה יש זיקה לאסור קרובים מדרבנן וממילא נפקעה זיקת היבום אבל זיקת היבמה לעולם לא תפקע הקידושין דידה לאחרים ודוקא בחלו הקידושין לאחר הזיקה אבל קדמו הקידושין לזיקה הוי אשת איש ככל העריות עכ"ד, הנה סברת כת"ר ישרה וראוי' למי שאמרה אבל בדהתוס' יבמות דט"ז מפורש בטעם הר"י דלהכי לא מפקיע הזיקה משום דגלי קרא לא תהי' דאין הקידושין מפקיעין הזיקה וכ"ז היכא דהקידושין באין אח"כ אכל בזה שנאסרה משום א"א מצד קידושי שמעון שקידש בחיי ראובן וחלו הקידושין לגבי ראובן אלא דלגבי כו"ע מיתלי תליא משום שאין להן מקום לחול לפי שנאסרה מצד קידושי ראובן אבל אח"כ הלא היא א"א מחמת קידושין הראשונים ול"ש ע"ז לומר סברת הר"י דלא תהי' דאין הקידושין של יבמה לשוק מפקיעין הזיקה וגם אין זה ענין להא דיבמה שהותרה ונאסרה דבכה"ג דאתו בהדי הדדי בודאי היא כערוה בשעת נפילה דהא אין אני קורא בשעת נפילה יבמה יבא עליה כיון דבאותו שעה אינה ראוי' ליבום כיון דהויא ערוה באותה שעה ול"ש בזה יבמה שהותרה דהא איסור אשת אח לא הותרה כיון שהיא א"א, וברשב"א לגיטין מפורש כן שהקשה דהא הויא ערוה משום דאין אני קורא בה יבמה יבא עליה בשעת נפילה אלא דלהרשב"א הא ס"ל דקידושי שמעון חלו גם לגבי עלמא, אבל לשי' התוס' דקידושי שמעון לא חלו לגבי עלמא ורק לכשמת ראובן חלו י"ל דכיון דבהדי הדדי קא אתו הזיקה והקידושין חשוב כיבמה שהותרה ונאסרה אבל זה אינו דיבמה שהותרה בעינן שיהא ניתר איסור אשת אח בפועל אבל בזה כיון דע"י מיתת ראובן הרי היא א"א מצד קידושי שמעון ואא"פ שתתיבם בפועל והיתר אשת אח לא יהי' ליבום איך נימא דהוי יבמה שהותרה כיון דאיסור אשת איש אתי בהדי זיקה ואיך תחול הזיקה בכה"ג, ולפ"ז יקשה דהא לא הוי אשת ב' מתים כמשה"ק כן הרשב"א בגיטין דפ"ב ומאי דמתרץ שם דמתו בב"א כריוה"ג לא יספיק לשי' התוס' דס"ל דכל שקדמו קידושי ראובן לא נאסרה בחייו לכו"ע משום קידושי שמעון כמש"כ כת"ר

אלא דיש לתרץ דמשכח"ל באופן שהותרה מתחלה כגון שקידש ראובן חוץ משמעון אחיו ומת ראובן ואח"כ קידש שמעון סתם דקידושי שמעון חלין והוי לגבי לוי יבמה שהותרה ונאסרה ואח"כ מת שמעון בלא בנים וחזרה והותרה דהא מותרת מצד אשת אח ולרב חזרה להתירה הראשון למצות יבום ובכה"ג הוי אשת ב' מתים דיש עליה זיקת ב' יבמין מיוחדים דבכל מקום אם ניסת ע"י יבום ומת הרי היא זקוקה אח"כ מחמת יבם ואינה עוד אשת של מת הראשון כמבואר בירוש' ריש יבמות דלהכי לא נאסרה משום אשת אחיו של הראשון כמשכ"ל באות ז' ואין בזה רק זיקת יבם אחד משא"כ בזה דלגבי שמעון לא חלו קידושי ראובן כלל ויש בזה זיקת ב' יבמין ואסורה משום אשת ב' מתים, ובשי' התוס' י"ל דחולקים ע"ד הרשב"א דס"ל דבכה"ג פקע זיקה אלא דיש על זה מצות יבום ומשכח"ל אשת ב' מתים לרב אבל לשמואל דס"ל הואיל ונאסרה נאסרה יקשה, אולם בעיקר הדבר שחושב כת"ר דלד' התוס' ביבמות ובגיטין אי אפשר לתרץ כמש"כ הרשב"א במתו שניהם בב"א משום דלשי' התוס' כל שקדמו קידושי ראובן לא הוי אשת אח כלל מחמת קידושי שמעון היכא דמת שמעון בתחלה כמפורש בדבריהם, אבל נפלא הדבר דלשי' התוס' תהי' מותרת לקרובי שמעון ואפילו אם מת ראובן אחרי כן כיון דקידושי שמעון אהני לגבי ראובן והא קידושי שמעון שחלים לכשמת ראובן הוא משום קידושין הראשונים שלו ועכצ"ל דהקידושין היו במציאות דאפילו לר"מ דמהני בדבר שלא בא לעולם אבל באופן שקידש מעכשיו לא חלו גם לר"מ וע"כ שיש מציאות לקידושין ורק דמיתלי תלי' אבל יותר נראה דבאמת גם לשי' התוס' כמו לשי' הרשב"א כיון דחשיב הקידושין לאוסרה על ראובן ומהני הקידושין מהני גם לגבי עלמא אלא דנהי דהקידושין איתנהו במציאות מ"מ אין אישות חל על אישות כמו לב"ש דס"ל דאין איסור חע"א ואף איסורא ליכא ובכה"ג לא מהני גם כולל מה שנאסרת על ראובן ולהכי לא הוי עלה דין ערוה דא"א לפטור צרתה כמו לב"ש וכל שקדמו קידושי ראובן ומת שמעון מתחלה לא הוי כאיסור אשת אח במקום מצוה לפטור צרתה לגבי לוי אבל כיון דהקידושין איתנהו במציאות ומיתלי תלי לכשמת ראובן אחרי כן אסורה לקרובי שמעון מן האם דבדין קרובים אין נפ"מ אם חל האיסור מחיים ולהכי לכשמתו שניהם בב"א לריוה"ג דס"ל דאפשר לצמצם הוי אשת ב' מתים מן התורה כמש"כ הרשב"א משום דקידושי שניהם איתנהו במציאות ורק לכשמת ראובן מתחלה נפטרה מצד א"א דשמעון אבל לכשמתו בב"א הוי אשת ב' מתים ולולא ד' הרשב"א דדחיק לאוקמי הך סוגיא דגיטין דנפלו בב"א וכריוה"ג דאפשר לצמצם [ואולי זהו שי' הרמב"ם שהשמיט הדין דאשת ב' מתים דלמאי דקיי"ל דלא כריוה"ג לא משכח"ל כמש"כ הרשב"א] הי' נראה לתרץ עיקר קושיתו דל"ש בזה כלל כל שאין אני קורא בשעת נפילה יבמה יבא עליה מחמת קידושי שמעון לאוסרה אח"כ גם לכשמת שמעון דבאשת ב' מתים לא נגמרה הנפילה לגמרי כשהיתה מקודשת לשמעון שעדיין זיקה שראוי לבא משמעון עליה ואין זה עדיין אלא חצי זיקה וחצי נפילה ורק באם נפלה אחות אשתו לפניו ומתה אשתו אסורה לו לעולם כיון דהנפילה היתה בשלימות אבל בזה מה שהיא אסורה ליבם משום קידושי שמעון לולא איסור ב' מתים הלא לא נגמרה הנפילה לגמרי וזיקה באה מחמת ב' מתים ביחד והוי כאישות חדא ולהכי לא היתה נאסרת לעולם מצד שאין אני קורא בה בשעת נפילה כו' דהנפילה נגמרה אח"כ ואע"ג דלגבי דין יבום הוי נפילה מ"מ א"א שתיאסר מחמת אשת איש הגורם ג"כ זיקה ותיהוי אח"כ גמר הנפילה, שו"מ בגרש ירחים שהרגיש בזה

י) ומש"כ מעכ"ת להקשות לשי' התוס' ביבמות דפ"ד דגרושה לכה"ד הוי עשה ותקשה הא דאמר ביבמות דצ"ד אם יבמה כהן חולץ ומותרת למקדש תפקע הזיקה ע"י קידושי א"א כיון דלא תחזור להתירה למצות יבום אם ננקיט דגם אם אינה ראוי' למצות יבום גרידא לא חשוב חזרה להתירה הראשון עכ"ד, אין ראי' מזה דהא לשמואל קידושין תופסין מספק א"כ לא נפקע הזיקה של היבם דשמא אין קידושין תופסין ולפיכך חולץ לה, וראיתי בס' שושנת העמקים כלל ה' שכתב בראובן ושמעון אחים מהאם ולוי עם שמעון אחים מהאם ועם ראובן איש נכרי ומת ראובן בלא בנים ועמד לוי וקידשה וגרשה דכיון דקיי"ל כשמואל דצריכה גט מספק א"כ הוי ספק ערוה על שמעון דשמא תפסי קידושי לוי אחיו והוי גרושת אחיו מאמו בכרת ול"א בזה הואיל ואישתרי אישתרי דכיון דקידש לוי ושמא תפסי קידושין כשמואל א"כ הוי א"א ופקעה זיקת ראובן יעוי"ש, ולא הביא ד' התוס' ביבמות דט"ז אבל לפי הנראה דעתו בזה דכיון דאסורה גם לאחר גירושין פקע זיקה אלא דחולצת